שיטת ‘חופש מאוכל’ היא מענה חובק חיים, שמצביע על הקשר בין האופן בו אנחנו חושבות, האמונות שאנחנו מחזיקות, הרגשות שעולים ביחס לאוכל ואכילה, ובעיקר ביחסים המורכבים איתם ועם הגוף.
מדובר על פתרון יוצא דופן ומהפכני לסוגיית האוכל-גוף-משקל – סוגיה שהתפתחה לאור ובמסגרת אקלים-מנטלי-תובעני-חברתי שסוגד לרזון – שינוי מתוך ההבנה המתבקשת, ששינוי במשקל ובאכילה, נובע וקשור לתודעה, תפיסת עולם ואיכות חיים.
כלומר, ככל שנדע לנהל את הרגשות (והתגובתיות) שלנו, נחיה ברווחה וביחסים בריאים יותר עם האוכל-גוף-משקל – אכילת היתר תפחת והגוף יאזן את עצמו באופן טבעי למשקל אופטימלי.
הרעיון המרכזי בשיטה הוא, שניתן להשתחרר מהאכילה הרגשית והרגלי אכילה עיקשים שבאים לידי ביטוי במשקל ופוגעים בדימוי ובביטחון העצמי, ועוד יותר מכך – פוגעים בשמירה על ההישגים שכבר הושגו, לתמיד, בעקבות אימוץ ‘חשיבה שמנה’, שהיא המקור לסבל של נשים רבות, ביחס שלהן לגוף ולעצמן.
פירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’ מציגה מודל הוליסטי מובנה עליו מתבססת השיטה. מפת דרכים של עולם תוכן בינתחומי, כשכל מרכיב בפירמידה הוא אספקט בחיים, המתבסס, נובע ומושפע מהמרכיב עליו הוא נשען, ומכתיב את האופן בו מתקיים ומתנהל המרכיב הבא בפירמידה.
המבנה, שהתגבש עם השנים, משקף גישה שרואה את האדם כמכלול ומציע טרנספורמציה בעקבות שינוי מהותי מהשורש. כך שאצל חלק מהנשים השינוי יבוא לידי ביטוי בהשלת משקל, אצל חלק בחזרה לאכילה שפויה, חלק יחוו מידה גדולה יותר של חופש מול האוכל ורווחה (שקט בראש), חלק ילמדו לקבל את מה שיש ויפסיקו להילחם, חלק יגיעו לאהוב את עצמן יותר – או שילוב של כל אלה. כל אחת והמסע שלה, כל אחת ואתגרי החיים שלה והשיעור שהאוכל בא ללמד אותה במסע ההתפתחות המדהים שלה בחיים.
פירמידת השינוי של 'חופש מאוכל'
דימוי גוף
מודל היופי
תקין וטבעי
הקשבה לגוף
אכילה רגשית
חשיבה רזה
שיטה פרקטית שמבוססת על גישה הוליסטית לירידה ושמירה על משקל תקין
חופש מאוכל - איך זה מרגיש?
הרעיון המרכזי של השיטה הוא שמתחילים לרזות מהראש. לכן, בתחתית הפירמידה מונחים דפוסי המחשבה, שהרבה פעמים סמויים לנו מן העין, אבל הם המקור-השורש, ממנו נובעת שרשרת תופעות סימפטומטיות, כשהאחת היא תוצאה ישירה של האחרת. כך, שהדימוי העצמי, ההתייחסות למראה, למשקל, הרגלי האכילה והאכילה הרגשית, הם כולם, בסופו של דבר, הסימפטומים הגלויים שמלמדים על דפוסי החשיבה שלנו.
ב’חופש מאוכל’, כדי לחולל טרנספורמציה אנחנו מתחקים אחר הסיפור שלנו עם אוכל, במסע אישי פנימי בין האספקטים השונים של הפירמידה, מהגלוי אל הסמוי – ובחזרה, מתוך מודעות וצמיחה אישית לעבר חופש מאוכל, ולעבר חופש בכלל…
הרעיון של חופש בתחום האוכל עשוי להוות אתגר מנטלי-רגשי בתוך אקלים-מנטלי-תובעני-חברתי שסוגד לרזון, שמלמד ומעודד לא לסמוך על עצמנו ולא להקשיב פנימה לצרכי הגוף שלנו, ובמקום – לקדש את ההיענות לסטנדרטים מקובלים ומכלילים שמלמדים איך צריך להיות, לאכול, להראות, לפעול וכו’…
הדימוי העצמי
דימוי עצמי הוא סך הרעיונות והתפיסות שיש לנו על עצמנו, בכללם דימוי הגוף שגיבשנו במהלך החיים. הדימוי העצמי הוא סובייקטיבי, למרות שהוא מושפע ממשובים והדים שספגנו מבחוץ, וסופגים יום-יום, מהסביבה. לדימוי העצמי השפעה מכרעת על איכות החיים שלנו – האופן בו אנחנו מתנהלים, חושבים, הבריאות הנפשית והתפקוד היומיומי.
הדימוי העצמי ממוקם בראש פירמידת השינוי. הוא, למעשה, התוצאה של סדרה של תהליכים מורכבים, שרובם קשורים באוכל-גוף-משקל, ולצערנו נקשר גם לאכילה וליכולת לשלוט בה.
הדימוי העצמי הנמוך כתוצאה מהמאבק במשקל, הוא תוצר ישיר של הנורמות והמוסכמות החברתיות בתרבות היופי, מכיוון שבאקלים החברתי בו אנחנו חיים הן הפכו להיות דרישה מקובלת של רוב הנשים, מעצמן. דרישה שהניסיון לעמוד בה גורר אחריו פגיעה בעלת השלכות חמורות מבחינה בריאותית, ולא פחות מכך ואולי יותר, פגיעה רגשית קשה מנשוא בדימוי הגוף, בדימוי העצמי ובביטחון העצמי שלה. ולא בכדי, מכיוון שאישה עם “עודף משקל” מתוייגת, לרוב כחסרת חוט שדרה שלא מצליחה לשלוט בעצמה. היא התרגלה להאמין, שעם תדמית כזו היא באמת סוג ב’, שהיא מושא לביקורת, והיא גם עלולה להתקשות להצליח בעבודה, עם חברים, עם בני זוג, והיא תעשה (או תנסה לעשות) כמעט הכל, כדי לשמור על מידות גוף סטנדרטיות.
הפתרון המוכר והמיידי שעומד בפני אשה שמתמודדת עם המשקל הוא דיאטות ותוכניות הרזיה למיניהן, שהן, במקום לסייע בידה לפתור את הבעיה עם המשקל, מעצימות ומקבעות אותה. הדרישות הבלתי אפשריות גורמות פעמים רבות, לכישלון ואכזבה, להלקאה עצמית ולתחושות של אשמה ובושה, שפוגעות עוד בביטחון ובדימוי העצמי שלה.
ב’חופש מאוכל’ אנחנו מבקשות להכיר בחשיבות של חמלה ו’שלום’ – לעצור את אסטרטגיית המלחמה באוכל ובמשקל, ולהביא ריפוי לאכילה בעזרת מודעות, חמלה וכבוד. מתוך הבנה ששיקום היחסים עם הגוף, קבלה ואהבה עצמית הם הכרחיים לרווחה נפשית, ומביאים מזור גם בסוגיית המשקל.
המראה
מודל פירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’ מתייחס למראה שלנו כנשוא השאיפות – להראות טוב. ממנו נובעים תחושות ערך וביטחון עצמי גבוה, שיוצרים גם דימוי גוף ודימוי עצמי גבוה. הוא נתפס כ’כרטיס כניסה’ חברתי, ולכן אנחנו תולות בצמצום ההיקפים את ההצלחה, ההגשמה, והשתלבות מוצלחת בחיים.
סטנדרט היופי הבלתי אפשרי (ויש לאמר שלא פעם גם רחוק מבריאות הגוף ומבריאות הנפש), הוא לא אנושי. ולמרות זאת, נפגוש את מודל היופי האולטימטיבי בכל מקום – במדיה החברתית, בבחירת מועמדות לפרסומות, בקרב כוכבות הקולנוע, ובציפיה של הסביבה הקרובה להיענות לו (“תראי איך את נראית…”).
עם השנים, ככל שלמדנו והשכלנו, התרחקנו מהגוף עד כדי כך שהתרגלנו רק “להסתכל עליו מבחוץ” – על המראה שלו – ו”לפעול בהתאם”. אז, כשמידת הגוף נראית לנו גדולה מדי – לא תואמת את הטבלאות המקובלות והמודל הפופולרי – ברור לנו שנדרש לעשות שינוי דרסטי באכילה, כדי לצמצם היקפים ולרזות כדי להראות טוב.
למעשה, עברנו להקשיב יותר ל’מה חושבים עלינו’ ולסטנדרט “המראה הנכון”. התרגלנו להאמין שיש ‘נכון’ ו’לא נכון’ לגבי המראה שלנו. וכפועל יוצא, לעשות את הדבר הנכון כדי להגיע למידה האידיאלית, הנחשבת והנחשקת.
ב’חופש מאוכל’ אנחנו לומדות לחיות בשלום עם הגוף והמראה. זהו הגוף שנולדנו איתו. אבל כשאנחנו משוות אותו למודל היופי המיוחל ומתנגדות אליו (לא מקבלות אותו כפי שהוא), נפתח המאבק בגוף, שמגביר את הבעיה ואת הקושי שלו להתייצב במשקל האופטימלי שלו.
המשקל
המיקום של המשקל בפירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’ משקף את הרעיון, שהמשקל הוא זה שמשפיע על המראה ולכן על דימוי הגוף. משקל הגוף הוא המדד המקובל למראה ודימוי גוף נחשק, וגם הוא, כמו האלמנטים הקודמים, סימפטום למדד שצמח מתוך תרבות הסגידה לרזון מחד, והבריאות מאידך. טבלאות המשקל המקובלות, משמשות כתקן, שבסופו של דבר מתקבל ונתפס כסמל סטטוס חברתי ללא עוררין של ‘המראה הלגיטימי’ והסטנדרט למשקל תקין, בהשוואה לנורמה.
עודף משקל, (גם אם אינו גדול במיוחד), נתפס בתרבות שלנו כבעיה בריאותית או חולי, למרות שבתרבויות קודמות הוא נחשב כסמל סטטוס לעושר, בריאות וחיוניות, בשעה שרזון נתפס כבריאות לקויה או סימן לעוני. השינוי שחל עם הזמן בתפיסת המשקל מצביע על כך, שמדובר באמונה שניתן להפריך ולא באמת עובדה או אמת בלתי ניתנת לערעור. ובכל זאת – מה לא נעשה כדי לעמוד בסטנדרט הזה? מה לא נעשה כדי לשלוט במשקל הגוף, באמצעות פיקוח על מהות וכמויות האוכל? אנחנו נאבקות בהם ונכשל שוב ושוב במלחמה חסרת הסיכוי הזאת כי אי אפשר באמת לעמוד בהם לאורך זמן. בד בבד נפגע בדימוי העצמי ובתחושת הערך, נחבל באיכות החיים שלנו וברווחה האישית, ונביא על עצמנו סבל.
ב’חופש מאוכל’, ההשוואה היא לגוף הייחודי שלנו, לתחושה פנימית של קלילות שמאפשרת לגוף, לפעול בנוחות ובאופן מיטבי, ולחוויה שנוח לנו בגוף ובבגדים. המספר על המאזניים הופך לבלתי רלוונטי כי הוא מדד משווה לסטנדרט מכליל נורמטיבי. כך, למרות שהתרגלנו שמספר מסוים מייצג מראה מסוים שקובע תפיסת ‘עצמי’ ודימוי גוף ראוי, נבחר להקשיב לגוף ונענה לצרכיו ובכך נניח לגוף לאזן את עצמו ולהגיע למשקל האופטימלי שלו. מה שיאפשר, אם נבחר בכך, ונפעל ב’מוד’ של שלום במקום של מלחמה, גם מראה משביע רצון. כי לכל גוף משקל טבעי ובריא משלו, שמאפשר לו לתפקד במיטבו.
הרגלי האכילה
עם השנים, כתרבות, כחברה, כמשפחות וכיחידים, אנחנו מוצאים את עצמנו אוכלים אכילת יתר בלי קשר לצרכי הגוף, ולפעמים גם בלי שליטה, ואז נלחמים בגוף כדי לצמצם משקל, ונלחמים בעצמנו כדי להפסיק לאכול. וזה, כשלעצמו – לא שפוי.
מוסכם ומקובל שהרגלי האכילה משפיעים באופן ישיר על המשקל ושיח ער מתקיים ללא הפסקה, ביחס להכרח לשנות הרגלי אכילה אוטומטים כדי להתמודד עם תופעת ההשמנה שנפוצה בכל שכבות החברה.
נהוג לחשוב על שינוי הרגלי אכילה כדרך לפתור את בעיית המשקל, וכידוע – שינוי כזה הוא אתגר בפני עצמו. עם זאת כדאי לקחת בחשבון, שהרגלי אכילה עקשנים במיוחד מסרבים להשתנות כל עוד יש להם תפקיד. ויש להם תפקיד – התרגלנו לפתור קשיים ומצבים באמצעות אוכל, ולכן לנו יש סיבות טובות ומוצדקות לאכול יתר על המידה – לא בכדי הרגלי אכילה ‘יושבים’ בפירמידת השינוי, מיד מעל הרגשות והמחשבות.
זה לא סוד, שהרגלי האכילה הם סימפטום, שמטרתו להתמודד עם אתגרים רגשיים, וכך מתייחסת גם פירמידת השינוי בשיטת ‘חופש מאוכל’. לכן, להבדיל מהנחיות כוללות שמציעות לסגל הרגלי אכילה בריאים ומזינים – סדר ארוחות קבוע על פני רצף היממה, בחירה קפדנית של תפריטים והרכבי המזון בצלחת או אופן אכילה שמסייע בעיכול המזון, ב’חופש מאוכל’ מותר לאכול מהכל. אנחנו מתרגלות אכילה מוקשבת לגוף לצד עבודת עומק רגשית,
במטרה לסגל מיומנות של אכילה טבעית, מאוזנת ומספקת, איתה נולדנו, ולכן קיימת כבר אצלנו במערכת. טבעי לנו לאכול בדיוק לפי צרכיו הפיזיים של הגוף, כשהוא מדריך אותנו באופן אינטואיטיבי ומדויק, בעזרת ההקשבה למנגנון הרעב והשובע, מה, מתי וכמה לאכול, לפי מה שנדרש לו, כדי לפעול במיטבו.
הרגשות
עם השנים למדנו להימנע מלהרגיש רגשות כואבים והתרגלנו לפצות עליהם באמצעות אוכל, באופן שלא בריא לגוף ואף מעמיס עליו (ופוגע אנושות בדימוי העצמי). התרגלנו לעשות שימוש באוכל בניסיון לתת מענה לצרכים הרגשיים (בצורת ‘אכילה רגשית’), ובטווח הארוך, לפגוע באיכות החיים שלנו, וכל שכן באפשרות לשמור על משקל יציב.
יחד עם זאת, המציאות היא שהרגשות קיימים, הם תמיד יהיו, גם זה טבעי ומבורך. ויחד עם זאת, לעיתים הם מציפים עד כדי קושי להכיל אותם. הציפייה להעלים אותם בעזרת אוכל היא לא ריאלית, ואנחנו גם לא בהכרח מעוניינות למנוע או להדחיק אותם. אנחנו לא רוצות ‘לאכול אותם’.
עולם הרגש שמעצב ומשמר את הרגלי האכילה הרגשית, מקבל, בפירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’, לגיטימציה ויחס חומל של כבוד, שמעודד אותנו לחזור להרגיש – גם רגשות פחות נעימים. אין מנוס, כי זה מה שיכול להחזיר אותנו להרגלי אכילה מיטיבים. ושלא לשמה – באה לשמה, על הדרך, להרוויח גם יכולת גדולה יותר להכיל מנעד רחב של רגשות (גם הנעימים!), וגם מודעות וצמיחה אישית.
ב’חופש מאוכל’ אנחנו רוצות לנתק את הקשר בין הקושי או הכאב – לתגובה האוטומטית לפנות לאוכל, וזאת באמצעות בחירה במחשבה מיטיבה. כך אנחנו לומדות לאפשר תחושות ורגשות, ולאכול רק כדי להזין את הצרכים הפיזיים של הגוף ולא את הצרכים הרגשיים – להשתמש באוכל בשביל מה שהוא נועד. ואם יש עדיין אכילה רגשית פה ושם, אכילה ברשות ומודעות (כי זה נורמלי וטבעי) הופכת אותה לאכילה שפויה. בכל מקרה, יותר אפקטיבי ועדיף, למצוא אמצעים יותר יעילים ויותר מועילים, יותר עדינים ויותר נעימים, לצרכים הרגשיים שלנו.
המחשבות
הבסיס עליו נשענים כל מרכיבי פירמידת השינוי, הוא התודעה. סט המחשבות שאנחנו מאמינים בהן שמשפיע על הרגשות וממנו משתלשלת כל סדרת המרכיבים של הפירמידה. האמונות שלנו הן מקור לכל פעילות, אופן ההתיחסות לכל דבר, והמקום בו נמצא פוטנציאל השינוי.
כשאנחנו מדברים על מקור אנחנו מדברים על הבסיס, השורש, מקורם של כל הסימפטומים שנובעים ממנו. לכן ‘טיפול שורש’ במקור הוא התשובה. פה מתחוללת טרנספורמציה, כי כבר ידוע – שטיפול בסימפטום רק גורם לו לחזור שוב ושוב, ומעיד על הצורך להתייחס ולרפא ברמת המקור.
פה הכרחי להבחין בין חשיבה רזה (מנטליות או תודעה רזה) לחשיבה שמנה (מנטליות או תודעה שמנה). אלו הן ‘מערכות הפעלה’ סותרות, שקובעות את אופי היחסים שלנו עם כל מה שקשור לאוכל ואכילה, משקל ומראה.
חשיבה רזה היא חשיבה טבעית. כולנו נולדנו איתה. היא חשיבה בה אוכל הופך לעניין מרכזי כשרעבים (או כשערים לצרכי הגוף), וכששבעים היא נעלמת. היא לא כוללת דאגה להשמנה או חשש מעוד כמה קלוריות. היא מתבססת על האמון בגוף שיודע מה נכון לו, מה הוא צריך בכל רגע ואיך לאזן את עצמו, כך שלא יצבור משקל מיותר מעבר למשקל הטבעי שלו. משקל אופטימלי עבורו.
לעומת זאת, בחשיבה השמנה האוכל הוא מרכז העניין והחשש, והאכילה היא מרכז ההתעסקות והכמיהה היומיומית. היא כוללת דאגות וחששות ביחס לאוכל ולהשפעה שלו על המשקל ועל מראה הגוף.
ב’חופש מאוכל’, בדומה לתפיסה שמדברת על תודעת שפע ותודעת חסר ביחס לכסף, אנחנו לומדות לבחור ולאמץ אמונות ונקודות מבט מיטיבות ומקדמות שמקנות לנו מידה הולכת וגדלה של חופש:
חופש לחיות טוב, להרגיש טוב, להראות טוב.
חופש מהרגלים עקשנים שמסרבים להשתנות.
חופש מהרגלי אכילה אוטומטים שגורמים לך לאכול גם אחרי שהחלטת ש… די!
חופש מהרגלי אכילה רגשית שגורמים לך לאכול לא בזמן, לא במקום, לא בדרך ולא בכמות שעושה לך (ולגוף שלך) טוב ונעים.
חופש מקילוגרמים שהצטברו ומסרבים לרדת.
חופש ממלחמה במשקל.
חופש מרגשות אשמה
וחופש ממעגל הדיאטות.
חופש מאיסורים מענים ששוברים את הדיאטה ומגבירים את האכילה הרגשית
וחופש מהלופ של הדיאטות, הירידה ושוב עלייה במשקל שבמצטבר משאיר אותך עם משקל גבוה יותר אחרי כל דיאטה.
חופש מאוכל, ולא רק…
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
לסיכום:
לאורך כל החיים נצטרך להתמודד עם מצבים מאתגרים וכואבים – אלו החיים.
וזהו, באופן פרדוקסלי, גם מקור הצמיחה שלנו.
פירמידת השינוי של ‘חופש מאוכל’, משרטטת את הדרך לחולל טרנספורמציה – מהבסיס, המקור-השורש, שמגלגל שינוי מהותי בכל מגוון הסימפטומים שנובעים ממנו. זו גם דרך נפלאה ללמוד על עצמך ולחזור לאהבה עצמית. לפנות ולהפנות משאבים להתפתחות וצמיחה אישית ולהגשים חיים מלאים מתוך חופש.
מרבית הנשים בתכניות של ‘חופש מאוכל’ מגיעות כדי להגיע למשקל היעד, אך מרוויחות הרבה יותר. מרוויחות את עצמן.
