המלצות ועדויות

הרגשתי שמכבדים אותי מאוד בכך שהמפגש תוכנן לפרטי פרטים, תוכניתו הייתה ברורה למנחה, לאופירה, שהתקדמה צעד צעד בצורה לוגית, מרתקת כשהתוצאה - הבנה עמוקה את הרציונל, שלבי העבודה והתהליכים שמשתתף אמור לעבור. יצאתי מהסדנה עם ידיעה ברורה ומלאה לקראת מה אני הולכת לצעוד כלוקחת חלק בקורס ועם תחושה שאני בידיים טובות. וההבנה שזה לא עוד קורס אחד מיני רבים בענייני דיאטות כאלו או אחרות, שממילא אמורות לא להצליח עם הזמן, אלא ליציאה לחיים אחרים לחלוטין, כשבמרכזם לא תעמוד השאלה מה/כמה/למה אכלתי, אלא אני כאדם בוגר הלוקח אחריות על עצמו ועל חייו, ושבהחלט ובאמת, לא באופן מליצי, עומדים להשתנות חייו תכלית השינוי. המפגש היה מרתק, חדש עבורי, מענין. נתפחה בפני דרך/גישה מעניינת וחדשה לחלוטין, שנראית לי מאד מאד הגיונית.

התכנים שהעלית בפגישות, ההזמנה הזו להסתכל על הדברים באופן כל כך חדש ושונה מכפי שאני רגילה, והגישה - גרמו ליום שלי להיות כ"כ שונה ואחר מתמיד, שאני ממש לא מכירה סוג כזה של תחושה.

יצאתי עם תחושה שיש לי כלים חדשים שמעולם לא פגשתי בעולם ההתמודדות הענפה שלי עם האכילה ועם תחושת הערך שלי, כי בעבורי יש חיבור שלא ברור לי לגמרי מתי התרחש - חיבור בין תחושת הערך שלי את עצמי לבין יכולת השליטה שלי באכילה. כשאני מתעוררת בבוקר אחרי ערב בו אכלתי מכל הבא ליד (בעודי מלאת רגשי אשמה שאני אוכלת בלי הכרה ובמקביל אומרת לעצמי שמחר אני אתחיל דיאטה...) ואז בבוקר אני מתעוררת בתחושה שהאוכל שוב הביס אותי ואני שוב נכנעתי.המסע הזה שיצאנו אליו פותח איזה אופק ותקווה בעבורי.קשה להאמין, אבל אני יכולה לבחור אם אני רוצה לאכול או לא. אני יכולה לבדוק עם עצמי אם כשעולה בי רעב הוא רעב לאוכל או רעב למשהו אחר. אני יכולה לרווח בין הארוחות כמה שאני מרגישה והכל בסדר.הדוגמה האישית שנתת מההתנהלות שלך היתה בעבורי מעין "תעודת הכשר" להבין שהכל בסדר.… את הארוחה הראשונה אכלתי בשעה 15:30 לערך. עדיין לא אכלתי את ארוחת הערב. (למותר לציין שהיו רגעים של רעב אבל כששאלתי את עצמי אם אני רעבה לאוכל הבנתי ש-לא).

קיבלתי כוחות מחודשים להתמודד עם "בעיית המשקל" שלי שמפריעה לי כל כך. אין לי ספק כי חופש מאוכל יגרום לי להיות מאושרת ותעזור לי בהתמודדות היומיומית שלי. נקודת המבט שלי התרחבה, הבנתי שאני לא משוגעת וכי אני לא היחידה שחווה את התחושות הנוראיות האלו. קיבלתי המון כוח. אמנם חסרים לי הכלים או הדרך להתמודד אבל הבנתי כי זה אפשרי וכי יש לי את היכולת לעשות זאת למען עצמי.

… למדתי לשחרר את זה במודע לתכנן את הזמן. להבין שאם פעם אחת 'נפלתי' זה לא מה שקובע וכל פעם אפשר להתחיל מחדש מאותה נקודה… יש דרך לפני אבל זו הדרך היחידה להיות בהמשך חיי יותר מרוצה, פחות בהלקאה עצמית וזו מתנה שאני נותנת לעצמי. תרומה לבריאות הנפשית שלי… בעניין האכילה - הרשות נעימה לי, מרגישה פחות באטרף סביב ממתקים כי הם נכנסו לסביבה היום-יומית שלי. כמו כן, חמלה מתבטאת גם ביחס שלי למה שאני מספיקה לעשות בעבודה ובלימודים.

עבר חודש מאז הסתיים הקורס שלנו בזום.אני רוצה להודות לך מעומק הלב על השינוי שהצלחת לחולל בי.מדובר בשינוי מהותי, בשינוי תפישתי/תודעתי, בשינוי גורלי.אני המומה בכל יום מחדש מכך שאני לא מתעסקת במשקל שלי.בשבוע שעבר קניתי לעצמי מלא בגדים חדשים ומחמיאים.אני ממשיכה לאכול כל מה שאני רוצה, ללא הגבלה.כשאני אוכלת יותר מדי, לא נעים לי. זה מה שגורם לי להפסיק לאכול.למדתי שכשאוכלים רק כשרעבים, נהנים באמת מאוכל. וזו הנאה גדולה ומכופלת.זו הנאה גם של ניצחון. ניצחון על הרעב הרגשי.רק היום אני מבינה את המילים שלך "דיאטה זה דבר משמין"... נזכרת בכל השבתותבהן זללתי רק כי מחר יום ראשון ומתחילים דיאטה...מודה לך מעומק הלב ומאחלת לך עוד שנים רבות של עזרה, תמיכה ונתינה כה גדולה לנשים

הגעתי כדי ללמוד איך לשמור על משקל יציב לתמיד. תקופת הלימוד הייתה עבורי מרתקת, מעין מודעות עצמית דרך נושא האוכל. בתקופה זו למדתי לקבל את העובדה שאני המשגיחה הפרטית שלי בכל הקשור באוכל ובכלל.

המפגש היה מרתק במיוחד לאור העובדה שהוא ניפץ מיתוסים ואמונות בכל הנוגע לאוכל, משקל, בריאות ועוד. התחברתי מאד לגישה השונה שמתייחסת לאוכל ממקום של כבוד והקשבה לגוף. כבר ממספר טיפים שאופירה העניקה במפגש הרגשתי שינוי משמעותי אצלי לטובה. אני מאמצת את החופש מאוכל!!

ברצוני להודות לך מקרב לב על הקורס בו השתתפתי. אין לי מספיק מילים בכדי לתאר עד כמה הוא תרם לי. אני חשה זאת יום יום, שעה שעה, וגם חושבת ונזכרת בך המון. אמנם אני מרגישה, כפי שאמרת, שאני רק בתחילת הדרך, אבל יחד עם זאת, כעת אני מצוידת בתחושת בטחון בדרך הזאת שלא הייתה לי לפני כן. הרי באיזשהו מקום, אנחנו תמיד בתחילת הדרך, לא? בינתיים, אני לוקחת את הזמן.אופירה, תמשיכי לעשות מעשים טובים ולעזור לאנשים. הלוואי וירבו כמוך.

מאוד נהניתי ולמדתי לשמוע נשים אחרות. האקלים המקבל היה חשוב מאוד לתהליך השינוי שאני עוברת.התרומה הגדולה ביותר היא לאכול מה שמתחשק לי והשמיים לא נופלים. אני משמינה קצת, אבל לא מתייסרת. אני לומדת להתייחס לגוף שלי כמו היה אחד מהתינוקות שלי - באהבה ובעידוד ובהקשבה.אני אוכלת דברים ששנים החרמתי אותם בשל כל מיני סיבות רציונאליות כאלה ואחרות. אני מרשה לעצמי הרבה יותר פשוט להנות מאוכל. מדהים כמה שנים לא הודיתי כמה אני אוהבת לאכול.מאוד נהניתי ולמדתי לשמוע נשים אחרות. האקלים המקבל היה חשוב מאוד לתהליך השינוי שאני עוברת.התרומה הגדולה ביותר היא לאכול מה שמתחשק לי והשמיים לא נופלים. אני משמינה קצת, אבל לא מתייסרת. אני לומדת להתייחס לגוף שלי כמו היה אחד מהתינוקות שלי - באהבה ובעידוד ובהקשבה.אני אוכלת דברים ששנים החרמתי אותם בשל כל מיני סיבות רציונאליות כאלה ואחרות. אני מרשה לעצמי הרבה יותר פשוט להנות מאוכל. מדהים כמה שנים לא הודיתי כמה אני אוהבת לאכול.

אני מודה שהייתי מאוד סקפטית בנוגע לגישה ולשיטה, אבל לאט לאט נופלים לי אסימונים של דברים שנאמרו בסדנה, ואני מוצאת אותם מאוד מדברים אלי:

1. התחלתי להקשיב לגוף שלי! להבדיל בין רעב גופני לבין רעב רגשי אבל יחד עם זאת לא לבטל את הרעב הרגשי אלא לתת לו מקום, בחוויה הפנימית שלי. ובאופן מפתיע, דווקא זה שאני נותנת מקום להרגיש אפילו לכמה שניות את הרעב הרגשי, ולא מטביעה אותו באוכל, זה נותן לשלווה מסוימת להתפשט בכל הגוף..
2. התחלתי באמת לשים לב להרגלי האכילה שלי והבנתי שבמקום להתאים את האוכל הנכון והזמנים הנכונים אל הצרכים שלי, הייתי עסוקה בלהתאים את עצמי לתפריטים מוכתבים מראש ו"נכונים" כביכול, וזה יצר מלחמה תמידית. היכולת לקחת מרחק, נותנת הרבה יותר תחושה של שליטה והרמוניה פנימית עם האוכל במהלך היום..

אז באמת רציתי להודות על הסדנא הנפלאה!! אני לא יודעת לכמה זמן זה יחזיק אבל היה לי חשוב להודות על התובנות שהשגתי בימים האחרונים.

הגישה הזו נתנה מענה מדויק לפיתרון שחיפשתי. אהבתי את הגישה המטפלת בסיבה, בגורמים ובאמונות שלנו כלפי אוכל וכלפי עצמנו ולא בסימפטום, ואת הגישה הרצינית המקצוענית והעמוקה של אופירה עם נושא האוכל ועם עצמה, המביאה ניסיון ודוגמא אישית.

הצלחת ובגדול - להפיל אצלי כמה אסימונים!!! אט-אט הצלחת להעביר לנו שלאכול זה יותר מבסדר. קיבלתי מימך בערב קצרצר כל כך הרבה תובנות שאני כבר מתארת לעצמי עם אילו כלים ניתן לצאת מתוכנית מלאה.

הסדנה חדשנית ומאד דברה אליי, הרעיון אכן אחר ומסית את תשומת הלב מהייאוש והשיטות הישנות למקום אופטימי ומזכך יותר. אחרי שעה מתחילתה כבר הבנתי שעליי לעשות את המסע הזה וכבר מהרבה רעיונות שהועלו הגעתי למספר תובנות מאירות עיניים.

היתה לי חוויה טובה. התרומה הגדולה היא להבין שיש עבורי רק דרך אחת להתעסק עם אוכל ועם עצמי וזו הקשבה פנימה וחיבור לעצמי. למטרות שלי, להעדפות שלי, לרגשות שלי.אני ממליצה למי שרוצה גמילה מחשיבה דיאטית ורוצה תהליך שמחבר את האכילה לחיים בכלל.

המחשבה על זה שכשהיינו תינוקות ידענו לחוש מתי אנחנו רעבים ומתי שבעים ומאז התקלקלנו ושכל מה שצריך לעשות זה להתחבר לעצמי מחדש היתה מבחינתי "בום לפרצוף". הכניסה אותי להכנס פנימה, למודעות לרגשות, למחשבות ולגופי... יצאתי מהסדנא עם התובנה שהאוכל הוא משני, שנועד לשרת אותי ולא אני אותו. קיבלתי  מבט שונה על התנהגויות, מחשבות, והחיים בכלל, שאפשר לחיות אחרת, המפגש עצמו היה מאוד מובנה, מעניין, מושקע ומכבד. התכנים הובאו בצורה בהירה, ברורה ובשפה רהוטה. אפשר לסכם ולהגיד שקיבלתי דרכך נקודת מבט חדשה על נושא בעיית האכילה שלי וכלים להתמודדות.

יצאתי מהסדנה עם תקווה!! הפגישה עם המעבירה של הסדנה, במקרה זה אופירה, חשובה לי מאוד. לדעת איך האדם נראה, מדבר, מקשיב. התרגילים היו חשובים מאוד והבהירו מה עושים בדרך הזאת בפועל.

זו לא עוד סדנה מיני רבות בענייני דיאטות. הרגשתי שמכבדים אותי מאוד בכך שהמפגש תוכנן לפרטי פרטים, תוכניתו הייתה ברורה למנחה, לאופירה, שהתקדמה צעד צעד בצורה לוגית, מרתקת כשהתוצאה - הבנה עמוקה את הרציונל, שלבי העבודה והתהליכים שמשתתף אמור לעבור. יצאתי מהסדנה עם ידיעה ברורה ומלאה שזו לא עוד דרך אחת מיני רבות בענייני דיאטות שממילא אמורות לא להצליח עם הזמן, אלא ליציאה לחיים אחרים לחלוטין, כשבמרכזם לא תעמוד השאלה מה/כמה/למה אכלתי, אלא אני כאדם בוגר הלוקח אחריות על עצמו ועל חייו, ושבהחלט ובאמת, לא באופן מליצי, עומדים להשתנות חייו תכלית השינוי. הרגשתי שאני בידיים טובות. המפגש היה מרתק, חדש עבורי, מעניין. נפתחה בפני דרך/גישה מעניינת וחדשה לחלוטין, שנראית לי מאד מאד הגיונית.

שלום אופירהאנחנו לא מכירות אבל הייתי חייבת לכתוב לךביום חמישי בעלי הביא לי את הספר מהדואר.התחלתי לקרוא בשישי ואני כבר באמצע הספר.אני מרגישה שאת מדברת אליי דרך הספראיפה את והתכנית הייתם כל חיי ..אני מתרגשת תוך כדי קריאה שוב ושובהיום יישמתי את האכילה כל 5-6 שעותואיזה פלא, בגלל ששתלתי בראש שאני צריכה לאכול אחרי פרק זמן כזה בכלל לא חשתי רעב כל היום.פשוט הייתי חייבת לשתף אותך

תמשיכי להיות אישה מדהימה ולעשות עבודת חסד ולסייע לאנשים. אני תמיד מודה לך על כל הטוב שתרמת לי. אני כיום יכולה להגיד שהגעתי לחופש האמיתי ואני שלמה עם עצמי. אוהבת אותך.

את אופירה הכרתי במפגש הכרות והלא יאמן קרה...פשוט התחלתי לחוש את הצורך באוכל באופן אינטואיטיבי-משהו שקצת קשה להסביר במילים פשוט הפסקתי לאכול כי צריך אלא כי אני רוצה. ולמרבה הפלא זה עובד לי לא רע בכלל מקווה רק שלא יגמר לעולם! תודה לך אופירה שחידדת דברים בשבילי ובכך עזרת לי מאוד להסיר את עול האוכל מעלי.אני ממליצה ביותר! מכל הלב!

לאחר קריאה במשך זמן רב של המיילים והחומר המצטבר על השיטה, החלטתי להגיע לסדנא.אני כל כך שמחה שהגעתי סוף סוף.היה מקסים, מעניין, באמת מעורר השראה!מה שהרשים אותי יותר מהכל הוא השיטה עצמה. הנושא כל כך ריתק ועניין שעבר חזק למרות שחששתי קצת מזה שהסדנא בזום. נהנתי לשמוע את הסיפורים האישיים.הרגשתי מהבנות שדיברו שהשינוי באמת רב, ולא סתם ''סיפורים''. אהבתי את המקצועיות ואת הדוגמאות האישיות, את היושרה, שלא מבטיחים פה ירידה מיידית במשקל ואת הרעיון של הקבלה העצמית וההשריה… ובעיקר לפגוש את אופירה. בתור אחת שקוראת הרבה זמן על השיטה מהבית, אני מבינה עכשיו כמה זה היה חשוב, הכרחי ומחזק לבוא לסדנא ולקבל בצורה מוחשית יותר את ההרגשה של חופש מאוכל, ולדעת שאני לא היחידה בתהליך… ומצאתי את ההשקעה, את הסדר המובנה והאיכפתיות ומאד התרגשתי מיחס האישי אותו את מצליחה להקרין, למרות שזו הייתה קבוצה בזום.

חזרה לשגרה. מאז שהכרתי את ’חופש מאוכל‘ שום חג לא נראה אותו דבר כמו בעבר. אבל הדבר המדהים הוא שאני ממשיכה לראות עוד ועוד שינויים עם השנים. והשנה, בטיול המשפחתי השנתי והּכֹה מציף רגשית, מצאתי את עצמי כמעט לא אוכלת בין הארוחות. מצאתי את עצמי על המטוס בלי שוקולדים לדרך. מצאתי את עצמי מוותרת על ארוחה במסעדה (כשאני באיטליההה!). לא מפסיק לרגש אותי שאני ממשיכה להשתנות. כל מה שאני צריכה זה להקשיב לעצמי כמיטב יכולתי, להיות נוכחת כמיטב יכולתי, והקסם קורה.

ידעתי שהאכילה הלא-נכונה שלי היא פרי רגשות לא נעימים, קשים לפעמים... מנגנון ענישה עצמית ...הבנתי שבעצם, גם ב"חופש מאוכל" הדיבור הוא על המניעים לאכילה הזו... ואז- בחודש וחצי ירדתי 3.5 קילו בלי להזכיר את המילה "אוכל" ובלי לעסוק בנושא הזה.

אופירה מביאה איתה ערך מוסף ושינוי דפוסי חשיבה בכל הקשור ליחסינו לאוכל, לגופנו ובכלל הרגלי אכילה כדרך חיים. ללא ספק נקודת מבט יישומית, הגיונית ורלוונטית לכל אחד. ממליצה לכל אחד ללא קשר למשקל ומראה חיצוני, לקבל נקודת מבט אחרת ומעשית לאורך כל החיים.

אופירה, את אישיות מרתקת, חכמה, רהוטה, מכילה ואוהבת. ההשקעה בקורס ובפרטים נפלאה. את תמיד שם בשביל התלמידים שלך, כל שאלה נענית, כל טלפון מקבל מענה, תמיד אפשר לדבר איתך ואת מלווה צעד צעד. את לא דוחפת לשיטה, את לא מכריחה אותנו להאמין בה, ככה את יוצרת מצב שגם אם אנשים לא יאמינו ב100% בחופש מאוכל הם יקחו את המיטב מהנלמד.

מהרגע הראשון הבנתי שחופש מאוכל איננה עוד דרך לרדת במשקל אלא סדנה העוסקת במודעות ובקבלה כאשר האוכל הוא כלי ההתבוננות. …ומעבר לזה, למדתי לשחרר. ואולי הביטוי החד ביותר הוא שלמדתי לשחרר את הרצון להיות רזה. לא שיניתי את דעתי אלא שאני פחות צריכה את זה. טוב לי ככה ואני בסדר כמו שאני. …ובעיקר, למדתי שאני בתהליך. שהדברים לא באים זבנג וגמרנו אלא אני כל הזמן מסתכלת וכל הזמן לומדת על עצמי דברים חדשים. ודרך האוכל אני רואה גם איך אני פועלת בתחומים אחרים בחיי.

פסח זה חג שקשה לי איתו. ארוחה שלוקחת המון זמן עם הרבה זוגות עיניים ששופטות. ופתאום השנה היה לי כיף. נהניתי ממה שלבשתי, מהאוכל, מהמשפחה. זה לא שהשיפוטיות נעלמה, פשוט למדתי להתמודד איתה והיא הרבה פחות מפריעה לי. בארוחה עצמה טעמתי ממה שהתחשק לי והפסקתי לאכול בשובע נעים פלוס טיפה (בכל זאת קשה יותר עם השפע), אבל לא שפטתי את עצמי. אפשרתי לעצמי לאכול מכל מה שטעים לי, ואפילו גיליתי דברים שפעם ממש אהבתי ופתאום פחות, או להפך – דברים שלא העזתי לטעום וגיליתי שהם ממש טעימים לי. לעומת השנה שעברה, שבה אכלתי כמעט בבולמוס – השנה ממש נהניתי מהארוחה. אני מרגישה שזה באמת חג החירות שלי השנה.

אני רוצה לשתף בהצלחה שהייתה לי. אתמול אכלתי ארוחת ערב, וקמתי בבוקר לא רעבה. כשהגעתי לעבודה ארגנו לנו ארוחת בוקר לכבוד חג השבועות, עם המון דברים טובים, אבל לא הייתי רעבה ובחרתי לא לאכול. זה מתקשר לי מאוד למשפט ’בחיים לא חייבים לקחת כל דבר שנותנים לנו‘, ולא רק בהקשר לאוכל. איזה כיף זה כשאוכל נהפך להיות רק אוכל. מדהים שאני מסתכלת על השולחן של הארוחה המפנקת וזה יפה ונחמד, אבל כיוון שאני לא רעבה זה לא ממש מגרה.

מהמפגש הראשון שמחתי מהתהליך. נהניתי ללמוד את "השפה החדשה", מהתרומה של יתר חברות הקבוצה. מהרגע שהפנמתי שמדובר בתהליך הוקל לי - והרי כייף שהכל מותר. אני יכולה ואני מפסיקה כי הכל מותר…. וההבנה, שבנושאי אוכל משתקפים דברים לא פתורים, שלא הצלחתי לראות מזויות אחרות ושאני לא שייכת "לזן שלא יכול להפסיק לאכול"... החוויה המשמעותית היא חווית השקט והשלווה בכל מה שקשור לאוכל. חווית ה"שולם" עם האכילה ועם גופי.

היום אני מבינה שאפשר להגיע למצב של אכילה מתוך רעב ולא אכילה רגשית או מתוך צורך להפיג את השעמום... לקבל שליטה על האוכל ושזה יהפוך למשהו טבעי וללא מאבקים שאין בהם הצלחה-כפי שקורה לי היום... הבנתי ששליטה באוכל יעזור גם להתפתח בתחומים אחרים ותעלה את הביטחון וההרגשה הטובה לגבי עצמי. חייבת לציין שלמרות הנטייה שלי להתנגדויות נראה שאת יודעת מה שאת עושה ומעוררת אמון מלא, משדרת רוחניות ואור בעיניים וטוב לראות את זה.

היי אופירה:) הגעתי לספר שלך אחרי חודשים רבים של ייאוש, וכבר שבוע שאני ״משתמשת״ בחופש מאוכל ואני חושבת שהצלת אותי!!! אני אוכלת מה שאני אוהבת ונשארת באותו המשקל (אפילו ירדתי קצת) והכי חשוב בלי רגשות אשם! את לא מבינה איך אני מאושרת שמצאתי את הספר שלך, הוא באמת באמת שינה לי את כל צורת החשיבה, וההתעסקות שלי באוכל (שזו גם הייתה ההתעסקות העיקרית שלי- מה לאכול מתי וכמה וכל קלוריה לא במקום שהייתה נספרת אצלי) כבר לא קיימת! אני אוכלת כשאני רעבה וכשהגוף שלי באמת צריך את זה ולא מתפוצצת!! תודה תודה שהחיים שלי הולכים להשתנות בזכותך!!

זאת הייתה ממש הארה ושחרור גדול להבין שאוכל לא משמין ואני יכולה לאכול את כל מה שאני רוצה. חזרתי הביתה והוספתי לרשימת קניות שוקולד וגלידה: שני מוצרים שלא נכנסו אלי הביתה כבר שנים (כי לא מכניסים הביתה אויבים). במשך השבוע הקשבתי למנגנון שובע ורעב שלי, הבחנתי מתי אני לא באמת רעבה אלא מחליפה את האוכל במשהו אחר כגון שעמום, חרדה, אי-נוחות וכו' וכמות האוכל שאני אוכלת בהיסח הדעת ומתוך מצוקה פחתה בצורה משמעותית. דבר ממש מפתיע נוסף שקרה: הכנתי לעצמי בשבת ארוחת בוקר מפנקת עם חביתה, סלט ולחם. ישבתי לאכול את הארוחה ולקראת סוף הארוחה הרגשתי שאני שבעה. לקחתי את הצלחת וזרקתי את מה שנשאר לפח.

אופירה היקרה,ברצוני להודות לך על ההנחייה והליווי של התהליך המדהים שעברתי בתוכנית.לאורך כל התוכנית למדתי לאכול אחרת, להתייחס אחרת למחשבות ולאמונות ואף לקבל את גופיכמו שהוא.מאז הילדות לא זכורה לי תקופה שבה אכלתי באופן כה פשוט ונטול מאבק כמו עכשיו. אני אוכלת מה שאני אוהבת ומה שטוב לגוף שלי, ובאופן כללי פחות עושה עניין מאוכל. במצבים של רעב רגשי האוכל פחות לוקח חלק וכבר לא מהווה פתרון אוטומטי עבורי. הוא איבד את הכוח שהיה לו פעם.כמו שסיפרתי לך בטלפון, ממש לאחרונה התחלתי לקבל את גופי. יום אחד פשוט הבטתי במַרְאָה והייתי בסדר עם מה שראיתי. אני רוצה לרזות עוד, אבל בעבר לא האמנתי שאגיע למצב בו אוכל לחיות את חיי בשלום עם גופי.  מאד התרגשתי כששמתי לב לשינוי הזה בעצמי.ובנוגע לאמונות ולמחשבות - מפגש אחרי מפגש, גיליתי אמונות שקופות ובכלל תובנות חדשות על אופן החשיבה שלי והתפיסה שלי את העולם ואת עצמי. למדתי להכיר את עצמי יותר טוב ולהשפיע יותר על איך אני רוצה לחיות את החיים.אז תודה על תקופה נפלאה, מרתקת, מהנה ומשנת חיים. כי, החיים שלי כבר לא יהיו אותו הדבר, ואני ממש מודה לך שעזרת לי להגיע לכאן.באהבה גדולה

התחלתי לאכול רק מה שמתחשק לי ומה שאני אוהבת, ולא רק מה שצריך לאכול כי זה בריא. בעצם אני אוכלת את כל האוכל ה‘אסור‘ שמנעתי מעצמי לאכול כל כך הרבה שנים ופתאום הוא מותר לי. בעקבות זאת הבולמוסים פחתו במידה ניכרת. הופתעתי לגלות שכבר אחרי זמן קצר בתהליך, יכולתי לשמור בארון יותר מכמה ימים קופסת עוגיות, בלי לטרוף הכול חמש דקות אחרי שקניתי אותה.

לפני כחודשיים עשיתי דבר שלא עשיתי מעולם – מיינתי את כל הבגדים בארון. מהארון שלי יצאו שלושה שקים גדולים וארוזים, במיוחד למסירה. היו שם בגדים יפהפיים שכבר שנים רבות לא עלו עליי. החלטתי שאני משאירה רק את הבגדים במידה שלי היום. בד בבד החלטתי גם להפסיק להישקל. המשקל הפסיק לעניין אותי ולנהל לי את החיים, כי הוא כבר לא המדד להצלחה בעיניי – הוא כבר לא קובע איך אני מרגישה היום או מה אעשה מחר. הבנתי שהמשקל אינו מעיד עליי ועל יכולותיי כהוא זה. המשקל הוא רק מספר, ותו לא. המעשה מעיד בעיניי לא רק על בגרות נפשית, אלא גם על קבלה עצמית, וזה הכי חשוב לי. אני מבינה שכך אני יכולה להתקדם בקלות רבה יותר למקום הרצוי לי בחיים. נוסף על כך, אני ומשפחתי עברנו דירה לפני כחודש, ומצאתי את עצמי ממיינת בקלות רבה את החפצים הרבים שלנו. הייתי החלטית ובטוחה באשר לְ מה שכדאי להשאיר מאחור ומה שכדאי להעביר, וזאת בהשוואה לאגירה הבלתי אפשרית והמעייפת מאוד שהייתה קודם לכן. ההשלכות של המיונים האלה היו בשבילי פינוי מקום גדול בארון, וגם בנפש, לדברים חדשים וטובים.

בזכות חופש מאוכל אני יכולה להגיד היום בלשון עבר שהייתה לי הפרעת אכילה.זהו משפט שלעולם לא האמנתי שאוכל להגיד אותו.תמיד פחדתי שאמצא את עצמי שמנה ובודדה עוד 20 או 30 שנה.לא האמנתי שהדבר הזה ייעלם.חופש מאוכל הוציא אותי לחופשי!הוציא אותי מכלא הדיאטות, מתחושת האסור, מהלקאה עצמית, ביקורת קשה על גופי ועל התנהגות שלי, מחוקים קפדניים, מ"ימים טובים" ו"ימים רעים".חופש מאוכל הציל אותי. עשה עבורי משהו ש 3 פסיכולוגיות ו 2 דיאטניות שמתמחות בהפרעת אכילה לא הצליחו לעשות.

ההתחברות השלמה והמלאה היא לספר ולדרך שלך!כל כך מדוייק לי, כל כך נכון לי לחיות את החופש בכל תחומי החיים!תוך כדי הקריאה התחלתי ליישם, עשיתי שינוי בארון הבגדים, התחלתי את שלב ההצפה שהציף המון אמונות ורעשים, אני כל כך נהנית לאכול את ה"איסורים", אני בדרך אל החופש!אני חושבת שזה ספר מתנה לחיים, חובה לכל אדם ובכל בית.המלצתי על הספר שלך לכמה חברות שאמרו שירכשו וההמלצה תעבור לרבים נוספים...רוצה להודות לך מעומק הלב,בהערכה גדולה.

לאחר קריאה במשך זמן רב של המיילים והחומר המצטבר על השיטה, החלטתי להגיע לסדנא.אני כל כך שמחה שהגעתי סוף סוף.היה מקסים, מעניין, באמת מעורר השראה!מה שהרשים אותי יותר מהכל הוא השיטה עצמה. הנושא כל כך ריתק ועניין שעבר חזק למרות שחששתי קצת מזה שהסדנא בזום. נהנתי לשמוע את הסיפורים האישיים.הרגשתי מהבנות שדיברו שהשינוי באמת רב, ולא סתם ''סיפורים''. אהבתי את המקצועיות ואת הדוגמאות האישיות, את היושרה, שלא מבטיחים פה ירידה מיידית במשקל ואת הרעיון של הקבלה העצמית וההשריה… ובעיקר לפגוש את אופירה. בתור אחת שקוראת הרבה זמן על השיטה מהבית, אני מבינה עכשיו כמה זה היה חשוב, הכרחי ומחזק לבוא לסדנא ולקבל בצורה מוחשית יותר את ההרגשה של חופש מאוכל, ולדעת שאני לא היחידה בתהליך… ומצאתי את ההשקעה, את הסדר המובנה והאיכפתיות ומאד התרגשתי מיחס האישי אותו את מצליחה להקרין, למרות שזו הייתה קבוצה בזום.

תודה, אופירה, על סדנה מעוררת השראה.יצאתי עם הידיעה שאני לא לבד עם הבעיה, וגם לא לבד בתהליך. הרגשתי הזדהות עם הדברים שנאמרו ועם המשתתפות. כשהסברת שהביקורת והשיפוט העצמי רק הורסים, וצריך ללמוד חמלה בשביל לצאת מהלופ שבו אני חיה הרגשתי שהשינוי אפשרי – אפשר 'לצאת מהכלא של עצמי', לאהוב את הגוף ולקבל את מי שאני באמת, ללא קשר למשקל, ולהפסיק לחפש פתרונות זמניים לבעיית האכילה. מרגישה שחרור גדול מהמלחמה – "הפסקת אש", כמו שקראת לזה, ואני קולטת את עצמי בוחנת באור חדש את האפשרות (והיכולת) להקשיב למנגנון השובע ורעב ולהבחין מתי אני לא באמת רעבה, אלא מחליפה את האוכל במשהו אחר, כגון שעמום, חרדה, אי-נוחות וכו'. התחלתי לשים לב לכמות האוכל שאני אוכלת בהיסח הדעת ומתוך מצוקה, והיא פחתה בצורה משמעותית. והשיא - לראשונה מפסיקה לאכול כי מרגישה שבעה. את האוכל שנשאר בצלחת זורקת לפח, למרות שבתוכי עדיין שומעת את הקול של אמא "יש ילדים רעבים באפריקה" :).  אני מרגשת. יצאתי עם התרגשות ותחושה גדולה של 'הגעתי הביתה', כי זה המקום הראשוון בו אני מרגישה שהנושאים בהם אני נאבקת כל חיי - הכמיהה הגדולה לשקט בראש, בגוף ובנפש, מדוברים באופן שמרגיש לי כל כך נכון ומעורר סקרנות, עניין והשראה בשיטה שהיא מרתקת, שיש בה כנות, יסודיות, יושרה – ואפילו התפכחות, (טוב שלא הבטחת זבנג וגמרנו), למרות הסבל והקושי עם הבעיה, כי כשהעיסוק באכילה כתוצר לוואי של הווייה כללית, אז ברור שנדרש תהליך עומק.שוב תודה,אני מעוניינת להצטרף לקורס.תשמרי לי מקום?

היי אופירה,הייתי בפברואר בסדנה אומנם לא נרשמתי לקורס מסיבות לא מאפשרות, אבל ברצוני ליידע אותך שמאז באמת חל שינוי באופן האכילה שלי ובעיקר בהרגשה!!! אני מרגישה הרבה יותר טוב לגבי עצמי, מרשה לעצמי לאכול מה שבא לי. פתאום הבנתי כמה שאני אוהבת לאכול וכמה שאני נהנית מזה, כמה שהאוכל שאני אוהבת הוא מגוון, וטעמים חדשים שלא הכרתי רק נוספו לרשימה הטעימה שלי. מן הסתם יש לי גם כשלונות, עליות וירידות, אבל כשאני מסתכלת על התהליך שהתחלתי לעבור אני כבר עברתי התקדמות מסוימת מנקודת ההתחלה. כבר הורדתי אפילו 2 קילו. 🙂אופירה, מאז ששמעתי את ההסבר שלך על ענייני דיאטות ואכילה, התחילו להתגלגל אצלי כל מיני דברים. מאוד מאוד אהבתי את הרעיון הזה שאני לא חולה וזה לא לעולמים, ושגם שאני עצובה אני אוכלת וכשאני שמחה אני אוכלת, ואהבתי את המחשבה שזה לא חייב להיות ככה, וזה באמת הפסיק להיות ככה.

מאד נהניתי מהתכנים ומהקונספט הכללי של התהליך. הסדנא חידדה לי את הידיעה, כי העיסוק הוא פחות "מה וכמה אני אוכלת" (כמו בדיאטות הרגילות), ויותר "איך, ולמה אני אוכלת", ז"א המקור לאכילה הוא שונה ומכאן שגם הפיתרון מגיע מנקודה אחרת.

הייתה חוויה מעצימה כי מחברת אותי פנימה לכל מה שמרגיש לי נכון.העבודה בקבוצה היא מדהימה בעיניי בתחום הזה במיוחד.אלה כלים חשובים לכל בן/בת אדם, ללא קשר לאוכל. זה לא קורס שמלמד איך לאכול - זה קורס של התפתחות אישית דרך נושא האוכל והאכילה.הייתה חוויה מעצימה כי מחברת אותי פנימה לכל מה שמרגיש לי נכון.העבודה בקבוצה היא מדהימה בעיניי בתחום הזה במיוחד.אלה כלים חשובים לכל בן/בת אדם, ללא קשר לאוכל. זה לא קורס שמלמד איך לאכול - זה קורס של התפתחות אישית דרך נושא האוכל והאכילה.

הרגשתי לאחר שמונה חודשים שאני רוצה לחזור ולרענן את הבסיס של חופש מאוכל, הדברים אצלי היו מוטמעים אבל הרגשתי שאני רוצה להיזכר במה הביא אותי לכאן ולמה בחרתי בדרך הזאת. שאם אחזור ואחזק את הבסיס, שאני תופסת כחשוב, יהיה שינוי והדברים יוטמעו עוד יותר.גיליתי דברים מדהימים, ושמעתי כל כך הרבה דברים שלא שמתי לב אפילו שנאמרו כשהשתתפתי בקורס לפני כשמונה חודשים, אז הייתי במקום שנחשף לדבר חדש לגמרי וההלם הראשוני, ניפוץ המיתוסים שעליהם חייתי במשך שנים, מנע במקצת את הירידה לעומק הדברים במפגשים הראשונים.מה גם, שהרגשתי שהבנות בתחילת הדרך תרמו לי המון. זה נתן לי אמונה בשיטה עוד יותר, מכיוון שראיתי אותן ונזכרתי שכך אני התחלתי. והתהליך שעברתי בשמונת החודשים האחרונים, הוכיח לי שהכל אפשרי. (לפני כן חשבתי שהכל אפשרי - חוץ מלהפסיק להאבק עם המשקל ועוד כמה דברים קטנים) המשקל בהחלט היה הכל בחיים שלי.החוויה המשמעותית של מפגש עם נשים עוצמתיות, שנמצאות במעגל שכמעט כולן נמצאות בו, מעגל של סבל, של כאב, של חסך והרבה אכזבות שפתאום מגלות שאפשר אחרת, היא חוויה מדהימה. לראות את זה מהצד, וגם לבחור את זה מחדש, ולהבין עד כמה אני מאמינה בדרך החיים הזאת.להבין שוב כמה הדברים שלמדתי בהתחלה חשובים. ללמוד מהמקום ה"יודע" את הנוכחות באכילה מחדש, ולהבין כמה זה מקדם אותי, לא משנה באיזה שלב אני נמצאת. להיזכר שאכילה ברשות, בסיפוק ועל דרך החיוב, באמת משביעה יותר, זה מדהים, כי לא ידעתי שכשמחדדים את זה, זה באמת מקדם וממלא - באמונה ביכולת שלי.

המון תובנות של שכל ישר ופשוט שהבאת לפנינו. נהניתי מכל רגע, בזמן הלמידה וגם בתהליך היישום. הגיון פשוט בעידן כל השיטות והחכמות, זה מצרך יקר המציאות. נתת לי אותו בכפיות אוהבות כמו שאמא מאכילה ילד.הקורס בזום מבחינתי היה אידאלי. הייתי עושה אותו שוב עכשיו כמו שהוא היה. הנושא של אכילה פשוטה ואוהבת הוא מרתק בשבילי. השיעורים היו מלאי תוכן. את , אופירה, התייחסת לכל אחת באופן אישי, תוך כדי הלמידה. תמיד ענית בעדינות ובמאור פנים. למדתי המון, לימוד יישומי. מרתק ומועיל לי מאד. לא הייתי משנה דבר."שווה לך, זו גאולה" בדיוק כמו שבוגרת הקורס שלך סיפרה ואמרה לי לפני שנים.

אני רוצה לשתף אתכן בהצלחה שהייתה לי. אתמול אכלתי ארוחת ערב, וקמתי בבוקר לא רעבה. כשהגעתי לעבודה ארגנו לנו ארוחת בוקר לכבוד חג השבועות, עם המון דברים טובים, אבל לא הייתי רעבה ובחרתי לא לאכול. זה מתקשר לי מאוד למשפט ’בחיים לא חייבים לקחת כל דבר שנותנים לנו‘, ולא רק בהקשר לאוכל. איזה כיף זה כשאוכל נהפך להיות רק אוכל. מדהים שאני מסתכלת על השולחן של הארוחה המפנקת וזה יפה ונחמד, אבל כיוון שאני לא רעבה זה לא ממש מגרה.

הגישה הזו נתנה מענה מדויק לפיתרון שחיפשתי. אהבתי את הגישה המטפלת בסיבה, בגורמים ובאמונות שלנו כלפי אוכל וכלפי עצמנו ולא בסימפטום, ואת הגישה הרצינית המקצוענית והעמוקה של אופירה עם נושא האוכל ועם עצמה, המביאה ניסיון ודוגמא אישית.