איך לעבור בשלום את חגיגות האוכל בחג ולהנות?

אנחנו רוצים להיות שמחים.

אנחנו רוצים ליהנות מארוחות החג עם כל הטוב.

אך בו בזמן אנחנו מוצפים בחששות וזכרונות של “איך זה היה” ו”איך זה יהיה הפעם..”.

המפגש המשפחתי סביב שולחן החג מציף לא פעם רגשות.

נוצר מצב שרבים מאיתנו אוכלים ללא כל איפוק-עצמי או שליטה – דפוס אכילה שמחביא תחתיו, (אולי מבלי לשים לב לכך), הרגשה נלוות של ייאוש לגבי המשקל שעולה.

וכך, במקום לשים לב ולהקשיב לצרכים שלנו, כולל לצורך להיות עדינים “ונחמדים” לעצמנו, אנו מתמודדים עם הרגשות שלנו על ידי אכילה.

“להפיק” את חגיגות האוכל או לחגוג את החג?

יצאתי עם חברה לצעידת בוקר (כן, על חוף הים, היה קסום!), ושמעתי ממנה, זו לא הפעם הראשונה, על “הפקת” החג בביתה. היא תארה בפני את לוח זמני הארוחות המתוכננות בשלושת ימי החג וכל ההפקה הנדרשת.

כשאמרתי לה שזה נשמע כמו חופשה עם בופה-של-אוכל שלא נגמר – מארוחה לארוחה לארוחה לארוחה לארוחה..

היא הסכימה איתי, והוסיפה:

יש להפיק את החג

יש לארח לחג

ויש לחגוג את החג

ואני החלטתי שאני רוצה לחגוג את החג! ולתכנן בהתאם..

התפעלתי.

התפעלתי מאופן ההתייחסות הבהירה והרגועה שלה לכל העניין, כי זה בדיוק מה שאני מציעה למשתתפות הקורסים כצעד ראשון:

לקחת פסק זמן ולהסתכל על התקופה הבאה עלינו לטובה, על “התמונה הגדולה”, זו שלא מסתכמת בארוחות החג ובחגיגות האוכל, ולהתייחס אליה כאל דבר היקר לליבך, ועל כן לתכנן אותה כלבבך.

בדיוק כמו שהיית מתכננת את בית חלומותייך, או חופשה מיוחדת לה את מצפה כל השנה..

לתחום את התקופה, לתכנן אותה.. “לצייר” אותה לטעמך – ולכתוב את כל המחשבות והרצונות שלך (תוך כך שאת מנטרלת את המחשבות על כל המגבלות ועל ה”בלתי-אפשרי” שמיד מציפים), ו”עושה הכרות” עם מה שבאמת חשוב ובעל ערך עבורך, ואיך היית רוצה שהתקופה הזאת תהייה בשבילך.

וברוח זו אני רוצה לשאול אותך:

האם את “מפיקה” את החג (את הארוחות)?

האם את מארחת לחג? 

(ואני מוסיפה, כי “מארחת” זו לא הזהות השכיחה שלי..) או מתארחת לחג?

האם את חוגגת את תקופת החג? 

ואחרי שענית לעצמך על השאלה, שאלי עצמך, “מה היית רוצה לענות?”

כי ארוחות גדולות וחברתיות (משפחתיות) בוודאי יהיו, עם כל טוב ושפע של אוכל, מטעמים וקינוחים, וטוב שכך..

ובוודאי תארחי או תתארחי (או גם וגם לסירוגין, ולא רק פעם או פעמיים), וגם תבשלי או תתעסקי עם אוכל, וגם זו לטובה..

אז מה שנשאר זה לתכנן לעצמך את “חגיגת” החג –

איך את חוגגת את הביחד,

איך את חוגגת את הלבד,

איך את חוגגת את הזמן הפנוי שלך, את היציאה מהשגרה..

ושימי לב אילו ציפיות את “שמה” על תקופת החג, ההתחדשות והשינוי, ואיך את רוצה לפגוש את המציאות שנקרית בדרכך.

דמייני לעצמך מה היית רוצה לספר לחברה במוצאי החג הקרוב על “איך היה לך?”:

ביליתי..

נחתי..

פגשתי חברים ומשפחה..

נפגשתי עם חברות..

צחקתי הרבה..

עשיתי דברים שאני לא עושה ביום-יום..

נסעתי.. ביקרתי חברים יקרים שגרים רחוק..

למדתי..

טיילתי..

הייתי בבית, קראתי, סידרתי, טיפחתי..

התכוננתי.. 

התחדשתי

הכנתי את עצמי לחדש..

תכנני לך את החגיגה!

רצוי ואפשר לחגוג את החיים מעבר לחגיגות האוכל והמפגשים עם משפחה וחברים.

חגיגות האוכל בחופשת החג

רבים מנצלים את תקופת החג הארוכה לקחת חופש מהעבודה ולצאת לחופשות עם המשפחה או עם חברים. כשיוצאים לחופשה מחוץ לבית (בארץ או בחו”ל), כללי המשחק משתנים וחגיגות האוכל נראות אחרת לחלוטין. יוצאים מהשגרה, ומסתבר שכשסדר היום משתנה, גם מה ש”נמצא על סדר היום” ביומיום משתנה, ותשומת הלב ממוקדת בדברים אחרים. אנחנו ‘נותנים’ לעצמנו את הזמן(!) לטייל, להנות, לעשות דברים שלא עושים ביום יום. והרשות הזאת ‘להיות בחופש’ (בלי ההתחייבויות הרגילות היומיומיות) מאפשרת לנו לחוות חוויה אחרת.., גם מול פיתויים של אוכל מקומי מגרה או ארוחות בית מלון. 

אולי בגלל זה אני שומעת מהרבה נשים מופתעות, שלמרות שבחופשה אכלו מהכל, בלי להקפיד על אוכל בריא או דיאטטי כזה או אחר (ההיפך – רצו לטעום מכל האוכל החדש-שונה הזה – ובכל זאת הן לא עלו במשקל, ואפילו ירדו.
אולי יש כאן רמז למה קורה כשאנחנו נהנים, עוברים ימים נעימים – ללא לחצים, ואיך זה משפיע על המשקל (למרות שמספר הקלוריות – אם היה נספר – לאו דווקא נמוך כרצוי)?

אני רוצה לעודד אותך לתת לעצמך חופש ככל שתוכלי. 

לקחת חלק בחגיגות האוכל בלי רגשי אשמה.

אחרי הכל, להיות חופשיה זה משהו שבא מבפנים, למרות שבדרך כלל נרצה לכך אישור מבחוץ. אך גם אם אקבל את החופש מהאחר, האם אתן לעצמי את החופש – לעשות, להיות?

אם אתן לעצמי את הרשות לאכול, האם אוכל לתת לעצמי את הרשות לא לאכול? כן, בהחלט! 

אם אתן לעצמי חופש, אוכל להיות בחופש, לחוות אותו, לקחת אחריות עליו. 

ואגב, להיות בחופשה לא מבטיח את החוויה של להיות בחופש.