מהי חשיבה רזה, ואיך היא קשורה לדפוסי האכילה שלך?

דפוסי האכילה הטבעיים

טבעי לכל אדם לאכול לפי צרכיו הפיזיים, בעזרת הקשבה למנגנון הרעב והשובע שלו. זהו מנגנון מולד ככל מנגנון אחר בגוף, שתפקידו להדריך אותנו באופן טבעי ומדויק כיצד להיענות לצורכי הגוף.

הגוף, שהוא מכונה משומנת ויעילה, מאפשר לנו לדעת באמצעות שחרור הורמונים שונים מתי הוא זקוק לאוכל – הדלק שלו – ומתי להפסיק לאכול (מתי ‘מיכל הדלק’ מלא).

שינוי דפוסי האכילה ל’אכילה רזה’ היא אחת המיומנויות המרכזיות שמלמדת גישת ‘חופש מאוכל’. את לומדת להכיר מחדש את מנגנון הרעב והשובע שנולדת איתו, וכך את יכולה לזהות את תחושת הרעב ואת תחושת השובע על גוניהן השונים, ובאופן טבעי ונינוח – להיענות להן. את מתרגלת אופן אכילה שאני מכנה ‘אכילה מוקשבת’, וזו מאפשרת לך להתבונן ולפתח מודעוּת לדרך שבה את מזינה או לא מזינה את עצמך.

דפוסי אכילה מופרזת או לא רצונית

ב’חופש מאוכל’ תכירי את המקור לדפוסי האכילה שלך. תביני אילו סיבות ומצבים מובילים אותך לאכילה מופרזת או לא רצונית. בעקבות זאת תוכלי גם להתחיל לחשוב אחרת על הדרך שבה את מזינה את עצמך 

(כלומר מערכת היחסים שלך עם האוכל ועם האכילה), ותוכלי להבין איך אותו מנגנון משתקף בתחומי חייך השונים. 

תגלי שהגוף שלך הוא החבר והשותף הטוב ביותר בתהליך החזרה למשקל טבעי.

המרחב שבו מתבצעת העבודה החשובה ביותר בתהליך הזה נמצא בתודעה, במערכת ההפעלה שמניעה את דפוסי האכילה שלך.

שיטת ‘חופש מאוכל’ מבוססת על הרעיון שהאמונות או דפוסי החשיבה שלנו הם שיוצרים את המציאות שאנחנו חיים בה.הרעיון שאמונות יוצרות מציאות אינו חדש. את בוודאי מכירה אותו מתחומים אחרים. עם זאת, אני יודעת שלרוב האנשים קשה להאמין שאותו רעיון תקף גם בתחום של הרזיה ושחרור מאכילה רגשית.

לא קל לקבל את הרעיון שהרזיה או השמנה נובעות מהמחשבות. הוא אינו פופולרי בחברה שלנו. 

האמונה הרווחת עודנה נסמכת על המחקרים המדעיים המקובלים, שבהם הוכח מה גורם להרזיה ולהשמנה. והגורם, לפי המחקרים הללו, אינו בהכרח דפוס המחשבה. אבל, הניסיון מראה שללא עבודה תודעתית, גם אם המשקל יורד, החשיבה השמנה נותרת בעינה, והגוף, שתמיד מתאים את עצמו לתודעה שלך, מעלה בכל פעם מחדש את הקילוגרמים שירדו.

אנחנו מחזיקות בשורה ארוכה של אמונות לגבי המשקל שלנו, כמו – “אני לא אהיה רזה כי אין לי כוח רצון”, אגב, לנשים רזות באופן טבעי אין את האמונה הזו כלל, אבל הן גם לא מחזיקות באמונה ההפוכה “אני רזה כי יש לי כוח רצון”. למעשה, הן כלל לא קושרות בין משקלן לבין כוח רצון.

כך שכדי לשנות את דפוסי האכילה שלך, המטרה שלך היא לבחון מהן האמונות שמשרתות אותך ומהן המעכבות, לבחור מחדש ולחווט מחדש את המוח לחשיבה רזה.

דווקא מערכת היחסים שלך עם האוכל – שאת כל כך מיואשת ממנה, שגורמת לך מורת רוח רבה עד כדי כך שאת רוצה לתקן אותה עכשיו ומיד – היא שיכולה להוביל אותך למהות החיים שלך.

כשתביני את ה’שפה’ של מערכת היחסים שלך עם האוכל, וכשתהיי מוכנה להיות פתוחה וסקרנית לגביה, תוכלי לראות בה מתנה במקום קללה ולחזור הביתה, לעצמך.

סוף לדפוסי האכילה הרגשית

לאורך כל החיים נצטרך להתמודד עם מצבים מאתגרים וכואבים – אלו החיים. וזהו, באופן פרדוקסלי, גם מקור הצמיחה שלנו. 

ב’חופש לאוכל’ אנחנו מנתקות את הקשר בין הקושי או הכאב שאנו חוות לבין התגובה האוטומטית שלך – לפנות לאוכל. כך אנחנו לומדות לאכול כדי להזין את הצרכים הפיזיים של הגוף ולא את הרגש.

אכילת יתר קשורה באופן ישיר לאופן שבו את חווה את חייך, למידת הסיפוק והמשמעות שיש בהם.

אם אינך דואגת לספק את עצמך בתחומים הרצויים לך, להעניק לעצמך זמן ומקום להתבטא,לא מפתיע שאת ‘גונבת’ סיפוקים ‘אסורים’ של אוכל. זו גם דרך נפלאה ללמוד על עצמך ולחזור לאהבה עצמית.

מרבית הנשים מגיעות ל’חופש מאוכל’ כדי להגיע למשקל היעד, אך מרוויחות הרבה יותר. מרוויחות את עצמן.

אם את באמת רוצה להצליח לעשות שינוי בדפוסי האכילה שלך ולאכול רק כשאת רעבה, רק כשהגוף שלך זקוק לדלק, יהיה עלייך לתת מענה לצרכים העמוקים ביותר שלך, כולל הצורך להתפנק, להתנחם או להעניק לעצמך מנוחה ופסק זמן כשאת זקוקה לכך.

יהיה עליך ללמוד לוותר על הביקורתיות בחייך (במיוחד שלך כלפי עצמך), להביא יותר חמלה, הכלה, וראיית הטוב שבך – כשם שביקורת מחלישה את כוחה של המחמאה, מחמאות יכולות להחליש את כוחה של הביקורת.