כתרים וכותרות – מראה הגוף בהשראת עלילות מגילת אסתר

מאז שאנחנו ילדות אנחנו שומעות כל שנה את הסיפורים על ושתי ועל אסתר יפות המראה.

אלו סיפורים מסורתיים שנשמרים ועוברים מדור לדור, ויחד איתם משמרים מסר ביחס למראה הגוף – תראי טוב – יתגאו בך, יתהדרו בך ויבחרו בך.

סיפור מגילת אסתר מתחיל במשתה ראוותני עם “מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף” ו”יֵין מַלְכוּת רָב”- חגיגות הפגנת עוצמה של המלך החשוב המולך מהודו ועד כוש. אחשוורוש מזמין למשתה את כל ה’מי ומי’ – עשרות ואולי מאות גברים רמי מעלה, ובעיצומה של החגיגה כשטוב לבם ביין, הוא מוצא לנכון להציג בפניהם את הנכס שלו – נושאת הכתר – האישה שלצידו – טובת המראה. לצד ההתהדרות בכתר, בעושר, בעוצמה ובכוח, הוא מעוניין להתהדר גם ברכוש נוסף שהשיג – באישה שלו. היא ומראה הגוף שלה אמורים לחזק את המעמד שלו בעיני הגברים החוגגים במשתה.  

אחשוורוש, שמשתוקק להתרברב ב”עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ” ולהציג את ושתי המלכה, בין שאר אוצרות הארמון כחפץ יקר ערך מופתע לגלות שהיא מסרבת. 

היא נענשת באופן מיידי – היא כבר לא ה’נבחרת’. הכתר נלקח ממנה והיא הופכת לחסרת מעמד ונבחרת במקומה טובת מראה אחרת לשאת בגאון את הכתר  – מלכת אסתר שכולנו מכירות.

מה המסר הסמוי שסיפור המגילה מעביר על מראה הגוף?

אסתר המלכה היא אחת התחפושות המקובלות והנחשקות בפורים – ילדות מדמיינות את עצמן לבושות בשמלה מפוארת עם כתר על הראש ושרביט ביד.

הכתר – מסמל את היותה נבחרת.

השרביט את העוצמה שיש במלוכה.

כמו אסתר – כולנו כמהות להיבחר.

מדובר בצורך בסיסי וראשוני בשיכות וביטחון.

ולהמצא ראויה לגבר החזק בממלכה.

ואם נחזור לפרק עם ושתי – הרי אנחנו למדות ממנו עד כמה חשוב למלך להתגאות בנשותיו.

הסיפור הזה, שעובר מדור לדור, מספר, לצד הסיפור על הכמעט טרגדיה של היהודים, גם על הטרגדיה של הנשים, שאנחנו סוחבות עד היום.

הקשר בין מראה הגוף לבין הסיכוי להיות נבחרת

מי מאיתנו לא רוצה שיהיו גאים בה? הורים, בני זוג, הילדים,

כולנו רוצות להיות גאות בעצמנו.

מה לא נעשה בשביל זה? – נגזור על הגוף שלנו גזרות ונביא אותו כמה שיותר קרוב לאידיאל היופי, נצום, נסבול, נפגע ואפילו נסכן את בריאות הגוף והנפש למען המטרה המיוחלת הזו.

הכל כדי להפטר מהכותרת “שמנה מדי” ולזכות בכותרת שמכתירה אותנו כראויות.

העניין הזה הרי לא נגמר במגילה.

המסר הזה מקיף אותנו מכל עבר – השיח באמצעי התקשורת, הפרסומות, הנורמות החברתיות, החינוך בבית הספר ובמערכת הבריאות, ואפילו בהרבה מאד מהבתים מופעל לחץ חברתי מאסיבי להכתיר כותרות ויוצר ציפיות לעמוד בסטנדרט.

מכירה את זה? 

“תראי איך את נראית!”

“מי יקח אותך ככה?”

“בשביל להיות יפה צריך לסבול!”

וכך – אנחנו מוצאות את עצמנו חיות בניגוד לטבע כדי להתאים עצמנו לסטנדרט.

המאמץ להשיג גוף “ראוי” הפך למטרת חיים ורבות מאיתנו משועבדות לחיים שהמוטו שלהם הוא התמסרות למטרה הזו, מתוך אמונה שמראה הגוף – עליו יקום ויפול דבר. מראה גוף רזה או שמן יקבע את עתידנו. ועל מזבח העתיד המובטח לנו אנחנו מתרחקות מעצמנו, מהטבע הייחודי שלנו, מהצרכים שלנו, מקריבות את חיי היומיום ויוצרות לעצמנו אורח חיים משועבד למראה הגוף המיוחל.