מי מאיתנו לא חוששת להשמין?
הפחד להשמין היה הפחד הכי גדול שלי, גם אחרי שהצלחתי להוריד את הקילוגרמים ונראיתי טוב! וכשנשברתי והתחלתי שוב להשמין, פחדתי שאגיע למצב שלא עוברת בדלת.
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום:
ככל שאני פוחדת להשמין, ואני עסוקה בזה כל הזמן והמחשבות נודדות כמו מעצמן לחוסר סיפוק ומרוצות מהגוף, אני מזינה בכך את מעגל ההשמנה.
הפחד להשמין - משמין!
אוכל-גוף-משקל – מלחמה או שלום?
מלחמות נולדות מתוך פחד. כך גם בתחום האוכל והמשקל, בו התרגלנו להניח שניתן לנצח רק במלחמה. הפחד להשמין גורר מלחמה נגד הרגלי אכילה לא רצויים, מלחמה נגד האכילה הרגשית (המתוקים למשל), מלחמה נגד המשקל, מלחמה נגד האוכל ומלחמה נגד עצמנו.
נגד. נגד. נגד. ונגד.
דרך ההתנגדות, אני קוראת לזה.
כך יוצא שככל שנמנע ונאסור על עצמנו לאכול – יותר נרצה לאכול, ונאכל יותר, ונצטער על זה – “נאכל את הלב”, מה שיוביל לאכילה רגשית מוגברת, וחוזר חלילה.
משמינים בכוח ההתנגדות ומרזים בכוח המחשבה
יש חוק שאומר שמה שמפנים אליו את תשומת הלב – גדל ותופס נפח.
ועוד חוק שאומר whatever we resist, persists
“כל דבר שמתנגדים לו, מתקבע ומתעקש להישאר”.
איך זה קורה?
במקרה שלנו ההתנגדות ל’לא רצוי’ – ההשמנה, יוצרת תשומת לב מוגברת עליו – וכך הפחד להשמין מקבע, ואף מגביר את המחשבות המטרידות, ו…משמין.
לעתים הניסיון הלא בהכרח מודע, לשלוט בכוח ולהכריח את ה’לא רצוי’ להשתנות – במקום שיהווה פתרון, עלול להפוך בעצמו לבעיה ואפילו להחריף אותה.
מעצם ההימנעות והאיסור להתקרב אל ה”סכנה” – אל האוכל המשמין, עולה המצוקה הרגשית, ואיתה גם הפחד להשמין מן הסתם, ומשם קצרה הדרך לאכילה רגשית, וההוכחה לכך בשטח. כך גם מתקבעת הבעיה בסט שלם של אמונות ומחשבות מטרידות על אוכל, על עצמי, על המשקל ועל הגוף. בקיצור: זה מקבע את הסיפור שלי עם אוכל.
מצד שני – כשמרפים את המאמץ לכפות את הרצון שלנו על המציאות, ובמקום זאת, מפתחים, ומפנים כלפי המצוקה עצמה, תשומת לב פתוחה, סקרנית וידידותית, הדחף לאכול מתמתן. וככל שנגלה חמלה כלפי עצמנו, הצורך לאכול כדי להתנחם או לטשטש את הרגשות יקטן, נרכוש ביטחון בעצמנו ואמון בגוף וגם הפחד להשמין יעלם.
כשמפסיקים להילחם, אפשר לחזור לאלטרנטיבה – לשנות את הסיפור שלנו עם האוכל והמשקל.
במקום להפעיל התנגדות למצב הקיים – למשקל, לאכילה – לשחרר אחיזה מהתוצאה. זה מפחית אוטומטית ביקורת ורגשי אשמה, ולחצים מהניסיון לשלוט בגוף ובדחף לאכול.
נכון, זה מפחיד. כי אם נהיה אדישות לתוצאה – נאבד שליטה ונשמין עוד ועוד.
מוד של שלום – יחסים בריאים עם אוכל
לכן אני מדברת על ‘לעשות שלום עם הגוף’.נכון, לאו דווקא תוכלי לאהוב את הגוף ככה, אבל ההתיידדות והחמלה כלפיו (וכלפי עצמך), מאפשרים יחסים טובים ובריאים עם האוכל-גוף-משקל, וגם, אפילו עם הפחד להשמין. זה אומר פחות לחץ, פחות התנגדות, פחות רגשות קשים וכואבים, ובאופן טבעי גם פחות אכילה.
כך, כוח ההתנגדות מתמתן ויש סיכוי שגם יפסיק להתעקש. את האנרגיה שהשקענו בהתנגדות ניתן לרתום לטובת ‘הסכם שלום’, בו יש הרבה יותר חופש מאשר במלחמה מתמדת, ובכך פוטנציאל גדול יותר לשגשוג והתפתחות.
יותר שלווה, יותר רוגע. יותר חיוניות ואנרגיה פנויה לעשייה משמעותית ושגרת חיים המאפשרת יציבות במשקל, ואפילו ירידה, אם הגוף צריך, עד למשקל תקין בשבילו, ונוח בשבילך.
בעד או נגד
אני רוצה להציע לך נקודת מבט:
להיות בעד שלום.
אני בעד ה’בעד’.
אני בעד ירידה במשקל – שמתרחשת מעצמה, באופן הדרגתי ובהתאמה אישית. כזו שמתאפשרת מתוך חופש.
אני בעד תהליך עדין, רגיש וקשוב, בשיתוף פעולה עם הגוף.
אני בעד יחסים טובים ומהנים עם אוכל.
בעד מיקוד תשומת לב במה שמותר (מהכל), במקום במה שאסור.
יש רק דבר אחד שאני מתנגדת לו – איסורים, הימנעות, ו’כסאח’ של ‘זבנג וגמרנו’.
למה? כי זה פשוט לא עובד!
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
איך מרזים בכוח המחשבה?
אם הייתי מבקשת ממך עכשיו לא לחשוב על פיל ורוד מעופף, כנראה שהוא היה מופיע במלוא הדרו מול העיניים שלך. באותו האופן, המחשבות האינסופיות על האוכל מופיעות נון-סטופ. אי אפשר באמת להתעלם מהפחד להשמין. הוא קיים, והוא מניע סט שלם של תפיסות ואמונות.
אז מה זה באמת אומר לרזות דרך המחשבה, צריך לשבת ולשדר מחשבות טובות למשקל? לגוף?
בעולם ההתפתחות האישית מדברים הרבה על כך שהמציאות שלנו מורכבת בעיקר מהפרשנות שלנו, ומעט מהנסיבות שלנו. כך, אם נפגעתי או נעלבתי, זה לא תמיד בגלל מה שמישהו אמר לי אלא יכול להיות בגלל הפרשנות שנתתי לאותה אמירה.
כמובן שגם סביב האוכל אנחנו נתקלות בזה המון ומתנהלות סביב הפרשנות שלנו – מחשבות כמו: “אני חלשת אופי” או “בחיים לא אצליח” או “מבאס שזה הגורל שלי”, וכמובן – “כוח הרצון שלי לא מספיק חזק” – הן כולן אמונות מגבילות שאנחנו שמות לעצמנו, בדיוק כמו: “כמו שאני עכשיו אני לא יכולה ללבוש ביקיני”, או “ללבוש בגדים צבעוניים זה לא לנשים מלאות כמוני”, או אפילו יש כאלה שלא מרשות לעצמן לאכול בציבור.
מה היה קורה אם היינו יודעות בוודאות שהקשר הזה פועל גם הפוך? שהאופן בו אנחנו מרגישות ותופסות את העולם ממש משפיע ומשנה את העולם?
המחשבות שאני חושבת על הגוף משפיעות עליו – הן גורמות לו לפעול בשבילי להרזייה, או להפך, לבלום אותי. באותה מידה, האופן בו אני חושבת ומתייחסת לאוכל, גורם לו להיות טוב או רע בשבילי, למשקל שלי…
אני יודעת שזה קצת בלתי נתפס אבל יש פה משהו מעניין, שמשפיע (גם) על הפחד להשמין, נכון? ממש כמו שזה עובד בתחומים אחרים בחיים ובכל מערכת יחסים.
ויש דרך עדינה, בטוחה ובריאה כדי להגיע למשקל תקין, דרך שרואה את הבריאות הנפשית שלנו לצד הגופנית, שמבינה שסבל, יסורים ואיסורים – לא רק שלא מאפשרים ירידה במשקל, הם גם מנציחים את מעגל ההשמנה ומשאירים אותנו בלופ של הדיאטות ושל היו-יו במשקל.
דרך שאני כבר 3 עשורים מובילה בה נשים באהבה, בעדינות, בהקשבה וברכות, לעבר החופש שלהן – להנות מכל ביס בלי להשמין. על ידי שינוי התודעה – ממנטליות של שמנים למנטליות של רזים מטבעם, שהפחד להשמין בכלל לא נמצא להם ב’סקופ’.
