“כמו שאת אוכלת ככה את חיה, וכמו שאת חיה ככה את אוכלת”
כשאני מדברת על זה בסדנאות משתררת דממה לרגע.
לוקח זמן-עיכול להתייחס כך להרגלים בהקשר לאוכל. אולי התרגלנו לחשוב על הרגלי האכילה כסוג של אתגר מתמשך, בלי להבחין שהם ביטוי גלוי לדפוסי חשיבה סמויים שמעצבים הרגלים שאנחנו פוגשות גם בתחומי חיים אחרים.
הרעיון שכמו שאת אוכלת ככה את עושה כל דבר אינו בהכרח רעיון שלא נשמע כדוגמתו. יחד עם זאת, נראה שביחס לתחום האוכל, הוא פחות נפוץ בשיח ופחות מתייחסים אליו כמרכזי, כשמחפשים פתרונות.
אני מוצאת שהוא מהותי ועקרוני כי ממנו מתבקשת השאלה – מה את יכולה ללמוד על עצמך דרך הרגלי האכילה שלך, ואיך זה תומך במטרות שלך בחיים?
הפן האופטימי של הכאב רב השנים מהמאבק בהרגלי האכילה
כל הנשים שאני פוגשת כבר עייפות מהמאבק שהן נתונות בו. יותר מכל הן רוצות חופש מהעיסוק האובססיבי באוכל ובמשקל וההשפעה שיש לו על חייהן. ברור להן שההשפעה הזאת משמעותית, אבל עד כמה? לא תמיד כולן ערות להשפעה הנרחבת והמכרעת לכך עליהן, בתחומי חיים אחרים.
הן בעיקר מודעות לחוסר האונים שלהן מול האוכל, לאכילה הרגשית שיוצאת מכלל שליטה, לטונות הביקורת המכבידה ולחוסר התוחלת שהן חוות בתחום זה – להבדיל מתחומים אחרים.
אבל הנה נקודה למחשבה שיש בה קצת אור:
למרות הקושי, מניסיוני ומהניסיון של רבות אחרות שהולכות בדרך, יש כאן גם הזדמנות פז – להתייחס לנושא המשקל והאכילה המטריד כל כך, כהזדמנות, ולמנף אותה לתהליך של התבוננות, וצמיחה אישית. לבחון את הרעיון שהאוכל, האכילה והמשקל הם קריאת השכמה והזמנה לחקירת עומק של הגורמים שעיצבו אותם, ושבאים לביטוי גם בתחומי חיים אחרים, גם (ואולי בעיקר) אם כרגע האוכל והמשקל הם בין העניינים שהכי מעסיקים אותך.
ופה, אני רוצה להציע עוד נקודת מבט אולי קצת פחות פופולרית:
הדרך שבה את מתייחסת לאוכל, הדרך שבה את אוכלת, ובכלל מערכת היחסים שלך עם אוכל, עשויה לפתוח בפניך שער למרחב של הכרות עמוקה עם מערכת דפוסי החשיבה שעיצבה את ההרגלים שלך – ובאמצעותם להכיר את העצמי הפנימי שלך טוב יותר – את הרגשות, התחושות, הרצונות והמאוויים שלך. מרחב דרכו את יכולה לראות ולזהות את קשת האפשרויות העומדות בפניך לחיות את החיים שאת רוצה. כך, בעקבות התחקות אחר ההתנהלות שלך עם אוכל והרגלי האכילה, כולל ובעיקר עם האכילה הרגשית – תוכלי, אם תבחרי, גם ליהנות מדרך מבורכת של התפתחות וצמיחה.
מה מגלים לנו הרגלי האכילה שלנו?
שיטת ‘חופש מאוכל’ מתבססת על הרעיון, שהרגלים בתחום האוכל משקפים, לרוב, דפוסי חשיבה אופייניים גם בהקשר לתחומי חיים אחרים. מכאן, שדווקא מערכת היחסים שלנו עם אוכל – זאת שאנחנו כל כך מיואשות ממנה, וגורמת לנו מורת רוח רבה עד כדי כך שאנחנו רוצות לתקן אותה עכשיו ומיד – היא זאת שיכולה להוביל אותנו למהות החיים שלנו.
סיפורה של אביטל:
כמה כסף שפכתי על קניות מיותרות.
של בגדים, נעליים ותכשיטים שאף אחד לא משתמש בהם.
של מתנות, לכל מי שצריך ולא צריך.
של קשקושים ושטויות לילדים.
ושל אוכל.
המון אוכל – הכי יקר, הכי נחשב, הכי הרבה.
השופינג היה בשבילי כמו בילוי
הייתי חוזרת הביתה עם שקיות.
מאושרת.
היום אני מבינה שפיציתי את עצמי בקניות
ממש כמו שפיציתי את עצמי (ואחרים) עם אוכל.
ולשמחתי זכיתי גם בחופש מאוכל וגם בחופש מהצורך הבלתי נשלט לגהץ את הכרטיס.
היום כבר אין לי צורך בפיצוי כי אין על מה.
אני חופשיה מהצורך הזה,
החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה.
עברתי מטמורפוזה – אני יושבת עם חברות על קפה בקניון,
אוכלת רק פרוסת עוגה אחת וחוזרת הביתה בידיים ריקות.
אני מתקשה להתחבר לחוויה של מי שהייתי אז כי השארתי ‘אותה’ מאחור.
מדובר כאן בשינוי מהותי של מוקד תשומת הלב שלנו. כשנהייה מוכנות להיות פתוחות וסקרניות לגבי מנגנוני ההפעלה של מערכת היחסים שלנו עם אוכל, אזי נוכל לראות בעניינים שלנו עם אוכל מתנה במקום קללה, מתנה שמסמנת לנו את הדרך לחזור ‘הביתה’.
מתוך נקודת מבט זו, האוכל והאכילה משמשים לנו ‘מעבדת מחקר’, ובזכותם מגלים איזה תחומים גורמים למהמורות בדרך ומה נרצה לדייק בהתנהלות שלנו. כך גם מתגלות האיכויות והעוצמות שלנו, שפותחות את השער ותומכות בחיים שאנחנו רוצים…
במידה ונסכים לרגע “לתפוס מרחק” ולהסתכל ממעוף הציפור על חיי היומיום, נוכל להבחין בכך שהקשיים עם האכילה והגוף הם לא באמת עיקר הבעיה (למרות שככה זה מרגיש והם בהחלט מטרידים וכואבים ביומיום), אלא לזהות בהם סימפטומים שמלמדים על בעיה שורשית עמוקה יותר. לכן, מבלי להתייחס ולגעת בשורש, נמשיך להילחם בסימפטומים כל חיינו במקום לפתור את הבעיה האמיתית.
מה את יכולה להרוויח מחשיפת דפוסי החשיבה שלך ביחס לאוכל ואכילה?
לא בכדי בוגרות ‘חופש מאוכל’ מדברות על מסע משנה חיים. השינוי שהן חוות בתהליך הוא חובק חיים, שינוי מערכתי כולל, מאחר והוא נוגע במקור הבעיה ומטפל בשורש.
חשוב לתת את הדעת על כך שגם האכילה הרגשית, הטעונה בכל מיני סוגים של רגשות, היא תולדה של אותו מקור, שכולל סט דפוסי חשיבה והרגלי אכילה שהתגבשו עם השנים וגורמים לך לאכול לפיצוי ונחמה, ומקשים עליך, סביר להניח, בעוד תחומים, שלעיתים קרובות נראה שהקשר ביניהם הוא מבחינת ‘רב הנסתר על הגלוי’.
ומאיפה נובעים הרגשות? מהמחשבות.
פירמידת השינוי של חופש מאוכל מסמנת את הקשר, שלפעמים סמוי מהעין, בין המקור לסימפטומים.
ביננו, הדאגות ביחס למשקל לא נמצאות במשקל או במראה הגוף.
הן נמצאות בראש, במערכת החשיבה (המיינדסט), שמשמשת גם כמערכת ההפעלה שלנו. הכל מקודד בתודעה. וכשמעדכנים גרסה ומקדדים אותה מחדש – בכל שאר מרכיבי פירמידת השינוי מתחולל שינוי משמעותי. ומתוך שלא לשמה בא לשמה, משתנים הרגלים של שנים, בכל תחומי החיים. טרנספורמציה רוחבית – שינוי יציב לתמיד.
כשמשתנה סט המחשבות, משתנה השפה שבה את חושבת ומדברת לעצמך, באופן מודע או בלתי מודע. כבר ידוע שלמילים יש כוח. הן, מצד אחד משקפות מציאות, מצד שני הן מנציחות אותה. ואם נבחר בכך – גם משנות אותה. הן אלו מהן מורכבים המשפטים (המחשבות שלנו בראש), גם אם רק ביננו לבין עצמנו, שיוצרים את הרגשות שלנו, שמניעים את הפעולות בהן אנחנו נוקטים, ואת התוצאות בשטח.
כך שבסופו של דבר גם האכילה וגם אופן ההתייחסות לאוכל-גוף-משקל הם תוצאה. תולדה של דפוסי החשיבה וההרגשות שלך בנוגע לעצמך ובהקשר לכל תחומי החיים שלך.
מה הקשר בין דפוסי חשיבה להרגלי אכילה?
קשה להבחין בפתרונות חדשים כשמחפשים את המטבע מתחת לפנס. “לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה הן נוצרו”, כמו שניסח זאת אלברט איינשטיין. נדרש לשם כך שינוי תפיסתי – לעשות סוויץ’ בראש, לשנות משהו במקור הבעיה ולטפל בה מהשורש – ברמת התודעה.
לצורך המחשה נמשיל את זה לתחום אחר:
נניח שהקלדנו מסמך במחשב, ואחרי שהדפסנו אותו ראינו שיש טעות הקלדה ותיקנו את הטעות עם טיפקס. עכשיו הכל בסדר.
אבל מה יקרה כשנדפיס שוב את המסמך? נקבל אותו שוב עם אותה טעות.
כדי לתקן באמת צריך לפעול ברמת התוכנה, לתקן את הטעות במקור – בַּקובץ במחשב, נכון?
ומכיוון שלמקור יש השפעה הרבה יותר נרחבת מאשר רק על האכילה, הוא מחולל במקביל הרגלים דומים בכל תחומי החיים ומאתגר אותנו גם בתחומים אחרים כמו כסף, יחסים, התארגנות, שינה ועוד.
דפוסי החשיבה נמצאים בתחום המנטלי. ההרגלים, לעומת זאת, נמצאים בתחום ההתנהגותי. דפוסי החשיבה הם האמונות שלנו – למעשה, הם משמשים כמערכת ההפעלה של ההרגלים – אותן התנהגויות החוזרות על עצמן בתחומים השונים של החיים.
לפיכך אפשר לומר, כשמתבוננים מגבוה, מפרספקטיבה רחבה ניתן לזהות, שאנחנו אכן אוכלים כמו שאנחנו חיים, וחיים כמו שאנחנו אוכלים. פועלים בחיי היומיום שלנו על פי דפוסים דומים.
ויחד עם זאת, בעומס וברעש של חיי היומיום, קל יותר להבחין בהרגלים הגלויים לעין, מאשר לזהות דפוסי חשיבה עמוקים שחוזרים על עצמם בוריאציה כזו או אחרת בהתאם להקשר הרלוונטי. באותה מידה, קשה עוד יותר, לא פעם, לראות את הקשר וההקבלה בין הרגלים בתחום אחד להרגלים בתחום אחר, למרות שבדרך כלל מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. כי הרי אותו דפוס-חשיבה הוא המקור של שניהם.
כך יוצא שההרגלים משמשים אותנו כ’סיפור כיסוי’ שמאחוריו מסתתר דפוס החשיבה. לדוגמא – דפוס החשיבה (האמונה) “אני לא מספיק טובה” יכול לגרום לחוסר ביטחון בתחום המקצועי, ולכך שאסתפק בתמורה נמוכה עבור השירותים שאני מספקת, ובתחום ההורות – לרגשות אשמה על כך שאני לא מבלה מספיק זמן עם הילדים (לא אמא מספיק טובה), ולכן לא שמה גבולות, ואולי גם אפצה אותם במתנות או ממתקים כשאני חוזרת הביתה. אגב, ‘לא לשים גבולות’ יכול להשתקף גם באכילה, כמו שאנחנו מכירות את זה כל כך טוב.
למה כל כך קריטי לטפל בדפוסי החשיבה ולא להתמקד רק בשינוי הרגלים?
הסיבות להשמנה
לעיתים אנחנו כל כך עסוקות בדאגות היומיום עד ששוכחות שהמטרה האמיתית היא לחיות חיים של סיפוק ומשמעות, לחלום ולהגשים. זו הייתה ועודנה משאת נפשנו. אבל כדי להעז לרצות בזה, ואפילו להעלות את המשאלה על דל שפתינו, יש להסיר תחילה את שכבות האבק של הביקורת, השנאה העצמית, והאמונות המכשילות שצברנו במשך השנים.
אם התודעה היא המרחב שבו מתבצעת העבודה החשובה ביותר בדרך, ברור מאליו ששינוי לא יכול להתרחש רק במישור ההתנהגותי. כדי ליצור טרנספורמציה – שינויים בלתי הפיכים, וכדי שההישגים ישמרו יציבים לתמיד, נדרשת תפנית גם בדפוסי החשיבה. לא בכדי הם בבסיס פירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’.
המתנה שמחכה לנו פה: מערכת היחסים שלנו עם האוכל מאפשרת לנו ללמוד דרכה על דפוסי החשיבה, בהקשר לאכילה ובכלל, כי היא משקפת לנו את האמונות שלנו. המודעות לאמונות אלה מאפשרת לבחון אותן מחדש, לערער עליהן, או לבחור אמונות אחרות שמשרתות אותנו, בהתאמה. מכאן, במקום להתמקד בלרסן את הרגלי האכילה, הרבה יותר יעיל יהיה לעשות שינוי במערכת ההפעלה. וזה אולי לא כל כך קל אבל בעזרת כלים וליווי מקצועי זה בהחלט אפשרי. כי בסופו של דבר – זה לא שאנחנו מאמינים במה שאנחנו רואים – אנחנו רואים את מה שאנחנו מאמינים בו.
כשנתייחס לאכילה כאל הרגל שמספר לנו על דפוסי החשיבה עליהם הוא נשען, ונבחן אותו בהקשבה ונוכחות – נגלה את האמונות שיוצרות אותו ונוכל לבחור כאלה שמשרתות אותנו לעיצוב הרגלי האכילה המועדפים עלינו. כשנטמיע אותן במערכת ההפעלה שלנו, נוכל לחולל טרנספורמציה אמיתית. נתחיל את השינוי מבפנים, ודרך האכילה נחולל גם שינוי מרחבי, מערכתי, כולל, בכל תחומי החיים – לעומק ולרוחב. כי, שוב – כמו שאנחנו אוכלים ככה אנחנו חיים, וככה אנחנו עושים כל דבר.
שינוי הרגלים בכוח המחשבה
אז אמרנו: כמו שאת אוכלת ככה את עושה כל דבר!
מכיוון שכך, הכרות-עצמך, ובֵּרור הרצונות והצרכים העמוקים ביותר שלך, דרך האוכל – בכל תחומי החיים, מאפשרת בהירות ובחירת דפוסי חשיבה (אמונות) שמקדמים את המציאות שאת מעדיפה, בעת ובעונה אחת באכילה ובכל תחום שתבחרי, ולהגשים שינוי יציב שיחזיק מעמד לאורך זמן.
מתוך אותו עקרון – תוכלי גם להשתמש בחוזקות שלך, שמתבטאות בתחומי חיים אחרים כדי להקיש מהן ולחולל שינוי מהותי גם בתחום הכואב של מערכת היחסים שלך עם האוכל והמשקל.
ניתן לעשות עבודה עצמית משמעותית באמצעות הספר ‘חופש מאוכל’
אם ניקח את ההזדמנות שמגישים לנו הקשיים עם האכילה (ומכלול הקשיים הנלווים), ונבחן את מבנה התודעה – את שורשי דפוסי החשיבה שלנו – נוכל לבחור לשנות אמונות מעכבות ולאמץ אמונות – דפוסי חשיבה – שייצרו את התוצאות הרצויות. ועל הדרך להרוויח מודעות, התפתחות וצמיחה – בתחום האוכל ובכלל. לסגור את הפער הבלתי נתפס (והבלתי נסבל) בין ההצלחות שלנו בחיים, לבין חווית הכישלון וחוסר האונים בתחום האוכל-גוף-משקל.
כשאני מדברת עם נשים על החופש שהן יכולות להגיע אליו, באמצעות האפשרות לשנות את דפוסי החשיבה, ולהצליח לעצור את המלחמה רבת השנים באכילה שגורמת להן סבל רב, אני חשה את הכמיהה העמוקה שלהן, ולצידה גם את התקווה, שנעלמה אחרי שנים רבות של אכזבות שיצרו גם קורטוב של ספקות וחוסר אמונה. הן כמהות, אבל גם חושדות – האם יצליחו לשנות הרגלי אכילה עקשניים? האם יצליחו לעשות את קפיצת האמונה והאם שינוי בחשיבה זה בכלל מה שבאמת יוציא אותן לחופש? הן חוששות שאולי לעולם לא יוכלו לדעת לאכול רק כשהגוף צריך; להרגיש בנוח עם הגוף; להישאר במשקל הרצוי בלי לחשוש מהשמנה חוזרת, ואפילו ליהנות ממאכלים אהובים ולהרגיש את הסיפוק המלא מכל ביס. “טוב מכדי להיות אמיתי”, הן אומרות.
אך כשהן כבר בעיצומו של תהליך השחרור, כשהן מתחילות לאט־לאט לחוות חופש אמיתי, הן מבינות, שלהנות מאוכל בלי להשמין זה רק חלק מהשלם; זהו אמצעי להגיע למטרה האמיתית – לחיים מלאי השראה ורווחה מול אוכל. לחופש. למימוש והגשמה.
לסיכום
הרעיון הזה:
“כמו שאת אוכלת ככה את חיה, וכמו שאת חיה ככה את אוכלת”
משנה חיים.
הוא מזמין להשתמש באכילה כשער להתבונן לעומק בתחומי החיים השונים, לבחון את הדפוסים ולזהות את דפוסי החשיבה שעיצבו אותם, כמו גם את הרגלי האכילה האוטומטית שלנו. כך נוכל להקיש מדפוסי החשיבה שמעצבים את החוזקות שלנו בתחומי חיים אחרים, ולחולל שינוי מהותי גם בתחום הכואב של מערכת היחסים שלנו עם האוכל והמשקל. וההיפך.
הגיוני, בסך הכל, לא?
אם רק תבחרי בכך, אולי תופתעי לגלות שהרגלי האכילה שלך גם הם משתנים, לאט לאט, בעקביות, לצד שינויים מהותיים אחרים שתורמים לאיכות החיים והעדפות שלך, לסיפוק והגשמה שלך.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
