הנוסחה של הטבע לאכילה שפויה לפי הרעב והשובע

כלכלת הקלוריות הזו, שתרבות הדיאטה הנחילה, כדרך לטיפול בסוגיית המשקל – ויסות אכילה שמתבסס על איפוק ודורש כוח רצון, לא מחזיקה לאורך זמן כי זה נוגד את הטבע ואת המנגנונים הטבעיים של הגוף ומשבש את פעולתם. בסופו של דבר. והתוצאה היא, לעיתים קרובות, כישלון חרוץ מכיוון שלהתאפק ולהאבק לאורך שנים – זה לא אנושי. ולשאוף לכך זה לא שפוי, ואף גורם לאכילת יתר ללא שליטה. 

ואז נוצר מצב, שבמטרה להשתחרר מהתופעות של אכילת יתר (אכילה רגשית), עלינו לחזור להתרגל ולתרגל אכילה מוקשבת לגוף ולתחושות הרעב והשובע, שמאפשרת לאכול מהכל במידה.

ב’חופש מאוכל’ אנחנו לומדות לעשות זאת על ידי הכרות עמוקה עם “מכונת הגוף” ותבונת הגוף המדהימה שלנו, שמדריכות אותנו, באופן טבעי ומדוייק, להיענות לצרכי הגוף, באמצעות האותות שהוא שולח לנו דרך מנגנון הרעב והשובע, ומלמד אותנו את הנוסחה של הטבע לאכילה שפויה. כי הגוף “יודע”. הגוף הוא מכונה, שכשמכירים את ה”מחוונים” שלה, יודעים מתי הוא זקוק לאוכל ומתי להפסיק לאכול. 

ולמרות שאצל הרבה אנשים המנגנון הזה השתבש עם השנים – החדשות הטובות הן שזהו מצב הפיך! אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולהחזיר לתפקוד את המנגנונים הטבעיים שלנו, גם אם זמן רב לא השתמשנו בהם. אפשר לסמוך על הגוף שהוא יודע בדיוק מה הוא צריך כדי שיתפקד במיטבו. 

חזרה לתפקיד הטבעי של האוכל

התפקיד הטבעי של האוכל הוא לספק את הגוף ולענג את הנפש (כל אחת איך שהיא תופסת מה זה ‘נפש’). 

כאמור, הידע של הגוף האנושי קיים אצל כולנו באופן טבעי והוא זמין לכל אחת ואחד מאיתנו. הוא מוביל אותנו לדעת איך טוב לנו לפעול לטובתנו. בדרך כלל, כשאנחנו מנתקים את הקשר איתו ולא פועלים מתוך הקשבה אליו – סביר להניח שיש “משהו” שמפריע לנו לעשות זאת. ה”משהו” הזה קשור לרגשות שלנו שלא מקבלים מענה מספק. 

עם השנים, האוכל, שאמור להיות הדלק שמניע את הגוף שלנו, הפך למשהו הרבה יותר רחב, ככל שהתרגלנו לעשות שימוש באוכל לסיפוק צרכים רגשיים – הוא הפך לנחמה, לתעסוקה, לפיצוי, למילוי צרכים במצבים של – עייפות, שעמום, ריקנות, אכזבה, עצב… זו “הנקודה העיוורת” שעלינו לגלות על מנת להשתחרר מהקשר בין רעב רגשי לאכילה. לחזור לאכול מתוך רעב פיזי, ולמצוא חלופה מספקת אחרת כמענה לצרכים הרגשיים, כדי להשתחרר מאכילה רגשית.

כשהאוכל הפסיק להיות רק הזנה נטו, הגוף שלנו נתקל בקושי לאזן את עצמו למשקל הטבעי שלו ולצבור משקל, ואנחנו איבדנו את האמון בו (ובעצמנו). מכאן, כדי לחזור למשקל הטבעי והבריא של הגוף, כל מה שנדרש הוא, ללמוד לחזור ולסמוך עליו. לתת לו לעשות מה שהוא יודע לעשות באופן טבעי ומולד – להתייצב במשקל שמאפשר לו תפקוד מיטבי. הגוף יודע להשיל קילוגרמים מיותרים, לפי הצורך. 

התפקיד שלנו הוא פשוט – לא להפריע לו. לסמוך עליו. 

לכן אחד האתגרים שלנו ב’חופש מאוכל’ הוא ללמוד להקשיב לצרכי הגוף ולספק אותם תוך עינוג הנפש. להבחין בין סיפוק הגוף ועינוג הנפש, לבין השימוש באוכל כאמצעי לטשטוש, הדחקה או התרחקות מעצמנו ומהרגשות. ובדרך זו להחזיר את האוכל לתפקידו המקורי ואת האכילה לאכילה שפויה – במידה ובמודע.  

בתוכניות השונות של ‘חופש מאוכל’, אנחנו לומדות לוותר על הביקורתיות (במיוחד שלך כלפי עצמך), להביא יותר חמלה, הכלה, כבוד, אהבה וראיית הטוב, ולאמץ נקודת מבט שמאפשרת בחירה חופשית. ושקט. שקט בראש, ובגוף.

כך, באורח פלא, אכילת היתר הרגשית הולכת ומצטמצמת. הרגלי האכילה האוטומטים הופכים לפחות ופחות מאתגרים, עד ש… את מגלה שהם השתנו מעצמם. כמות האוכל שנכנסת לגוף קטֵנה באופן דרסטי, ולגוף קל יותר לחזור לתפקוד מיטבי.

הבשורות הטובות הן שזה אפשרי.

כך, כדי לחזור לאכילה לפי הנוסחה של הטבע לאכילה שפויה, לצד הקשבה למנגנון הרעב והשובע, הכרחי  ללמוד מחדש להסכים להרגיש, לשמוח ולברך על הרגשות, ולסמוך עליהם שהם מורים לנו דרך להתפתחות, צמיחה וגדילה. לחוות את הרגשות בלי לתת מענה לצרכים רגשיים באמצעות אוכל. אפשר להחזיר את האוכל לתפקידו המקורי ולשקם את היחסים עם הגוף. אפשר  ללמוד להקשיב לצרכים שלו ולספק אותם, תוך עינוג הנפש במקום עינוי הרגש.

ואפשר למצוא אמצעים יותר יעילים ויותר מועילים, לצרכים הרגשיים שלנו.

אפשר לצאת לחופש מאוכל.

איך יודעים שאכלתי מספיק? 

כמובן שהתשובה נמצאת בהקשבה למנגנון הרעב והשובע, ומתייחסת לסיפוק צורכי הגוף.

ויחד עם זאת, אני יכולה לתת מענה מספק לצורכי הגוף ועדיין ‘לא נחה רוחי’. אני מרגישה לא מסופקת. מה לא מסופק שם?

זה לא רק עניין של כמות האוכל שמספקת את הגוף, אלא המרכיבים שלו – כשנענג את הגוף בבחירת אוכל טעים ומספק, אוכל שאנחנו ממש אוהבות, כי מותר ואפשר לאכול מכל מה שאוהבים, הסיפוק –  הוא גם של הגוף וגם של הנפש.