הביטוי אכילה רגשית מאד נפוץ ושגור, והוא, לעיתים קרובות מהווה הסבר למקור הבעיות באכילה, ולא בכדי. יחד עם זאת, אני רוצה להבהיר לעומק את המשנה שלי לגבי האכילה הרגשית.
מהי אכילה רגשית ולמה כל כך קשה להיפטר ממנה?
האכילה הרגשית, היא מושג שמייצג כל מצב של אכילה שלא מתוך רעב פיזי, אלא אכילה שנועדה למילוי צורך אחר. למעשה, אכילה תוגדר כאכילה רגשית, כשהיא חורגת מהתפקיד הטבעי של האוכל – הזנת הגוף ועינוג הנפש.
האכילה הרגשית נועדה להקל על תחושת כאב ותסכול, לטשטש רגשות לא נעימים, לנחם ולפצות על קשיים ותחושת כישלון ולשמש כהסחת דעת ממצבים מאתגרים. בנוסף, גם לחגוג עם אוכל – לתת לעצמנו פרס, לציין אירועים ומועדים מיוחדים, ואפילו אכילה במצבים חברתיים שהתרגלנו לציין – לבלות עם חברים ומשפחה, דייט, פגישה עסקית, כיבוד בישיבות או נשנוש מול הטלוויזיה בשביל הכייף, ניתן להגדיר כאכילה רגשית. האכילה הרגשית הפכה להרגל דומיננטי, שהשתלט על הרגלי האכילה והפך חלק מאורח החיים שלנו.
האכילה הרגשית היא אכילה אוטומטית, שנועדה לספק צרכים רגשיים, נעימים יותר, ובעיקר פחות – בדרך כלל מתרחשת לא מתוך מודעות ולעיתים קרובות לא מבחירה וללא שליטה, לכן מובילה לרגשות אשמה שמבקשים נחמה ב… עוד אוכל. באכילה הרגשית אנחנו מספקים לגוף כמות אוכל מעבר לצרכיו לתפקוד מיטבי ולכן גורמת לעליה ניכרת במשקל וקושי גדול בניסיון לצמצם מידות, פוגמת בבריאות הגוף והנפש, ובאופן פרדוקסלי, גם פוגעת במצב הרגשי שלנו, אותו, ניסינו לפתור באמצעות האכילה הרגשית. לכן היא נתפסת כאכילה מיותרת שהיא, בדרך כלל, “לא בזמן” ו”לא במקום”. זאת גם הסיבה שרובנו נשמח להיפטר מהאכילה הרגשית ל ח ל ו ט י ן.
אנחנו לא פעם מתקשים להבחין בין אכילה שנובעת מרעב פיזי שנועדה לסיפוק צרכי הגוף, לבין אכילה שנובעת מרעב רגשי (שמרגיש כמו רעב אמיתי), וזאת למרות שיש לנו בגוף, באופן מולד, מנגנונים טבעיים שמאותתים לנו מתי הגוף זקוק לדלק-אוכל (מנגנון הרעב והשובע).
הסיבה לכך היא, שעם הזמן התרחקנו יותר ויותר מהקשבה למנגנונים הללו, בעיקר מתוך רצון לשלוט על מידת הגוף (והמשקל) וכך האכילה הרגשית הפכה להרגל לא רצוני-אוטומטי. התרגלנו לאכול ‘מהראש’ – את מה שאני חושבת שאני צריכה לאכול, ובלי להקשיב לצרכי הגוף. ולא מעט פעמים, גם בלי לשים לב, עד כדי כך שנדמה לנו שלא אכלנו בכלל.
איך תדעי מה הסיכוי שלך להיפטר מהאכילה הרגשית?
בדיוק לשם כך נועד השאלון הבא.
הוא כולל 40 תיאורים – סמני לעצמך, ביחס לכל אחד מהם, האם את את יכולה להזדהות איתו?
- אני דואגת לנישנושים כשיש לי משימה מאתגרת בלימודים או בעבודה
- אני מתקשה להקפיד לאכול רק אוכל בריא
- אני מתוסכלת מזה שבאירועים אני מתקשה לעמוד בפיתוי ובהבטחה שלי לעצמי לאכול כמו שצריך
- אני לא אוהבת לעשות קניות כי אני לא יכולה למצוא בגדים שאני אוהבת – שנראים טוב עלי
- אני מרגישה אשמה כשאני אוכלת אוכל משמין
- אני מאוכזבת וכועסת על עצמי ששוב עליתי במשקל
- כשאני מתחילה לאכול אני מתקשה להפסיק
- אני לא מצליחה לשנות הרגלי אכילה
- אני מתייחסת לאוכל כאל ‘אויב מסוכן’ שצריך להרחיק מהישג יד
- אני מתביישת באכילה שלי ונמנעת לאכול בפומבי
- אני מקיימת בסתר “מסיבות זלילה” שיוצאות משליטה ומרגישה אשמה
- אני תמיד בדיאטה – כדי לרדת במשקל או לשמור עליו
- אני עסוקה כל הזמן באוכל – במה אוכל, מתי וכמה?
- אני מאד מתוסכלת מהאכילה שלי
- אני נשקלת לפחות אחת ליום כדי לפקח על המשקל
- אני לא אוהבת את מה שאני רואה במראה
- אני אוכלת כדי להירגע
- אני חוגגת הישגים באכילה
- אני לא מסוגלת לזרוק אוכל
- אני מתנחמת ומפצה את עצמי באוכל
- אני אוכלת “משהו טוב” כל פעם שבא לי או “משעמם לי בפה”
- אני מתקשה להתגבר על החשק למתוקים
- אני מבשלת וטועמת מהסירים (קצת יותר ממה שצריך)
- אני מנשנשת כשאני פותחת את החטיפים לילדים
- אני מכורה לאוכל, בעיקר למתוקים ופחמימות
- אני אוכלת גם כשאני לא רעבה
- אני מתקשה לעמוד בפיתוי מול אוכל
- אני מודעת לכך שהבעיה שלי היא שאני מאד אוהבת לאכול ולנשנש
- אני מתקשה לשלוט על כמות האוכל שאני אוכלת
- אני נמנעת מפעילויות חברתיות בגלל המשקל או המראה שלי
- אני אוכלת שטויות וממתקים לעיתים קרובות מדי
- כשאני עושה קניות בסופר אני לוקחת לעצמי משהו קטן לנשנש
- אני לא אוהבת את הגוף שלי
- אני חושבת שבעיית המשקל שלי היא מקור רוב הבעיות שלי
- אני מחפשת “הצלה” או “קסם” לפתרון בעיית המשקל וה’אישיו’ עם אוכל
- אני פותחת וסוגרת את היום עם אוכל
- אני מנסה לאכול מסודר אבל לא מצליחה להתמיד
- אני שומרת בארון בגדים בכל המידות בתקווה להכנס אליהם מתישהו
- אני חייבת לעשות שינוי ביחסים עם האוכל וביחסים עם הגוף שלי
- אני יודעת בוודאות שהחיים שלי היו שונים אם הייתי רזה או אוכלת כמו שצריך
במידה והזדהית אפילו עם כמה מהתיאורים שברשימה, כנראה שגם לך יש הרגלים של אכילה רגשית, שהיית בוודאי שמחה להיפטר מהם.
והנה הטוויסט בסיפור של האכילה הרגשית…
האכילה הרגשית היא עניין טבעי ויש לה תפקיד בהתפתחות שלנו, אם רק נסכים לראות בה ככזו. בתוכניות של שיטת חופש מאוכל היא מדריכה אותנו על ידי כך שהיא מסמנת לנו על מקומות של חוסר דיוק בהתנהלות שלנו, ומאותתת על ההזדמנות לטפל בהם. לכן, זה לגמרי בסדר שאכילה רגשית היא חלק מהרגלי האכילה שלך, כל עוד היא נעשית במודע ובמידה – כשאת מחליטה!, ולא משתלטת על כל האכילה שלך. אחרי הכל, האכילה היא גם תענוג שלא נרצה לוותר עליו. הבעיה היא באכילה-הרגשית-שיוצאת-משליטה, האכילה “המיותרת” שגוררת אחריה ביקורת והלקאה עצמית, חוסר נעימות בגוף ותחושות של אשמה ובושה.
התיאורים הללו שמוזכרים ברשימה למעלה, מתארים הרגלים ומצבים רגשיים שהתרגלנו לפתור בעזרת האוכל. ויחד עם זאת, הרבה מהם סימפטומים לתחושה פנימית שקשורה למחשבות על האכילה כ”אכילה בלי רשיון”. אכילה שמלווה באשמה, שנובעת מידיעה (לא בהכרח מודעת) שה”פתרונות” הללו לא באמת פותרים את המצב. נהפוך הוא – בפועל הם הרבה פעמים מחמירים אותו, ומספקים עוד סיבות לאכילה רגשית, שעם הזמן הולכת ונעשית חסרת שליטה, כך שמעבר לכך שהיא גורמת לעלייה דרסטית במשקל ופגיעה משמעותית בבריאות, היא מלווה ברגשות, בין היתר של אשמה ובושה, שכדי למסך אותם, פונים שוב לאוכל.
אז… מה הסיכוי להיפטר מהאכילה הרגשית?
זה המקום לדבר על כוח רצון.
המיתוס הנפוץ, שגורם לנו להאמין שבכח הרצון ניתן להשתלט על האכילה הרגשית ולשנות הרגלי אכילה הוא… מיתוס לא ריאלי שגורם לפגיעה רגשית, ובאופן עקיף גם לאכילה רגשית מוגברת.
האמת היא שלרצות להעלים את הרגשות שלנו זה בניגוד לטבע ולכן לא באמת אפשרי, כל שכן לא לאורך זמן. רגשות היו ותמיד יהיו, וטוב שכך. כי מה ומי אנחנו בלעדיהם?
לא בכדי קשה להחזיק מעמד כשמתאפקים בכל הכוח? ומנסים להמנע מהאוכל שאנחנו אוהבים.
לכן, אין סיבה ואין טעם לנסות להיפטר מהאכילה הרגשית!
במקום זאת, הרבה יותר יעיל והגיוני ללמוד להשתחרר מההרגל (הלא רצוני, להזכירך), לפתור נושאים רגשיים באמצעות אוכל.
לשם כך אני מציעה לך – במקום לשאול, “איך אני יכולה להיפטר מהרגלי האכילה הרגשית שלי?”, לשאול – “איך אני יכולה להשתחרר מהרגלי האכילה הרגשית שלי?”.
וכן, זה ממש אפשרי להשתחרר מהרגלי האכילה הרגשית!
להרחבה על החופש לאכול מהכל ובכל זאת לרזות
כדי להשתחרר מהאכילה הרגשית האוטומטית-הבלתי נשלטת, חשוב לבחון עם עצמך עד כמה היא משתלטת עליך, עד כמה היא מכתיבה את אופן ההתנהלות שלך עם אוכל-גוף -משקל, ועד כמה סבל היא יוצרת בחיים שלך או פוגעת בתפקוד היומיומי שלך – זוללת את תשומת הלב שהיית יכולה להקדיש למה שאת רוצה, בנינוחות.
הצעד הראשון בדרך לשינוי הרגלי האכילה שלנו הוא לתת לעצמנו את הרישיון לאכול ואת הרשות להנות הנאה צרופה מכל המאכלים האהובים, עליהם ויתרת מהפחד להשמין, ובלי להרגיש אשמה.
ועדיין, סביר להניח שגם אחרי שכבר השתחררת מהאכילה הרגשית האוטומטית, ויצאת לחופש מאוכל, עדיין, פה ושם, תאכלי גם כשאת לאו דווקא רעבה. וכן זו אכילה רגשית, וזה ממש טבעי ובסדר, כל עוד האכילה נעשית מתוך נוכחות – במודע ובמידה, מתוך בחירה חופשית.
8 טיפים לחופש מאוכל ולאכילה רגשית במודע ובמידה
- אכלי כשאת רעבה פיזית, והפסיקי כשאת שבעה (לא רעבה יותר)
- אכלי בנוכחות מלאה כדי לשים לב שהאוכל טעים, מספק, והספיק
- החליטי על הפסקה שרירותית באמצע הארוחה כדי לזהות האם שבעת, אכלת מספיק
- עשי רשימה של הנאות שלא קשורות באוכל, ותני מענה הולם (וכייפי) לצרכיך, במקום לאכול
- היי טובה אל עצמך ואל גופך. אהבה מעצימה. שנאה מחלישה
- גם אם אכלת יתר על המידה, סלחי לעצמך והמשיכי הלאה
- מקדי את תשומת לבך במה עושה לך טוב, ולא בעודף המשקל או בחוסר שביעות רצון
- הגשימי את חלומותיך ומצאי סיפוק בחייך
ומילה ממני אליך לסיכום – תני לאכילה הרגשית להוביל אותך להתפתחות אישית, לרווחה אישית, לשלום עם הגוף, לשקט בראש, ולאהבה עצמית, שכל כך מגיע לך לחוות.
ואם את זקוקה לאוזן קשבת ויד תומכת, את מוזמנת לקבוע איתי שיחה אישית ונברר יחד מהי הדרך המתאימה עבורך להשתחרר מהאכילה הרגשית וללמוד ליישם את הטיפים הללו בחיים שלך.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
1 מחשבה על “מה הסיכוי שלך להיפטר מהאכילה הרגשית? בחני את עצמך”
פינגבאק: מהי הדרך הנעימה והטעימה לצאת ממעגל ההשמנה אחת ולתמיד? - אופירה שאול