בלוג חופש מאוכל

איך, בעידן שבו לרובנו אין באמת מחסור באוכל או חשש לרעוב, הפחד מרעב משפיע על האכילה הרגשית ואפילו מגביר אותה?

מהו הקשר הסמוי בין התחושה של רעב רגשי לאכילת יתר? הקושי האמיתי הוא להבחין בהם וביניהם, כדי להתיר את הקשר האוטומטי שמגביר אכילה רגשית

אנחנו כל כך מורגלים להיות בעשייה, ובלי לעצור ישר לעבור לדבר הבא. למה כדאי ללמוד לעצור להפסקה קטנה, אם רוצים למתן אכילה רגשית?

מה הקשר בין אכילה בסתר, יושרה אישית ודימוי חברתי, ואיך משפיע הפחד מ'מה יגידו' והאפשרות 'לצאת לא בסדר', על אופן האכילה והרווחה הנפשית שלנו?

בסביבת השפע בה אנחנו חיים יש היצע גדול יותר ממה שאנחנו יכולים לצרוך. איך זה תורם לפחד מהחמצה ומגביר אכילה רגשית?

שיטת 'חופש מאוכל' עוסקת, מצד אחד באוכל ואכילה, ומצד שני, בהתפתחות אישית. מכל צד שהוא היא מתמקדת בשינוי המחשבות סביב אוכל, גוף ומשקל – שילוב שהביא למספר כתבות בתקשורת

איך אפשר לקבל את עצמי כמו שאני אם אני לא אוהבת את איך שאני נראית? איך ולמה דימוי הגוף משפיע כל כך חזק על על הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלנו?

מה באמת עומד מאחורי השאיפה לרדת במשקל? מה ההבדל בין מי שמצליחה לרדת במשקל ולשמור על משקל יציב ללא מאבק למי שעולה ויורדת כמו יו-יו, ואיך זה קשור לערכים?

מה נותן לסופגניות את ההילה המפתה שקשה לעמוד בפניה? מה יש בהן שגורם לנו להושיט יד ולאכול מהן עוד ועוד גם כשלא רעבים? (ולא, זה לא רק בגלל שהן טעימות)

יו-יו במשקל זה לא משחק. זו תופעה כואבת, תוצאת לוואי של לופ הדיאטות כשעולים במשקל אחרי כל ירידה מוצלחת, עם תוספת. איך עוצרים ויוצאים מהלופ הזה?