מהי הדרך הנעימה והטעימה לצאת ממעגל ההשמנה אחת ולתמיד?

חמלה – הדרך לחופש מאוכל 

ב’חופש מאוכל’, בשונה מדיאטה, הרזיה היא מוטיבציה ראויה. עם זאת היא אינה המטרה המרכזית בה אנחנו ממוקדות כל הזמן. המטרה של ‘חופש מאוכל’ היא יחסים מיטיבים עם אוכל והגוף, לאכול בכייף בראש שקט, לצאת ממעגל ההשמנה ולחיות בשקט ובחופש עם אוכל, עם המשקל, עם הגוף, עם עצמי. למרות שלרזות איננה המטרה העיקרית, ואפילו לא בהכרח אמצעי עיקרי לאיכות חיים – זו כן תוצאת לוואי! ולמוטיבציה לרזות יש גם תפקיד חשוב – להוביל אותנו לתהליך מופלא של חופש ורווחה (גם) מול אוכל ומעבר לו, צמיחה והתפתחות.

זו הסיבה שלהבדיל מהרעיון הרווח – כשארזה אהיה מאושרת, ב’חופש מאוכל’ המוטו הוא – כשאהיה מאושרת – ארזה. לכן אנחנו דואגות לרווחה הפיזית והרגשית ומקדישות תשומת לב מרובה לאיכות החיים שלנו. ואצל רוב הנשים, כפועל יוצא, אחת מתוצאות הלוואי של התהליך היא שהגוף גם משיל, באופן טבעי, קילוגרמים מיותרים – לפי הבנתו – ומאזן את עצמו למשקל האופטימלי שלו.

כמובן שכשנכנסים לכל תכנית לשינוי הרגלים, השאיפה היא לתוצאות כמה שיותר מהירות וחד-משמעיות. עם זאת חשוב לזכור, ששאיפה לחוד וציפיה לחוד ולכל תהליך ולכל אחת בתהליך יש קצב משלה. לא באמת אפשר לדלג על שלבים או על מהמורות מתסכלות בדרך. אחרי הכל, זאת הגישה של ‘חופש מאוכל’ – לתרגל גישה מיטיבה, סובלנית, סלחנית וחומלת כלפי עצמנו, שמאפשרת להתמודד עם הפער בין הציפיות הלא ריאליות, לבין קצב התהליך או התוצאות שהושגו בפרק זמן מסוים. תהליך השחרור מה’קול המבקר’, מהשיפוט והביקורת העצמית שצצים אוטומטית ומיד אל נוכח התוצאות המצופות (שכאמור לא ריאליות), והחלפתו בחמלה – הוא תהליך הריפוי וההחלמה. והבחירה להתעודד גם מההישגים המרגשים והקטנים ביותר בדרך – היא הדרך הבטוחה ביותר להתקדם בלי להישבר – ולהגיע למטרה. 

גם הניסיון המצטבר וגם לא מעט מחקרים מוכיחים, שחמלה עצמית לא רק שאינה מפחיתה את רמת המוטיבציה להמשיך ולהתקדם בתהליך, אלא במצבים רבים דווקא היא זו שמגבירה אותה ואת הנכונות לשאת באחריות על מעידות בלתי נמנעות בדרך, וללמוד מהן. היא זאת שמאפשרת לסלוח לעצמנו על שנלחמנו בגוף אי-אילו שנים, ולהסכים להיות איתו – לחיות במחיצתו כפי שהוא. 

וזה לא פשוט. התרגלנו לשמר את השיפוט והביקורת האוטומטים, מתוך מחשבה שהם ילמדו וידרבנו אותנו להשתפר. באופן פרדוקסלי (הפוך על הפוך) החמלה העצמית לא רק שאינה מעכבת את התהליך, היא זו שמאפשרת ואף מזרזת את התהליך, להגיע לשקט וחופש עם אוכל, עם המשקל ועם הגוף.  וכשזה קורה, כאמור, בלי לחץ או הלקאה עצמית ובלי הניסיון לשלוט בו, גם הירידה במשקל יכולה להתרחש, באופן טבעי, בלי ששמנו לב אפילו. כך – שלא לשמה בא לשמה – הרווחנו כפל כפליים – גם שביעות רצון שלא ניתנת לערעור ממראה הגוף, גם חופש מאוכל, וגם איכות חיים שפויה ומהנה.