המיתוסים על השמנה והרזיה (וגם על אוכל ואכילה), שכדאי לנפץ כדי להשתחרר מהמאבק האינסופי במשקל

מהו מיתוס?

לפני שנתחיל, בואי רק נגדיר על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מיתוסים:
מיתוס הוא “סיפור מכונן תודעה שאמיתותו מסופקת”. כלומר, הוא משפיע, מכונן ויוצר תודעה, יש בו כדי להשפיע על השומעים אותו ועל תפיסת עולמם והוא מקיים יחסים מורכבים עם מידת אמיתותו. כדי שיכונן תודעה, הוא צריך להיות משכנע. ובשביל להיות משכנע, רצוי שייתפס כאמיתי (מתוך הויקיפדיה). 

הגדרה זו אומרת הכל. ובכל זאת אוסיף, שאני רואה במיתוס דעה או אמונה קולקטיבית – צורת חשיבה, עובדה או אמירה נפוצה, שכדאי לבחון מחדש, למרות שהיא כבר מושרשת בחברה ובתרבות שלנו די עמוק, ונתפסת כ-אמת מוחלטת”. זאת כי לכל מיתוס או אמונה יש גם הוכחות, ככה זה עובד, כמו “נבואה שמגשימה את עצמה”. גם אני, לפני שיצאתי לחופש מאוכל הייתי בטוחה ש”ככה זה”. הם הגיוניים ומתקבלים על הדעת כי התרגלנו לחשוב כך, ותמיד אפשר להוכיח שיש בהם גם גרעין של אמת. לכן הם מתקבלים על דעתנו ללא עוררין. 

ואני רוצה להציע לך הצעה חשובה:

לשים לרגע את הסקפטיות בצד ולקרוא את השורות הבאות עם ראש פתוח. השאירי את “ההגיון – כפי שאת מכירה אותו עד היום” – בצד, כדי שתוכלי להקשיב ולהיפתח לרעיונות הללו ולתת להם להדהד ולשקוע.

למאמר זה בחרתי 12 מיתוסים על השמנה והרזיה שמשפיעים על הדרך בה אנחנו חושבים ומתייחסים לאוכל ואכילה, שכפי שאני רואה אותם – לא רק שלא משרתים אותנו, הם מקשים עלינו לצאת מהלופ של הדיאטות, להיות בחופש מהמאבק במשקל ובאוכל, ולהיות במשקל אופטימלי לתמיד.

12 המיתוסים על השמנה והרזיה, אוכל ומשקל הנפוצים ביותר בחברה שלנו:

1. צריך להיות רזה! 

המיתוס הזה בסדרת המיתוסים על השמנה והרזיה מצביע על כך, שהדעה הרווחת בחברה היום היא, ש”כדי להצליח בחיים צריך להיות רזה”. להיות (יותר) רזה יאפשר לנו: למצוא זוגיות, לשמור על הזוגיות, לרכוש חברים, למצוא עבודה טובה, להיות מאושרת יותר, לחיות ברוגע… מלאי את החסר… 

שימי לב – ישנה גם אפשרות אחרת. הרי במבט סביבנו נוכל לראות אנשים מצליחים שהם לאו דוקא רזים, אולי אפילו ההיפך הוא הנכון, סטטיסטית. גם אם כייף להיות רזה, וזה בסדר לרצות את זה, ההתניה, שרק אם ארזה אהיה יפה, מוצלחת, אגשים את החלומות שלי – גורמת לנו לשים את החיים שלנו “בהמתנה”, עד שנגיע למשקל ‘ראוי’. 

כשמבינים שמדובר במיתוס, מבינים שאפשר לבחור אם לקבל אותו כ’ככה זה’ או לא. ומכיוון שהחיים הם לא חזרה גנרלית, כדאי לבחור באפשרות שהחיים האמיתיים מחכים לנו כדי שנחיה אותם כבר עכשיו, שמחים ומגשימים. 

התחילי לחיות ולהגשים את החיים שלך כבר  ע כ ש י ו!

2. לרזות זה קשה! 

מיתוס נפוץ נוסף בסדרת המיתוסים על השמנה והרזיה, מניח שמדובר במאמץ גדול ומרוכז במטרה לצמצם היקפים ולרדת במשקל. 

זה לא חייב להיות ככה. זו אפשרות, אבל לא היחידה. שיטת ‘חופש מאוכל’ היא אפשרות נוספת, לדוגמא.

אני לא יודעת אם לרזות זה קשה או קל, כי לא אני ‘מרזה’ את הגוף שלי, הגוף עושה את זה.
מה שקשה זה לכבד ולאהוב את הגוף כשהוא לא ‘מושלם’. כי התייחסות כזאת, היא זאת  שמאפשרת לנו לאכול באופן שטוב לגוף. 

אז האמת היא, שלשים את ההרזיה בראש מעייננו, לעשות שוב ושוב מאמץ להתרכז בתכנית התזונה הנבחרת, להתאפק, למדוד ולפקח על עצמנו עד לתוצאה המיוחלת, רק כדי להמשיך במאבק כדי לשמור עליה או למצוא עצמנו אחרי זמן מה שוב במקום בו התחלנו – זה מה שקשה! 

בחרי ללמוד לכבד ולאהוב את הגוף, ואת עצמך. והגוף יחזור למשקל שנכון לו וישאר שם ללא מאמץ.

3. תמיד תהיה לי בעיית משקל! (תמיד אצטרך לשמור או להיות בדיאטה) 

המיתוס על בעיית המשקל בסדרת המיתוסים על השמנה והרזיה, מתייחס למאבק במשקל, וגם הוא לא בהכרח האפשרות היחידה. האמונה הזו רואה את נושא המשקל כ”בעייה לכל החיים”, בעוד שה”בעיה” נולדת ברגע ש’צריך לרזות’ או פוחדים להשמין, ומתחילים עם הדיאטות!

אנחנו ממשיכים עם הדיאטות (תכניות תזונה להרזיה) כי אין לנו פתרון אחר, ולהשאיר את המצב כמו שהוא, הרי לא מתקבל על הדעת. כשמבינים כבר שדיאטות לא באמת עובדות, שהן אלה שגורמות לבעית ההשמנה, ושהן מחזיקות מעמד רק באופן זמני “עד הפעם הבאה”, כדאי לחשב מסלול מחדש.

מצאי לך דרך שמאפשרת את התוצאות שאת באמת רוצה – להיות במשקל יציב לתמיד תוך אכילה שפויה, בריאה ורגועה – לתמיד! 

4. קשה לי לרזות כי אין לי כוח רצון! 

זה המיתוס בסדרת המיתוסים על השמנה והרזיה שנוגע לסיבה המרכזית לכישלון במאבק במשקל, כשהוא מפנה אצבע מאשימה ליכולת ולמסוגלות שלך במקום לשיטה, שהוכחה כבר שאין סיכוי שהיא תעבוד ותשיג את מטרותיה.

שימי לב – את בוודאי יכולה לספור כמה וכמה הישגים אליהם הגעת בתחומים אחרים בחייך, שדרשו ממך כוח רצון. 

לכן אין ספק שיש לך כוח רצון! 

כשמבינים שהבעיה היא לא בך, אלא בסביבה המנטלית שדוחפת אותנו לרזון, ובתוכניות ההרזיה הבלתי אפשריות שהתוצאה שלהן היא חווית כישלון הולכת ומתגברת – זה מה שמדלדל את כוח הרצון. 

לכן הצעד הראשון הוא להכיר בכך, שהאמונה הזו לא בהכרח נכונה, ואת יכולה לבחור להחזיר לעצמך את האמונה בעצמך במקום להסיק ולחרוץ את כוח הרצון שלך!

5. הבעיה שלי היא שאני “פשוט אוהבת לאכול”! 

ואני אומרת: איזה יופי שאת אוהבת לאכול! כי יום יום אנו אוכלים, וכך תהיה עד סוף ימי חיינו – ההזדמנות ליהנות מהתענוג שבאכילה. 

זו לא בהכרח בעיה. מדובר בעוד מיתוס בסדרת המיתוסים על השמנה והרזיה, כי הבעיה היא לא בזה שאת אוהבת לאכול, הבעיה היא באופן האכילה שלנו, האכילה הרגשית. 

בחופש מאוכל לומדים איך לאכול (באופן שפוי וטבעי), כך שתוכלי להנות מהאוכל, ומהאכילה. וזאת על ידי כך שתלמדי מחדש להקשיב לגוף ולאכול לפי צרכיו וכך להחזיר את הכוח לידייך – לנהל את האכילה שלך, במקום שהאוכל יהיה זה שינהל אותך.

כאשר תאכלי בהנאה, ללא רגשות אשמה, וגם תיוותרי במשקל הטבעי והיציב שלך, האהבה וההנאה שלך לאכול תהיה יתרון, ולא “בעיה” עבורך.

6. בעיית המשקל שלי היא מקור רוב או כל הבעיות שלי! 

זה עוד מיתוס רווח בין שורת המיתוסים על השמנה והרזיה ועל המשקל שאנחנו נותנים למשקל. 

ברור לנו שגם לאנשים רזים יש בעיות ואתגרים, אבל זה נראה כל כך אמיתי – אם הייתי רזה הרבה מהבעיות שאני חווה לא היו צצות – שאנחנו לא באמת מערערות על כך.. אבל זה לא באמת ככה. רק אם את בוחרת  לחשוב ככה.

אני חווה זאת באופן אישי – אני רזה מאז שעברתי את תהליך ‘חופש מאוכל’, כבר קרוב ל 40 שנה, ולפני שרזיתי בעזרת גישה זו, האמנתי במיתוס הזה בכל ליבי. עם זאת, מאז שאני רזה לא “קיבלתי פטור” מהתמודדות עם קשיים וכאבים. אני עדיין מתמודדת עם אתגרים שעולים ביום-יום.

קשיים וכאבים הם חלק מהחיים. והמיתוס הזה – שקשור ל’כמה משקל את נותנת למשקל’ – יכול להתנפץ ברגע שמתחילים בשינוי התפיסה, ומתרגלים הסתכלות דרך נקודת מבט מותאמת. זה משפר פלאים את ההרגשה, ואת החיים.
אני יכולה להגיד מניסיוני, שללא המאבק במשקל שמכביד, תרתי משמע – “כבד בגוף” ו”כבד בראש” – הרבה יותר פשוט לטפל בכל דבר שצץ. וכשיש אתגר קשה במיוחד, ללא השימוש באוכל, יכולת המיקוד שלנו גבוהה יותר ומציאת הפתרון היא הרבה יותר מהירה, ומספקת.

לכן, שינוי נקודת המבט בלבד בנושא, יכול לחולל פלאים!

7. צריך לרזות כדי להיות בריאה! 

אנחנו מאמינים בכל ליבנו ש”כדי להיות בריאה צריך לרזות” (להיות רזה יותר), ו”אם לא תרזי את מסכנת את הבריאות שלך” – מותנה כמובן בערכי משקל מסוימים – אבל מפומפם על ידי בעלי מקצוע ובעלי דעה בעלי אוטוריטה (רופאים וכו’)..

לטעמי זה עוד מיתוס על השמנה והרזיה, כי גם פה מדובר במחשבה מכלילה, לא בלעדית ולא בהכרח תמיד נכונה, למרות שיש בוודאי מצבים שזו באמת “האמת”. . 

יחד עם זאת, אם תסתכלי סביב תוכלי לראות אנשים בריאים למרות שאינם רזים, ובאותה מידה תוכלי גם לראות אנשים רזים שאינם בריאים. המיתוס הזה מספק הסבר נוח לכל אחת שנמצאת במאבק עם המשקל והאכילה שלה – מדוע היא אינה בריאה, יפה, מוצלחת, מצליחה או בטוחה בעצמה – כי היא במשקל עודף.

בעיניי בריאות, בדרך כלל מובטחת כשהמשקל יציב, גם אם לא הכי נמוך (לא יו-יו), האכילה שפויה / יציבה / נעימה, והיחסים עם אוכל והמשקל / הגוף האם יחסים של אהבה וכבוד.

ובכל מקרה – לחשוב ולפמפם את המחשבה ש’אני צריכה  לרזות כדי להיות בריאה’, זה לא מה שעוזר להרבה מאד אנשים לרזות!

8. אוכל טעים הוא משמין! 

לא בהכרח. ממש לא. אני יודעת, זה נאמר בדרך כלל בחצי הומור, אבל בכל דבר הומוריסטי יש גרעין של אמת, נכון? בכל מקרה, ניתן לבחור באיזו מחשבה להאמין (עדיף כזאת שמקדמת אותנו). הרי אם היית יכולה לאכול במידה, לפי צרכי הגוף, כמו שרזים מטבעם אוכלים – מחשבה זו לא היתה עולה בדעתך אפילו, כמו שהיא לא עולה בדעתם של רזים מטבעם! 

אני יכולה להעיד, ואת יכולה לבדוק סביבך – אותו אוכל שהשמין אותי אז, כשהייתי במאבק, וידעתי שהוא משמין (לחם, גלידה, פסטה) – כבר שנים שאני אוכלת ונהנית ממנו, ואני בכל זאת נשארת במשקל יציב.

לכן, אני אומרת שמדובר בעוד מיתוס על השמנה והרזיה כי
1. לא משמינים ממה שמכניסים לפה אלא ממה שמכניסים לראש

2. הבעיה היא לא במה שאנחנו אוכלים, אלא בכמות ובאופן שאנחנו אוכלים

לכן התשובה היא בשינוי החשיבה ובהקשבה לגוף ולצרכיו!

9. יש לי נטייה להשמנה (זה גנטי)! 

זו דעה רווחת, וגם אם היא מוצקה מאד, כי גם לה יש הוכחות מדעיות, אני מכניסה אותה לרשימת המיתוסים על השמנה והרזיה כי יש לה השפעה רבה על המציאות – על ‘בעית המשקל’ שלנו.  

גם אם ניקח אותה כמו שהיא מתוך הנחה שזה נכון, כי “יש ראיות והסבר מדעי” להשמנה, הלא עצם מחשבה כזאת שמתנגנת בראש ללא הרף, יכולה בעצמה לגרום לפיתוח והחמרת בעיית המשקל, בכך שהיא גורמת לרפיון ידיים, ייאוש ותסכול, ומכאן הדרך לאכילה ללא שליטה, ולהשמנה, קצרה. 

גם כאן, מה שחשוב זה לא ‘אם זו האמת לאמיתה’, אלא מה אני רוצה לעשות עם זה.

אני בעצמי באה ממשפחה עם נטייה מובהקת להשמנה, מה שבוודאי גרם לי, ברגע שחשבתי שאני משמינה (ולא, זה לא היה נכון), לפתח את בעיית ההשמנה והאכילה שלי. אחרי 20 שנה-של-סבל מאוחר יותר, כששיניתי את אופן החשיבה ובעקבותיה את ההתנהגות שלי עם אוכל ועם הגוף שלי, רזיתי, ואני נשארת במשקל יציב כבר קרוב ל 40 שנה, ללא כל מאמץ!

לכן, גם אם יש שמנים במשפחה שלך, יש אפשרות לסובב את הגלגל לאחור – לרכוש מחדש את מנגנון האכילה הטבעי האבוד, לאכול לפי צרכי הגוף, ולהשאר במשקל יציב לתמיד.

10. צריך לעשות ספורט כדי לרזות! 

גם האמונה הזו לא בהכרח האפשרות היחידה. 

אני בהחלט מאמינה בתנועה ובפעילות גופנית כמרכיב משמעותי בשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו, זו מטרה ארוכת טווח, בעלת ערך – מי לא רוצה להיות בריאה?

עם זאת, הדעה הרווחת שצריך להתעמל כדי לרזות – מטעה, והרבה פעמים אף עושה את הפעולה ההפוכה. גם פה, ההתנייה היא שכובלת, מתסכלת והורסת-מוטיבציה!

ההוכחות לכך פזורות בכל עבר. ההחלטה להתעמל במטרה לרזות – גם אם היא יוצרת מוטיבציה גבוהה, היא בדרך כלל קצרת מועד – כי עצם ההתניה יוצרת לחץ, והציפיה לתוצאות המקוות, לעיתים קרובות, מאכזבת. וכמו עם הדיאטה, קשה להחזיק מעמד לאורך זמן. לעומת זאת, ההחלטה להתעמל כי זה בריא ועושה לך טוב, ללא שום קשר להרזיה – נקיה מהתניה, ציפיה,, וסטנדרטים גבוהים לעמוד בהם. מה שמאפשר לעשות ולהתמיד בזה בניחותא ולאורך זמן.

כמובן שגם כאן, נוכל לראות הוכחות של אנשים רזים שאינם מתעמלים, וההיפך – הוכחות של אנשים שמתעמלים ואינם מרזים כתוצאה מכך.

לאיזה מבין ההוכחות את מעדיפה להאמין?

11. רעב זה מסוכן כי אז אוכלים יותר מדי (בלי שליטה)! 

המיתוס הזה הולך ביחד עם המיתוס, “בחברת שפע כמו היום קשה מאד לעמוד בפני כל הפיתויים”, וגם – “הבעיה היא שיש בכל אירוע (חברתי או עסקי) תמיד שפע של אוכל”, כמו גם “אם אין ‘אוכל אסור’ בבית לא אתפתה”, ועוד מיתוסים על השמנה והרזיה. 

תוכניות להרזיה למינהן מעודדות להימנע מלהגיע להרגיש ממש רעב ורק אז לאכול. וזאת בגלל החשש, שגם מוכיח את עצמו – שאם נחכה לרעב כדי לאכול, לא נדע לנהל את האכילה שלנו ונאכל יותר מדי. 

אבל אכילה בזמנים מחושבים מראש (כל 3 שעות) או בשעות קבועות, שמתעלמת מהצורך להרגיש רעב כדי לאכול, אינה פתרון הולם לבעית האכילה, אם כבר, היא מקבעת אותה! ולראיה, אצל רבים אכילת-יתר ממשיכה להיות אירוע יום-יומי, מלווה בתחושה של חוסר שליטה וייאוש. 

אני מאמינה שמדובר במיתוס, כי נולדנו עם מנגנון רעב ושובע – כדי שנשתמש בו.לכן, רק למידה מחדש של מנגנון הרעב והשובע המולד שלנו יכולה להביא לפתרון אמת לאכילה ללא שליטה רבת השנים. 

וכן, זה אפשרי! 

במילים אחרות, הפתרון הוא לא בהמנעות, אלא בהתמודדות. זוהי גם ליבה של הגישה-ללא-דיאטה – “להתיידד” עם תחושת הרעב ולא להימנע ממנה. 

רק כך תוכלי לדעת מתי לאכול וכמה ולפעול בהתאם.

12. ככל שמתבגרים קשה יותר לרדת במשקל (חילוף חומרים איטי יותר)! 

זו מחשבה שעולה בקנה אחד עם עוד מחשבה פופולרית: אני שמנה כי חילוף-החומרים שלי איטי! 

גם לכך נוכל למצוא הוכחות רבות לאמיתות הדבר, אבל, נוכל למצוא גם הוכחות הפוכות, בדומה לשאר המיתוסים הנפוצים על השמנה והרזיה, על אוכל, אכילה ומשקל.

כשאני שואלת את המשתתפות בתוכניות של ‘חופש מאוכל’ לגבי סוגיה זו, תמיד חלק מהן חושבות שזה נכון, אבל יש גם שחושבות אחרת. מה שאומר שלא מדובר באמת מוחלטת וניתן לבחור גם פה איזו גישה לאמץ.
כשבררתי את מקור האמונה הסתבר, שיש כאלה שמכירות בעיקר אנשים שככל שהתבגרו השמינו, אבל יש שמכירות אנשים מבוגרים שנשארו רזים דווקא, או אפילו רזו עם השנים. 

אז שוב, כמו כל דבר, כשמשהו הוא נכון לחלק מהאנשים, ולא נכון לאחרים, זה משאיר את האופציה לבחור במה להאמין – מה שמאפשר לנו לשנות את האמונה וכך גם את החוויה שלנו באותו תחום!

והתהליך של שינוי החשיבה הוא זה שפותח את הדלת לעבר החופש!

לסיכום,

אני בטוחה שיכולת להזדהות עם חלק גדול מהמיתוסים שהזכרתי. המיתוסים הללו היו דעות ואמונות שחייתי לפיהם בעצמי, פעם, במשך 20 שנות סבל. זה “מה שאמרו”, היו לי לא מעט הוכחות משל עצמי לאשש אותם והאמנתי בלב שלם – לא עלה על דעתי לערער על כך!

מכיוון שמיתוסים הם אמונות שאנחנו חיים ופועלים לפיהם, אם במודע או שלא במודע, חשוב לתת את הדעת, במה אנחנו רוצים להאמין, ולבחור להחזיק באמונות שמשרתות אותנו למטרותנו. הרי כל מיתוס או תופעה ניתן להסביר דרך פרספקטיבות שונות שמציעות אסכולות מקצועיות כאלה ואחרות. לכל אסכולה, בכל תרבות ובכל תקופה, יש הגיון משלה. היא נשענת על רציונל – על מע’ אמונות מגובשת, המשמשת בסיס לבחירות ופעולות. חלק מהן מוכרות ומבוססות למדי על הסכמה חברתית (ותרבותית) רחבה, וחלקן פחות. ומעצם כך שניתן להשוות בין אסכולות, אפשר להיווכח שהן שונות, ומשתנות, תלויות הקשר, ולמעשה אף אחד, ואף אסכולה, לא מחזיקים באמת מוחלטת. התפקיד שלנו הוא, לבחון, להרהר ולערער על אמיתות או אמונות, ול ב ח ו ר! הרי פעם האמינו שהעולם שטוח… 

אם את חושבת לעצמך – “איך כל מה שקראתי כאן יעזור לי לרזות?”

אני מזמינה אותך להרהר שוב ושוב ברעיונות מעלה, ולחשוב לעצמך:

“האם אני מוכנה לערער על מה שאני מכירה כאמת כבר ____ שנים ?”

“האם אני מוכנה להטיל ספק במה שנאמר לי (ומוסכם על ידי החברה כולה), ולבחון דרך אחרת לחשוב על הדברים, גם אם לא ברור לי עדיין איך זה עובד?”

אני מזמינה אותך להסתכל, מהיום, על האכילה שלך, על המשקל שלך, על הגוף והמראה שלך, ואפילו על החיים שלך – גם באופן הבא: 

“יש לי מחשבה על _________  שאומרת ש ________________________.
האם יש דרך נוספת לחשוב על זה?”

אני מאד ממליצה לך לתרגל  את האפשרות להניח סימני שאלה במקום סימן קריאה מוחלט, סופי וודאי (כשאת מוכנה להשאיר את “ההגיון” שלך, כפי שאת מכירה אותו עד היום, מחוץ לדלת). 

את עשויה להיות מופתעת מהתוצאות, אפילו מאימוץ אופן מחשבה כזה בלבד!

זכרי לבחון ביחס לכל מחשבה שיש לך על השמנה-הרזיה-אוכל-אכילה-גוף-משקל – האם היא משרתת אותך, מעוררת בך השראה, ומובילה אותך לפעולה מיטיבה?… או שמדובר בעוד אחד משורת המיתוסים על השמנה והרזיה או על אוכל ואכילה או גוף ומשקל, שמחבלים באפשרות שלך להשתחרר מהמאבק האינסופי במשקל?