רובנו מתעסקים די הרבה עם האוכל, עם הגוף, עם המשקל והבריאות, למרות שהתוצאה אינה בריאה ומשביעת רצון מבחינתנו. ההיפך הוא הנכון. מדובר במאבק יומיומי שבדרך כלל זולל הרבה תשומת לב ומשאבי נפש, אותם יכולנו להשקיע במה שחשוב לנו, כמו תחביבים, משפחה, התפתחות אישית ובכלל – באיכות החיים. הפער הבלתי נתפס שנוצר בין תחומי חיים בהם אנחנו חווים הצלחות שממלאות אותנו בסיפוק ומשמעות, לבין תחום האוכל והאכילה, בו החוויה היא של כישלון או פגיעה בתחושת הערך והדימוי העצמי, הוא בלתי נסבל. גם כשמצליחים כבר לרדת במשקל, תחושת הערך והסיפוק היא לא פעם זמנית בלבד – עד שהמציאות טופחת לנו בפנים כשמעלים אותו בחזרה.
ערכים כמנוע מוטיבציוני
לכל אדם, יש משאב פנימי ייחודי, תכונה-מיוחדת-בילט-אין, שהיא הכוח המניע אותו להגשמה ומימוש עצמי, “מניע-המוטיבציה-הטבעי” החזק והאפקטיבי ביותר שיש, שעומד לרשותו תמיד! הערכים שלו!
הם יכולים לשמש ככוח מניע כשאנחנו נאמנים להם, פועלים לאורם. כשאנחנו שומרים עליהם הם שומרים אותנו על מסלול ההגשמה שלנו, תומכים בנו, ממלאים אותנו באנרגיה ומאפשרים לנו להתמודד ולהתמיד בדרך שבחרנו מתוך מוטיבציה פנימית ותחושת ערך.
כשאנחנו שלמים עם מה שאנחנו עושים העשייה שלנו ממלאה אותנו סיפוק, עוזרת לנו לפעול ולהתקדם בדרך ולהחזיק מעמד בלי להישבר בדרך, גם כשקשה. היא מקנה משמעות עמוקה וקיומית לבחירות שלנו, בהירות ביחס ל’למה’ אנחנו עושים משהו, ומאפשרת לכל ‘איך’ להתקיים ולהצליח להוציא לאור את המטרות שלנו. וגם להנות בדרך מכל הצלחה קטנה כגדולה. עצם הבהירות לגבי הערכים העומדים מאחורי החלטה או פעולה מסוימת, מאפשרת לנו ביתר קלות לעשות “מה שצריך”, יום ביומו, ולעמוד מול כל פיתוי שנקרה בדרכנו..
התמדה בהתאמה אישית
“ערך” הוא רעיון ביחס לשאלה – מה בעל ערך עבורי? זה משהו שחשוב לנו, מוערך וראוי בעיננו, עיקרון לפיו אנחנו חיים ופועלים. משהו נעלה לפי השקפת העולם שלנו, שאנחנו מעריכים ומכבדים, שנותן משמעות למה שאנחנו עושים או לא עושים. היות והערכים שלנו מהווים מעין מצפן מוסרי מצד אחד, וקווים מנחים לבחירות ולהחלטות שלנו מצד שני, אפשר לדעת מה הם ערכיו של אדם כשמסתכלים על מה הוא מוציא כסף, למה מקדיש את עיקר זמנו, לאור מה הוא שופט פעולות של אחרים, וכד’. אפשר לומר שחלק גדול מהערכים שלנו הם “בל יעבור” בשבילנו. והם עד כדי כך ברורים מאליהם (כמו עשרת הדיברות למשל), שאנחנו לא צריכים לעצור ולחשוב עליהם כדי לשאוף לפעול לפיהם. עם זאת, יש ערכים שהם פחות ברורים מאליהם בשבילנו והם לחלוטין שקופים לנו. ויחד עם זאת, אם נשקיע מחשבה נוכל להבהיר לעצמנו איזה ערכים חשובים לנו ונרצה לשאוף לחיות לפיהם, גם אם הם אינם בהכרח “בל יעבור”, כרגע.
כך או כך, הערכים הם חלופה פנימית וטבעית לכוח הרצון, אם תרצו, והם בסיס בריא למשמעת פנימית. בלעדיהם סביר להניח שלא היינו מצליחים לבצע משימות מאתגרות ומגיעים לכל מה שהשגנו עד כה בגאווה רבה.
האם אנחנו חיים ואוכלים לאור אותם ערכים?
אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שחשוב לנו לחיות לאור הערכים שלנו – לגדל ולחנך את הילדים לאורם, לתרום לקהילה, להיות משמעותיים, וכו’, סביר להניח שלא נרצה לחרוג אף לא בתחום אחד בחיינו, כמיטב יכולתנו, מהדרך הערכית שלנו. מכאן, מתבקש להתייחס גם לאכילה, לגוף ולעצמנו, מתוך אותם ערכים להם אנחנו מחוייבים. גם בתחום זה, אותם ערכים יכולים וצריכים לשמש לנו כוח מניע מוטיבציוני, במידה ורוצים להצליח ולשמר הצלחה לאורך זמן. הלימה בין הערכים החשובים לנו לבין התנהלות האכילה שלנו, מאפשרת להגיע גם בתחום זה להישגים ארוכי טווח, כשלצידה גם תחושה של הנאה, סיפוק וגאווה – הנה הצלחתי! עשיתי זאת! וזה פה כדי להשאר – מבלי שנדרש להשקיע מאמץ רב בתחזוק יומיומי.
.
לעומת זאת, העדר הלימה כרוך במאבק מתמיד ומלווה באי-שקט, עצבנות, כעס או עצב (לא תמיד הסיבה ברורה או נראית לעין), או תחושה של תקיעות וריקנות – מה שיכול ליצור מהר מאד “רעב-רגשי” ובעקבותיו אכילה מופרזת ומאבק מתמשך.
על כן נשאלת השאלה – מהם הערכים שחשוב לי לחיות את חיי לאורם? והאם אותם ערכים עומדים היום מאחורי ההתנהלות שלי עם אוכל וההתייחסות שלי לגוף? האם האופן בו אני אוכלת עומד בהלימה עם הערכים שלאורם אני שואפת להתנהל בחיי? האם הערכים שלי עומדים לרשותי ככוח מניע, כמשאב שעומד לרשותי בדרך?
הדרך לבחון את זה היא לבחון מה מניע אותי בתחומים אחרים בחיי בהם אני מרוצה או הגעתי לתוצאות משביעות רצון ואילו ערכים עוזרים לי ומשמשים אותי ככוח מניע-מוטיבציה להגיע אליהן. זאת לעומת הערכים (או היעדר ערכים) שמובילים אותי בתחום בו אני מצליחה פחות, כמו בתחום האכילה, היחס לגוף והטיפול בו, הבריאות, היחס לעצמי.
התשובה היא בגוף השאלה.
הייתי בת 13 כשבעקבות הערה של חברה ‘טובה’ נשתל אצלי הרעיון, שאני מתחילה להשמין בלי לשים לב, מה שלא היה נכון כלל. אבל אני מיד נכנסתי למוד של ‘עכשיו, מהר, אני-צריכה-לתקן-את-זה’, ולראשונה התחלתי להתעסק עם ‘מה וכמה אני אוכלת’. משם הדרך לדיאטות ולכדור שלג של אכילה רגשית-דיאטה או צום-הרזיה-חזרה לאכילה רגשית-השמנה וחוזר חלילה, היתה קצרה. מה שהבנתי ממה שראיתי בבית, זה שלהיות שמנה זה אסון!
במבט לאחור – מה שדחף אותי לטפל ב”בעיית ההשמנה” (שהיתה מדומה כשהתחילה), הוא פחד. הפחד להשמין. פחד שאם אשמין אהיה לא מקובלת, דחויה, חסרת ערך. “יגידו עלי דברים”, וכן הלאה.
פחד הוא מנוע חזק למוטיבציה אבל אינו מחזיק לאורך זמן, גם כשנתמך בכוח רצון חזק.
כשניגשים למטרה של הורדת משקל מהסיבות הלא נכונות או כשיש ערכים שמתנגשים זה בזה, מתגלע פער, קונפליקט פנימי, שמקשה על המוטיבציה להחזיק לאורך זמן. הפער הזה פועל נגדנו, מרוקן אותנו ממשאבים ומהווה כ’כוח מונע’ יותר מאשר ‘כוח מניע’.
היום אני יודעת להגיד שנשים שמבקשות לצמצם מידות, כשהן פתוחות לבחון את הערכים שעומדים מאחורי רצונן, ובכלל לגבי השאיפות שלהן במגוון תחומי חייהן, מצליחות הרבה יותר להגיע להישגים ברי קיימא שמהווים מקור גאווה ותחושת ערך.
אכילה מתוך הקשבה לצרכי הגוף – עיקרון בעל ערך
אכילה מתוך הקשבה לגוף – לפי צרכיו – חיוני, ואף הכרחי, שתהיה מטרה בעלת ערך בפני עצמה, ללא קשר להרזיה, אם רוצים להצליח ולחיות לפיה. כי כשמטרה כמו אופן אכילה כזאת מחברת אותנו למימוש עצמי והגשמה, קל יותר להתרכז בערך שעומד מאחוריה ולפעול בעקביות – המוטיבציה עולה פלאים וגם נשארת במיטבה לאורך כל הדרך! גם אם נדרש בהתחלה מאמץ ואיפוק הולם.
האם אכילה באופן זה תוביל גם ל”בריאות”? – סביר להניח. וגם לירידה במשקל, במידה שנכון לגוף.
לעומת זאת, אם נבחר לאכול לפי צרכי הגוף כשהמטרה העיקרית היא לרזות – האם לרזות זו מטרה בעלת ערך בפני עצמה?
מניסיון העבר אפשר להסיק, שכשמתמקדים בהרזיה בלבד, ולא ערך-שעומד-מאחוריה , זה בדרך כלל מוביל להמשך התנהלות של מאבק עם אוכל ומשקל, קושי וקיפוח מתמיד.
להבדיל – להתייחס בכבוד לגופי, לעזור לו לתפקד במיטבו, ללמוד להקשיב לו (ולעצמי, ולאחרים), לאהוב אותו – כל אלה הם ערכים שראוי להתמקד בהם.
האם אלה לא ערכים בסיסיים וחיוניים בכל מערכת יחסים שחשובה לנו? ברור שכן.
וככאלה, הם, באופן טבעי, יוצרים מוטיבציה גבוהה שמשמרת ואף מגבירה את עצמה.
וכן, סביר שיש מעידות לפעמים. אבל כשאני מבינה שיחס הולם לגוף ואכילה מתוך הקשבה לצרכיו מאפשרים לי להרגיש טוב, להיות אנרגטית, קלילה יותר, להראות ולחיות טוב – תמיד אחזור מיד לדרך ואמשיך בה.
יש בדרך זו אמת פנימית, וגם… האפשרות לרזות.. באופן טבעי!
המסקנה המתבקשת מאליה היא שאכילה על פי אותם ערכים שאת חיה או שואפת לחיות לאורם, יוצרת כוח מניע עם מחויבות פנימית לאכילה שפוייה ונעימה, ולכן היא המוטיבציה הטבעית שתמיד עומדת לרשותך, שמאפשרת לך להתמיד לאורך זמן בלי מאבק, מתוך תחושת הנאה, גאווה וסיפוק.
את *לא* יכולה להרזות את הגוף שלך, אבל את *כן* יכולה לאפשר לו לרזות
חופש מאוכל זה לנהל את חיי על פי הערכים החשובים לי.
להתנהל ביום-יום שלי כמו שאני שואפת להתנהל. לנהל את האכילה שלי מתוך חופש, ולהיות שלמה עם עצמי. אני אמנם לא יכולה להרזות את עצמי, אבל אני תמיד יכולה לנהל את האכילה שלי ובכך לאפשר לגוף לאזן את עצמו למשקל הטבעי לו. זה דורש אולי ללמוד מחדש אכילה מוקשבת – כזאת שנולדנו איתה, אך זנחנו, בשלב מסוים, לטובת הדיאטות.
כשהאכילה מוקשבת נוכל לא לאכול אם לא רעבים.
עדיין, לפעמים מאוד נרצה לאכול למרות שברור שלא רעבים – זה בטוח יקרה. אבל עם הזמן, הכנסת הערכים למשוואה תסייע לנו ללמוד לעצור כדי לבחור ולהחליט אם לאכול או לא.
חשבי על זה. כשאת קשובה לגוף את קשובה לעצמך גם בתחומים אחרים. האכילה שלך משפיעה על ההתנהלות בכל תחום בחייך. כשאת מכבדת את עצמך, מטפלת בעצמך, כנה עם עצמך, את מדייקת באכילה שלך את מדייקת גם בתחומים אחרים – עם אילו אנשים את רוצה לשמור על קשר, האם ואיזה ספורט מתאים לך – מתי ואיך, מתי את זקוקה למנוחה, מתי מתאים לך לצאת, לעשות וכו’… הערכים או העקרונות לחיים, טובים גם לאכילה, וזה מה שיפה.
הסיפור של יערה:
טוב לי על הנשמה ונעים לי בגוף
לא ביקשתי יותר מזה ולא האמנתי שזה בכלל אפשרי
להקשיב, להמתין, לדייק.
אלה האיכויות שפיתחתי בזכות ‘חופש מאוכל’.
היום, לא רק אוכלת מתוך הקשבה לצורכי הגוף לפי רעב ושובע, גם מקשיבה לפני שאומרת ‘כן’ בלי לחשוב ולהתחייב למשהו שלא מתאים לי. הפסקתי לְרָצות, והיום עיקר האנרגיה שלי הולכת למה שנכון ומתאים לי ולא מעמידה יותר את כל העולם ואשתו לפני.
אז למדתי לספור עד 10 כמו שאמא שלי היתה אומרת לי כשהייתי ילדה.
אני יותר מתונה ופחות אימפולסיבית.
נגמרו הימים שאכלתי את הלב אחרי שאמרתי ‘כן’ לדברים, שהרבה פעמים גרמו לי להתבאס על עצמי שהסכמתי והיום אני יודעת שגרמו לי לאכילה רגשית מוגברת.
היום אני אוכלת פחות, גם כי למדתי להקשיב לצורכי הגוף, וגם יש הרבה פחות דברים שאני מצטערת עליהם. אני מרגישה שלמה עם עצמי ומסופקת.
זה לא קרה ביום וגם לא ביומיים, זה תהליך שדורש נכונות לעשות שינוי עמוק, ללמוד להיות בנוכחות ובתשומת לב.
באתי בגלל הסיוט של האוכל וקיבלתי ב’חופש מאוכל’ כלים משני חיים.
כל עוד נראה באכילה לפי רעב ושובע עיקרון בעל ערך (ללא קשר להרזיה), יהיה לנו יותר כוח פנימי לקיים את הערך הזה, להתמקד בדרך ולשמור עליו. כשאנחנו ממוקדים רק בתוצאה (הירידה במשקל) ולא בדרך (בסיפוק מהאכילה), עלינו להפעיל כוח-רצון ביתר שאת, שסביר שישבר בשלב מסוים, וכך מחמיצים את האפשרות לסגל לעצמנו אורח חיים חופשי, עקבי, מספק ובריא יותר.
מהם הערכים או העקרונות שעל פיהם אני בוחרת לנהל את האכילה שלי?
אם את מאלה שנאבקות באוכל. בגוף. במשקל.
האם ייתכן שהערך שעומד לנגד עיניך, או המטרה שלשמה את מתעסקת באוכל ובמשקל, אינם לגמרי נהירים או מדויקים לך? האם המטרה מתאימה, ראויה ומשמעותית מספיק כדי לחוות הצלחה ארוכת טווח? או שאולי פשוט לא עצרת לבחון אותה לעומק או להתכוונן אליה כהלכה?
חישבי על אופן האכילה המועדף עליך ואיזה ערך עומד מאחוריו עבורך.
אני מאמינה שאת כבר יודעת איזו צורת אכילה או תכנית תזונה יאפשרו לך להרגיש מכובדת ומכבדת, להרגיש טוב, לקום מהשולחן אנרגטית, להרגיש קלילה. יחד עם זאת, למרות הידע הרב, לרובנו קשה ליישם אותו הלכה למעשה. לא בכדי נשים מרגישות אשמה, בושה, דכדוך וחוסר אונים מול האוכל, ולא משנה כמה החלטות כבר קיבלו בקשר לאכילה שלהן. ההצלחה ליישם אינה תלויה בעוד ידע, עוד טיפים, אלא בפעולה מתוך התאמה אישית לעצמך ולערכים שלך, בהם את מאמינה בכל ליבך. כי גם בנושא האוכל והאכילה, כשהערכים והעקרונות משמשים לך אבני דרך לאיכות חיים, הם הופכים את העבודה הקשה לכדאית וההשקעה משתלמת.
כדי להתחקות אחר המניע-מוטיבציה-הטבעי שלך לשינוי באכילה שלך שאלי והשיבי לעצמך בכנות אותנטית:
עד כמה אני באמת רוצה ומוכנה לשנות את אופן האכילה שלי?
במידה ואין שום בעיה ואת שבעת רצון מאופן האכילה שלך, נפלא.
במידה ולא, ויש לך רצון חזק לשנות אותה, ומוכנות, צעד ראשון הוא לברר לעצמך:
- לשם מה אני עושה את זה? מה באמת המטרה שלי?
- מה או איך המטרה הזאת תתרום לי, לחיי בכלל ולחיי סובביי?
- מהם הערכים החשובים לי באמת בחיים שלי?
- האם הם באים לידי ביטוי באופן האכילה שלי היום?
- איזה ערך, בו אני מאמינה ושואפת לחיות לאורו יתממש, אם וכאשר אשנה את אופן האכילה שלי?
הערכים והעקרונות שאנחנו חיים לאורם הם אבני הדרך לאיכות חיים, לחיים של משמעות וסיפוק. כשהערך או העיקרון מאחורי מטרה-שמתאימה-לנו מדוייק לנו, וכשיש הלימה בין אותם ערכים לבין הפעולות שאנו עושים – יהיה לנו הרבה יותר קל להשיג אותה וגם יותר הנאה בדרך להשגתה. הרי ברור שלמען מטרה ראויה נהיה מוכנים ללמוד, להשקיע מאמץ הולם, לצאת מאזור-הנוחות שלנו, ולהתמיד בדרך גם כשקשה.
בהעדר הלימה כזאת, נדרש הרבה יותר כוח רצון ומשמעת כדי להזיז דברים, וסביר שנחווה, לא פעם, רפיון ידיים, חוסר אונים, חוסר איזון או התשה. מה שיוצר הרבה פעמים את הרעב הרגשי ואכילה מופרזת.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
לסיכום,
לחיות לפי הערכים והעקרונות שלנו מחזיר לנו בעלות על עצמנו, על אורח החיים שלנו, ומעלה פלאים את איכות החיים. הערכים הם משאב שתמיד עומד לרשותנו ובכך הופך גם את המאמץ או העבודה הקשה לכדאית. הם משמשים אותנו ככוח מניע שמכניס בנו מוטיבציה טבעית, ממלא אותנו באנרגיה וחיוניות, משמעות, סיפוק, הגשמה. ההשקעה משתלמת ואת הפרות נוכל לראות בכל תחום ותחום בחיינו.
כשחסרה ההלימה המתבקשת, בין האכילה לבין הערכים שתומכים בה, ובך בתחומים אחרים בהם את גאה וחיונית, נוצר פער בלתי נתפס (ובלתי נסבל), בין חווית ההצלחה באותם תחומים בהם את גאה, לחוסר ההצלחה מול האוכל, כשעדיין קיים חוסר הלימה מסוים בין ערכים למעשים.
