השאלה שאני פוגשת לא מעט פעמים אצל התלמידות שלי ב’חופש מאוכל’ היא:
“איך אני גורמת לעצמי להכין ארוחות או תבשילים, ואפילו סלט, גם לעצמי כמו שאני מכינה לילדים?“
מה שמטריד אותן זה שאין להן כוח או זמן לטרוח להכין אוכל לעצמן, כל שכן אוכל מושקע שהן אוהבות, אוכל שעושה להן טוב ונעים.
כל עוד הן נדרשות לדאוג לארוחות המשפחה – הן לגמרי מחויבות, וברגע שסיימו לבשל למשפחה או שהבית מתרוקן – לא בא להן לטרוח עבור עצמן או להקדיש לעצמן זמן לאכול בנחת. בכייף. נראה להן לא מספיק חשוב.
או שמכינות לילדים ואוכלות מזה, או אוכלות את השאריות שלהם…
ואני מבינה אותן.
הן מבחינות בכך שהן יותר עסוקות במה עושה טוב לאחרים מאשר להשקיע בעצמן.
ככה גדלנו – “אמא טובה משקיעה במשפחה”. התרגלנו לשים את עצמנו בסוף התור. מרגישות לא בסדר כשמשקיעות בעצמנו.
אולי אפילו מאמינות, עמוק בפנים, שלעשות משהו עבור עצמנו זה על חשבון מישהו.
על הקושי לטרוח להכין לעצמי אוכל
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
ב’חופש מאוכל’ – אנחנו לומדות להקדיש זמן ותשומת לב גם לעצמנו, להיות קשובות לצרכים שלנו, הפיזים והרגשיים, ולתת להם מענה הולם במקום מענה באמצעות אוכל. דרך התבוננות ביחסים עם האוכל והאכילה, התבוננות אוהבת ורגישה על האכילה שלנו, אנחנו לומדות לקחת מקום שמכבד אותנו, באופן שמכבד אותנו, בלי לקפח את בני המשפחה.
אנחנו מזכירות לעצמנו שגם לנו מגיע. שמותר לנו לאהוב את עצמנו. ושאמא טובה דואגת גם לעצמה. שזה לא לוקסוס ולא פינוק או מותרות. כולם מרוויחים מזה, כולל דוגמא אישית לילדים.
וכן, מגיע לנו את אותו רגע עם עצמנו ולעצמנו, בדיוק כמו שמגיע להם.
