“חייבת להוריד איזה 20 קילו”
למה 20?
“גם 15 היה טוב, לפחות להגיע למידה של הג’ינס בארון”
נשים רוצות לרזות כדי להיות רזות. ברור. כי רזה זה “נחשב” – נחשב חברתית, נחשב בריאותית.
רוצות להרגיש חיוניות יותר, נראות טוב יותר. ודי ברור שמאחורי הרצון להיות רזה מסתתרת תפיסה של הצלחה ואושר, שכולנו ספגנו באקלים החברתי של תרבות המערב. אקלים מנטלי של החברה אותו הפנמנו כבר מינקות (כבר כששיחקנו עם בובת הברבי שלימדה אותנו איך ראוי להראות). והשאיפה הזו מביאה אותנו לתרבות הדיאטה, שאמורה להביא אותנו ליעד, אבל במקום – גורמת ליו-יו במשקל ומרחיקה אותנו ממשקל יציב.
וכשמדברים על להיות רזה, או לרזות, עולה השאלה – כמה זה רזה?
כמה רזה אני צריכה להיות כדי להיות מאושרת?
כשמדברים על מאזני השקילה אנחנו מדברים על מידות ומספרים, כי למדנו שהם מגדירים בסופו של דבר את הנראות שלנו – נראית טוב או לא נראית מספיק טוב?
המשמעות היא שמידת האושר שלנו תלויה במידת הגוף שלנו.
אני מבינה את השאיפה. ואת הקונפליקט שנלווה אליה. עם זאת, לא הגיוני להמשיך להיות ברכבת הרים של ירידות ועליות דרסטיות במשקל, שכלעצמן גורמות לגוף נזק בריאותי אפילו יותר מלהיות במשקל יציב – גם אם גבוה “מדי”, כבר לא לדבר על ההשפעה מבחינה רגשית על מצב הרוח שלנו.
לכן אני מציעה – לשאוף למשקל יציב המתאים ביותר לגוף שלנו בלי להתנות את האושר שלנו במשקל.
כי לכל אשה (ואיש) יש את המשקל שנכון לה להיות בו פיזית, שבריא לגוף שלה. הגוף שלנו יודע בדיוק מה, כמה ומתי הוא צריך, גם מבחינת אוכל, וגם מבחינת צרכים אחרים, כדי להיות במשקל מיטבי ונכון עבורו. ולגוף שלנו יש את היכולת להביא את עצמו (אותנו) למשקל יציב שנכון לו, בתנאי שלא נפריע לו!
הצעד הראשון הוא להגדיר מחדש את המטרה.
במקום המטרה – לרזות כדי להיות מאושרת, לשאוף להיות מאושרת כי זה מה שמאפשר לגוף לרזות (הפוך על הפוך). רוצה לומר, להציב בפנינו את המטרה – להרגיש טוב ובנוח עם הגוף, ובכלל, כבר עכשיו כי זה מה שיאפשר לגוף להגיע ולשמור על משקל יציב לאורך זמן.
קל להגיד מאשר לעשות, אני יודעת, אבל זה בהחלט אפשרי. הגוף משיל משקל כשמפסיקים להפעיל עליו לחץ ונותנים לו לאזן את עצמו. ולמרות שזה לא קל ולא קורה בין לילה, זה שווה את ההשקעה, היות והאפשרות הזאת כל כך הרבה יותר מכבדת, ומעוררת השראה!
ה-מטרה: לאפשר לגוף להגיע למשקל יציב לתמיד
אנחנו תמיד רוצות להיות בשליטה, זה טבעי. לא נוח לנו להיות באי-ודאות. כך גם עם הגוף – אנחנו רוצות לשלוט עליו, להכתיב לו באיזה משקל להיות, ולשם כך אנחנו גם חושבות ועושות מה שאנחנו יכולות, כולל לנסות להשתלט ולרסן את האכילה שלנו. אבל זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן כי זה מנוגד לטבע שלנו. אנחנו רוצות (built-in) להתענג על אוכל.
מה לעשות שלא אנחנו אלה שיכולות להרזות את הגוף?!
עליו אין לנו שליטה.
לעומת זאת אנחנו כן יכולות לאפשר לגוף לרזות (וזה כבר לכתבה אחרת).
מהו המשקל שאם נשאף אליו - נוכל לשמור על משקל יציב, לתמיד!
בינתיים, בואי “נעשה סדר” ב’שפה של המספרים’ בהקשר למשקל הגוף, כי השפה הפנימית בהקשר למידה הנכונה והמשקל הנחשק, משפיעה ואף מגבירה את האכילה הרגשית וגורם לא פעם למפח נפש מיותר:
משקל מצוי – ברור לכולם מהו – המספר שאנחנו פוגשות בשקילה.
משקל רצוי – ידוע לנו מהו המשקל ‘הנכון’ (האידיאלי), נכון? ידוע לנו גם מהי המידה האידיאלית של הבגדים שהולכת יחד עם המשקל האידיאלי. מה שמסבך את העניין הוא, שהמספר הנחשק (של המשקל ושל הבגדים), אינו תואם את המציאות. הוא אינו “ממוצע” ואינו “נורמלי” (תרתי משמע). מעטות הנשים שמהוות דגם מדויק של המספר ‘האידיאלי’ הזה, בלי לעשות מאמץ לא הגיוני, לא פעם, כדי להגיע וגם לשמור עליו. הוא תוצר של הכתבה חברתית – האקלים הסביבתי והסטנדרטים שנקבעו על פיו.
משקל תקין ובריא – הוא המשקל האופטימלי. זהו האיזון הקדוש, בין בריאות, שליטה והנאה. וגם אהבה עצמית! מדובר במשקל שבו הגוף מתפקד במיטבו. מבחינה פיזית זהו המשקל שהגוף מרגיש בו הכי טוב. ואם רק נסכים לכך, גם אנחנו.
אם כן…
איזה משלושת הגדרות המשקל מאפשר לנו, כששואפים אליו, לשמור על משקל יציב לתמיד? מן הסתם המשקל האופטימלי.
נשמע הגיוני, לא? אלא מה… נראה שלהרגיש נוח עם הגוף שלנו – מבחינה רגשית – זה רק במשקל הרצוי, וזה המקום בו מופר האיזון הקדוש. ההשתוקקות הבלתי מתפשרת להגיע למשקל הרצוי (האידיאלי), היא זאת שיוצרת את המלחמה שלנו בגוף, כשאנחנו מצפות ממנו להראות טוב וכך לספק את הצרכים הרגשיים שלנו.
כדי להפסיק את המלחמה המתמדת והאכזבה המתישות, ככל שנניח למשקל האידיאלי (נניח להצמדות אליו) אם כל הקושי שבדבר, ונעשה שלום עם המשקל המצוי, נוכל גם לאפשר לגוף שלנו לרזות.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
איך יורדים למשקל האופטימלי ושומרים על משקל יציב לתמיד?
כדי שהגוף ישחרר מעצמו קילוגרמים ויגיע למשקל האופטימלי עלינו להשתחרר ממושגים כמו “חייבת” לרזות. כך, ככל שמצטמצמת ההתעסקות במשקל – הלחץ יורד, האכילה הרגשית פוחתת, המוד של שלום עם הגוף והאוכל גדל. זו הדרך היחידה לאפשר לגוף להשיל קילוגרמים מיותרים ולחזור למשקל התקין שלו.
באופן הזה נרגיש טוב ונוח עם הגוף, ובגוף, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית, ונגיע למצב שאוכל ומשקל הופכים להיות נון אישיו, והמשקל נשאר יציב לתמיד.
