כמה משקל את נותנת למשקל? כמה שוקלת איכות חיים?

מהו המספר על מאזני השקילה בו תרגישי טוב ותחיי טוב?

באיזה משקל את צריכה להיות כדי להרגיש שאיכות החיים שלך משביעה את רצונך?

בואי נגדיר קודם – מה הם החיים הטובים? מהי איכות חיים?

האם החיים הטובים תלויים בחוויה של יצירת כל הדברים הנחוצים והרצויים בעיננו? – האם איכות חיים נמדדת ביצירת עיסוק בתחום שאת אוהבת? יצירת שפע שמאפשר לך לרכוש את כל מה שאת רוצה ומשתוקקת אליו? יצירת סביבה וחברת אנשים שכייף לך להיות איתם? גוף רזה וחטוב?

האם החיים הטובים נמדדים בהעדר הדברים ‘שצריך’ או חובה עלינו לעשות או להיות? – אם לא היינו צריכים להימנע  מהפיתויים הזמינים שמפילים אותנו, כולל האוכל שאוהבים אבל נחשב לא בריא או משמין? אם היינו יכולים לגמרי להימנע מלבוא במגע או להתרועע עם אנשים שאנחנו לא אוהבים, או עם מצבים או אנשים ש’מקטינים’ אותנו? העדר ההכרח להמשיך לעסוק במשהו שמאסנו בו?

אפשר להוסיף לרשימת ‘הצריכים’ עוד ועוד, וסביר שמרבית הדברים הללו יסייעו לנו לחוות חיים טובים יותר, אך האם זה מספיק?

האם עושר חומרי, הרבה אנשים שאוהבים אותנו, ותהילה, האם הם שיספקו לנו את החיים הטובים?

מה באמת נחשב לאיכות חיים?

שלוות נפש ואיכות חיים

אני בעצמי לא חפה מתשוקות לכל אלה, זה אך טבעי בעולם בו אנו חיים. אך ללא קשר לכל מה שהשגתי עד כה, וחשוב גם להכיר בכל אלה! אני מוצאת שההישג האנושי הגדול ביותר, מה שאני משתוקקת לו יותר מכל – אינו בשום צורה של עושר חומרי. הוא גם לא בשום צורה של תהילה. הוא אפילו אינו במידה של עוצמה או של מידת הגוף. מה שאני משתוקקת לו יותר מכל, וזהו גם ההישג האנושי הגדול ביותר לטעמי, הוא שלוות נפש. 

אני לא יודעת כמה אנשים חושבים על שלוות נפש כעל משהו שמשפיע באופן מהותי על איכות החיים, או כמה מהם באמת רואים בשלוות נפש מטרה ראויה בפני עצמה. אולי הם מדמיינים שזה נוח, או כיף, רגע נטול מתח. אולי הם מדמיינים שזה שנת לילה טובה. אולי הם מדמיינים שזו הפוגה, חופשה טובה.

בעיני זה יותר מזה, הרבה יותר.

שלוות נפש היא מצב של הכרה שקטה שמאפשר את החוויה של “פשוט להיות”. זוהי תמצית המושג ‘חופש’, ומהות המושג ‘שלום’ – זוהי מודעות חסרת מאמץ, שלא מופרעת על ידי מחשבות או שיפוטים, כאב או עונג, רווח או הפסד.

ראש שקט ושקט בראש

שלוות נפש היא המרכיב החשוב ביותר, שבנוכחותו ניתן להגיע, ביתר סבירות, לכל מה שאנחנו רוצים ומשתוקקים אליו, מבלי להשקיע אנרגיות עצומות ומאבק תמידי.

זו, לטעמי, המהות של איכות חיים.

הגישה הנפוצה לאיכות חיים מתבססת על מוסכמות החברה לגבי התנהגות חברתית להצלחה. היא מתבססת על “איך צריך לנהוג”, “איך צריך לְהֵרָאות”. היא מתבססת על סטיגמות, השוואות, ציונים וכד’. הגישה הנפוצה מקדמת פעילויות המבטיחות עונג מיידי – רמת חיים על חשבון איכות חיים. אבל לאורך זמן גישה זו, פעמים רבות, גורמת ללחץ, לחרדה, להתמכרות, ובמקרים רבים גם לדיכאון. וזאת מפני שהיא מעצימה חשיבה (זרימה בלתי פוסקת של מחשבות, רובן שליליות), ומעודדת שיפוט וביקורת, או חישובים של רווח והפסד.

הגישה הנפוצה והמוכרת הזאת, בכך שהיא מייחסת לחשיבה, לשיפוט, ולחישובי רווח והפסד חשיבות מרבית כמדד חיוני ו”הוראות הפעלה” לחיים מאושרים והצלחה, היא גם זאת שמעודדת ומעצימה את השיפוט, הביקורת, ההשוואה, וכל מה שגורר איתו לחצים ופוגם באיכות החיים.

אלה גוררים אותנו לניסיון לשלוט בכל מימד בחיינו – מה אפשר ומה אי אפשר, ומכניסים אותנו למוד תמידי של מאבק, מלחמה והתנגדות. וכידוע – הפעלת כוח והתנגדות מקבעת מצב קיים ומסלימה אותו.

לעומת זאת, מוד של שלום מאפשר הרמוניה והתמסרות למה שהחיים מזמנים לנו. מוד כזה מתאפיין בשלוות נפש וחמלה, ומאפשר לבחון בבהירות את המטרות שלנו ואת המשאבים שעלינו להקדיש להשגתן, בניחותא, בלי לחץ או מאבק. 

אם נתמקד לרגע בנושאי האכילה והמשקל – הרי השאיפה לשלוט בממדי הגוף, משפיעה במידה רבה על איכות החיים שלנו כשהיא מחוללת מאבק באכילה ומגבירה לחצים ותחושות קשות (ספירלה שמעצימה את המלחמה באכילה, ובמשקל, ופוגמת באיכות החיים שלנו).

רמת חיים מול איכות חיים

בואי נשקול את האפשרות הבאה: 

מה אם היינו משתחררים מהצורך להדהים את הסובבים אותנו ברמת החיים שלנו והשגת כל ‘הצריכים’, או כנשים, נפסיק להשוות את עצמנו לאידיאל היופי ונעסוק פחות ב’איך אני נראית’, אם נוותר על השוואת עצמנו לאחרות ועל הצורך לחתור להיות – “יותר טובה”, יותר רזה – כמו המודל הנפוץ היום בחברה לפי הנורמות המקובלות?

אם אלה לאו דווקא היו המטרות החשובות ביותר שלנו, כשרק עם השגתן נרגיש שאנחנו ראויות, מגיע לנו ויכולות להגשים את עצמנו – אזי למעשה אנחנו לא צריכות כל כך הרבה בשביל לחיות חיים טובים באמת! 

אם בין מטרותיך נכללות גם יצירת נושאים שמעוררים אותך לתרומה, לנתינה, לאהבה, למשמעות בחיים, לביטוי אותנטי של מי שאת, ופחות התעסקות במי שאת מצופה או מצפה להיות (ולהראות) – כך שאת הראשונה שתהיה מרוצה ממי שהיא וממה שקורה איתך וסביבך – אלה יכולים להיות המדד שלנו לחיים טובים.

שלוות נפש או מאבק – וההשפעה שלהם על המשקל 

אם מידת שלוות הנפש שלך ושביעות הרצון שלך מעצמך, ממה שאת עושה וממה שכבר השגת ויש לך, הם המדד להגדרת והגשמת החיים הטובים עבורך – כנראה שהגעת לרמה מסוימת של חופש. ובחופש, בהיעדר מאבק, גם האכילה וגם המשקל שלך מתייצבים  באופן טבעי, אם רק תאפשרי להם, ותוכלי לאפשר לעצמך ליהנות ממראה גופך ומאורח חיים בו את חווה סיפוק אמיתי.

אני שומעת לא פעם ממשתתפות הקורסים של חופש מאוכל על כך שהיתה להן תקופה שבה, לפרק זמן של חודש, 3 חודשים, או אפילו חצי שנה ויותר, הן היו “חופשיות מאוכל” – הן חיו בשלום עם ה’קיים’, נתנו לעצמן ‘רשיון לאכול‘ – אכלו מה שהן רצו ואוהבות, לא התעסקו בכלל עם המשקל והאוכל, ולהפתעתן הקילוגרמים פשוט נשרו, ומצאו עצמן במשקל שתמיד חלמו עליו, ללא כל מאמץ. זה בדרך כלל קורה בזמן חופשה, או בתקופה מסויימת בחיים, והן לא תמיד יכלו להסביר מה קרה להן שם או איך זה קרה, אך הן בהחלט יכלו להצביע על רוגע, שלוות נפש, ופחות הצמדות לשאיפה למציאות מסויימת. במצב כזה נכנסת גמישות וחמלה להתנהלות שלנו, ואיכות החיים משתבחת.

הירידה במשקל היא תוצאת לוואי טבעית של חווית רוגע, חמלה וחופש.