נראה שכמעט לכל אישה יש אישיו עם הבטן שלה.
אני מכירה את הנושא היטב כי גם אצלי, נולד 'אישיו הבטן' ברגע שהתחלתי בגיל 13, להתעסק עם המשקל והדיאטות. עד היום, למרות שאני כבר הרבה שנים 'בחופש מאוכל' ואני אוהבת ושלמה עם הגוף שלי, עדיין דבר ראשון שאני מול המראה – העיניים פונות אוטומטית אל הבטן, למרות שאין לי כבר 'טענות' אליה.
הבטן, מסתבר, היא אחד האזורים הרגישים ביותר בדימוי הגוף של האישה. זה מקום, מבחינת נראות, שאף פעם לא מספק, או לא 'כמו שצריך' – אם הבטן גדולה מדי, בולטת מדי, לא מספיק שטוחה…
נדמה שהיא אף פעם לא באמת עומדת בסטנדרט, והתסכול ממנה מכניס אותנו לאי שקט ומאבקים מתמשכים במטרה לעצב אותה כרצוננו.
אולי כדאי ומתבקש, לעצור רגע ולשאול: באיזה סטנדרט מדובר? מי קבע שהבטן אמורה להיות שטוחה, נסתרת, נעלמת? ולשם כך צריך 'להכניס' את הבטן כל הזמן?
הרי בהריון אנחנו נוטות להבליט את הבטן או לפחות לא להסתיר אותה. נשים בהריון נוגעות ומלטפות בגאווה את הבטן שלהן, ובצדק. הבטן הרי מסמלת חיים חדשים, משפחה, הגשמה. היא אמורה להיות גדולה ובולטת. ובכל זאת, מיד אחרי הלידה הן רק רוצות להעלים אותה, להעלים את הקמטים, את התפרים אם יש…
כאילו הן שוכחות לבטן את מה שהיא אפשרה ונתנה להן – את היקר מכל.
פעם פעם, במאה אחרת… להיות מלאה ועגולה נחשב לנשי, עד שתעשיית היופי לימדה אותנו לסגוד לרזון ולהתבייש בבטן העגולה והרכה שלנו.
הבטן העגולה הפכה להיות ה"בטן הרכה" בדימוי העצמי וביחס שלנו לעצמנו.
האם לא שבענו מספיק מאבקים עם הבטן?
אולי אולי הגיע הזמן להכיר בה ולהוקיר אותה?
אחרי הכל הבטן היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו, היא מלווה אותנו בכל תחנות חיינו ומחזיקה את הסיפור של חיינו מאז היוולדנו. הכרה בה והוקרה למה שהיא מסמלת עבורך, עשוי לאפשר לך התייחסות שונה וחדשה לבטן, מתוך קבלה וחמלה.
בנוסף, כדאי לקחת בחשבון את הנזק של ההרגל להכניס את הבטן, בטענה שזה יפה יותר, מונע כאבי גב ומחזק את רצפת האגן, אבל האמת היא, כשמכניסים את הבטן בלי הפסקה מגיעים לתוצאה לא בריאה. זה מנוגד לתפקוד של הגוף האנושי, משפיע על היציבה שלנו ויכול להוביל לכאבים באזורים שונים, כולל כאבי גב.
אז במקום לבוז "לבטן הזו" שיש עליה "בטן מלאה" – בכעס ואכזבה, במקום להילחם או להתבייש בה, כדאי לעשות שלום איתה או לפחות פחות 'לריב' איתה.
בדומה לגישת הקינטסוגי היפנית: כלי שנשבר, נסדק – מאחים את השברים שלו בפסי זהב וכך מדגישים אותם.
הסדקים לא מוסתרים, להיפך, הם הופכים לחלק מהיופי. סימן לייחודיות ולעמידות.
גם הבטן שלך עברה שינויים, לידות, שמחות, משברים, דיאטות, רגעי קבלה ורגעי כאב. כל סימן, כל קמט או קו – הם כמו חוט זהב שנמתח לאורך החיים, עדות למסע הפרטי שלך.
לאמץ גישה כזאת יעזור לך להתחיל לשים לב, לא רק לנראות הבטן – איך היא נראית, אלא לראות בבטן שלך סיפור חיים, שמרגיש ומספר את החוויות והזיכרונות שאספת בדרך. כי הבטן היא הרבה מעבר לאיבר בגוף. בעיקר אצל נשים. עם זאת לא תמיד אנחנו עוצרות לחשוב על כך.
ככה, במקום למהר לתקן, למחוק או להילחם, אפשר להסתכל עליה לרגע בעיניים חדשות, ולשאול:
איזה סיפור הבטן שלי מספרת עלי?
ואיך אני יכולה להאיר אותו באור של קבלה, חמלה וגאווה?
אולי דווקא הסדקים, הזיכרונות והקמטים הם אלה שמזמינים אותי להיות שלמה, עגולה, מלאה, ולחיות בשלום עם עצמי – בדיוק כמו שאני?
מה עושים עם הבטן הזאת?
מה קיבלתי מהבטן שלי לאורך חיי?
תרגיל היזכרות: מסע החיים
היות ואנחנו נוטות לשפוט ולבקר את הבטן למרות שהיא מרכז חיים שמאפשר לנו את חווית הקיום , בואי נעצור רגע ונזכר.
הבטן שלך ליוותה ומלווה אותך בכל שלב בחייך – עם זאת מתי לאחרונה עצרת רגע, להכיר לה תודה על מה שהיא נתנה לך ועושה בשבילך?
תרגיל ההיזכרות הזה נועד לעזור לך להיזכר בכל הדברים שהבטן העניקה לך במסע החיים שלך, שלב אחר שלב.
ההיזכרות הזו יכולה לעזור לך להבחין באיכויות חדשות בהקשר לבטן שלך ולשפוך אור חדש על היחס אליה – חומל יותר ומעריך. וזו גם יכולה להיות בשבילך נקודת מפנה במאבק שלך איתה.
שלב ראשון: הכיני את עצמך לתרגיל
- קחי דף ועט
- שבי במקום שקט שבו תוכלי להתרכז בנינוחות.
קחי נשימה עמוקה והרשי לגוף שלך להרפות.
שלב שני: עברי על תקופות החיים, בזו אחר זו
הקדישי כמה דקות לכל אחת מהן, וכתבי כל מה שעולה:
ילדות:
אולי הבטן שלך סימנה לך מתי את רעבה ומתי את שבעה?
אולי היא עזרה לך להרגיש בטוחה ומוגנת כשמשהו היה מפחיד או חדש?
האם יש תחושה נעימה שאת זוכרת מהילדות שקשורה בבטן?
גיל ההתבגרות:
אולי הבטן עזרה לך להרגיש התרגשות, התאהבות או ציפייה (פרפרים בבטן)?
אולי היא התריעה בפניך על אי-נוחות או אינטואיציה לגבי אנשים או מצבים?
אולי קיבלת באמצעותה תובנה רגשית או חברתית בתקופה הזו?
הבגרות הצעירה (שנות ה-20 וה-30):
אולי הבטן עזרה לך לזהות את הרצונות שלך ואת הדרך המתאימה לך (תחושת בטן)?
אולי הרגשת בבטן ש"הגיע הזמן לשינוי" או ליציאה לדרך חדשה?
אולי היא הייתה שותפה בהחלטות גדולות של חייך?
אולי הריון ולידה?
הבגרות המאוחרת (שנות ה-40 וה-50):
אולי הבטן לימדה אותך על הקשבה לגוף ועל הצורך באיזון ומנוחה?
אולי היא נתנה לך איתותים, כדי לעזור לך לשים גבולות לעצמך ולאחרים?
אולי חיברה אותך לאינטואיציה פנימית עמוקה יותר?
ההווה – כאן ועכשיו:
מה הבטן נותנת לך עכשיו – איזו מתנה יומיומית את מקבלת ממנה?
במה היא תומכת, ואיך היא עוזרת לך להבין את עצמך?
אילו איכויות חדשות של קבלה, חמלה והודיה את יכולה לפתח כלפיה היום?
שלב שלישי: עברי שוב על מה שכתבת
איך את מרגישה אחרי המסע הזה?
אולי משהו השתנה באופן שבו את מסתכלת על הבטן שלך, ועל עצמך?
קחי רגע להודות לבטן שלך,
על כל מה שהיא נתנה וממשיכה לתת לך במסע חייך.
היא ראויה לאהבה ולהערכה שלך – וכך גם את.
לחיות בשלום עם הבטן
הבחירה לחיות עם הבטן שלך בשלום ולא משנה איך היא נראית, היא בחירה של חמלה כלפי עצמך וכלפי הסיפור שלך. זו בחירה להיות נוכחת, להפסיק את מעגלי הביקורת. לשחרר עוד משימה מהראש, עוד מאבק מהלב, ולהוריד את רמת התסכול והסבל.
כי הבטן שלך מחזיקה כל כך הרבה:
הבטן היא זירת חיים
הבטן היא המקום שבו החיים מתחילים, והנשיות באה לידי ביטוי. היא מקום של יצירה והתחדשות. הרחם זה המקום בו נוצרים 'דברים' חדשים לפני שהם יוצאים לעולם. מערכת העיכול עובדת יומם ולילה כדי לאזן את הגוף ולספק לו את צרכיו.
אפשר לראות בבטן גם מרחב שבו דברים "מתבשלים", מתעכלים, נוצרים.
הבטן היא אוצרת הזכרונות
הבטן אוצרת בתוכה את הזיכרונות שצרובים בנו עמוק, את הרגעים המשמעותיים בחיינו. זו לא רק מטאפורה – מחקרים רבים מראים כי הגוף אכן זוכר. החוויות שהתרחשו לאורך החיים שלנו מוטבעות בגוף שלנו, והרבה מהן בבטן, המקום בו מורגשות התחושות הפיזיות הכי חזקות – ההתרגשות, השמחה, הכאב, העצב, האהבה.
להכיר בבטן כאוצרת זיכרונות משמעו, לאפשר לעצמנו להתבונן בזיכרונות האלה בלי שיפוט, מתוך קבלה והבנה שהם חלק מהסיפור שלנו. אולי זה הזמן להתחיל לשחרר חלק מאותם זיכרונות, לאפשר להם לצאת החוצה, ולפנות מקום לתחושות חדשות של חיבור, קבלה ושחרור?
הבטן היא מד הלחץ שלנו
אצל הרבה מאיתנו, הבטן (והעיכול) מגיבים למצבי לחץ, פחד או מתח. כשאנחנו נאבקות בה, אנחנו בעצם נאבקות בעצמנו ובמה שהיא מייצגת עבורנו. וכשאנחנו מפסיקות להילחם ומתחילות להקשיב – נוצר שקט – פיזי ורגשי. פחות רעש, פחות מאבק. יותר נשימה.
זו יכולה להיות הזדמנות לשאול את עצמך: מה מכווץ אותי? מה מרחיב אותי? ואולי השינוי שאת צריכה אינו דיאטה, אלא שינוי באורח החיים שלך – באינטנסיביות, המתח.
הבטן היא ארכיון בלתי מדובר
הבטן לא רק "אוגרת" עודפי מזון, כפי שאנחנו נוטות לחשוב. הבטן היא גם המקום שבו מאוחסנות כל התחושות שלא נאמרות בקול: בושה, אשמה, פחד, חוסר נחת. הבטן שלנו שומרת את החוויות שלא עובדו, את כל מה שנבלע פנימה.
אולי הגיע הזמן לנקות את הארכיון הזה דרך שיחה, הקשבה, ושמיטה של מה שכבר לא משרת אותך?
הבטן היא מד-האמת הפנימי
כשהחיים שלנו לא מתואמים לצרכים ולרצונות שלנו, הגוף מגיב. הבטן, במיוחד, יודעת מתי אנחנו לא חיות את החיים שמתאימים לנו. הבטן מספרת על המאזן הפנימי שלנו, הכלי שאומר לנו מתי אנחנו מדויקות לעצמנו ומתי אנחנו צריכות להתכוונן מחדש – הן במישור הפיזי והן ברובד הרגשי.
מסע אישי עם הבטן: עוד תרגיל קטן
עצמי עיניים. הניחי ידיים על הבטן. מקדי את תשומת הלב בנשימה ונתבי אותה לאזור הבטן (כך תוכלי להימנע מביקורת או לשים אותה בצד). היי בהקשבה אליה. מה את מרגישה וחשה שם? מה עולה? אולי געגוע, אולי כעס, אולי רוך. אולי קריאה של הילדה הקטנה שמבקשת חיבוק.
נסי לשהות שם רגע, בלי לשפוט. רק להיות. לטפי את הבטן אם את יכולה, ושאלי את עצמך: מה הבטן שלי מנסה לומר לי היום? איזה סיפור היא מבקשת לספר ואקשיב לו?
מה קורה כשיש שלום עם הבטן?
כשאנחנו מפסיקות לשפוט את הבטן, להחזיק או למחוץ אותה, משהו משתנה. באין מאבק מיותר, יכול להתחיל להיווצר שינוי גם בנראות, ובטח ובטח באופן שבו אנחנו מתנהלות. יש פחות רעש בראש, פחות צורך להוכיח, פחות הלקאה עצמית. יותר קל לאכול מתוך הקשבה. יותר נעים וקליל בבטן, ובמקום להיות מטרד – היא יכולה להפוך למקור של קבלה ושל חיבור עמוק לעצמנו.
חבקי אותה, לטפי אותה מדי פעם, עם כוונה והוקרה מכל הלב.
כשהיחס משתנה, לפעמים משתנה גם התחושה בגוף. לא תמיד, לא בהכרח. אבל משהו נרגע, מתייצב. וזה שווה הרבה יותר מכל ירידה דרסטית בהיקפים.
הבטן שלך היא חלק ממך. היא סיפור חייך. הזיכרונות, הרגשות והתחושות שלך. היא יכולה להזכיר לך שאת מחוברת לעצמך. אין צורך להילחם כדי להיות את. את כבר כאן.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
