את ודאי מכירה את הסיפורים על אנשים חסרי-כל, או כאלה שחיו ממשכורת קבועה שבקושי מספיקה לסגור את החודש – ופתאום זכו ו”נפל” בידיהם סכום כסף שרק יכלו לחלום עליו (למרות שאפילו לדמיין אותו היה כמעט בלתי אפשרי עבורם), ואחרי מספר שנים איבדו את כולו, בתוספת חובות כבדים, גדולים יותר מקודם?
די ברור – אנשים עם מנטליות של חסר, גם כשיש להם כסף, ממשיכים להתנהל כמו חסרי-כל (שהתגלגל אליהם כסף ‘מהשמיים’), מה שגורם להם לחזור די במהירות למעגל העוני.
מדברים על תודעת שפע מול תודעת חסר, והיום די ברור ש’הכל מתחיל בראש’- שלהיות ‘עני’ או ‘עשיר’ זה עניין מנטלי שיושב ב”מערכת ההפעלה” של המחשבות במוח.
בהקבלה, כך, גם הסיפור עם המשקל – הכל עניין של מנטליות.
מה זה מנטליות?
מנטליות היא דפוס חשיבה (mindset) – סט של תפיסות ואמונות מהן נובעת התנהגות.
לפי ויקיפדיה, מודל מנטלי – מנטליות, היא “ייצוג פנימי של מציאות, מוחשית ומופשטת כאחד – או ייצוג של המציאות במחשבה”.
במילים אחרות, המושג ‘מנטליות’ מתייחס לתהליך המחשבה שלנו – איך אנחנו תופסים את מה שמתרחש בעולם המוחשי הפיזי. זאת גם אחת הסיבות למיתוסים ותפיסות שגויות, לא פעם, למרות שזאת גם הדרך להבין נושאים מורכבים.
בקיצור, ה’מנטליות’ – תהליך המחשבה שלנו – מעצבת את הגישה שלנו לבעיות ופתרונן ומשפיעה על ההתנהגות שלנו. זה גם מסביר את הדרך בה מתקבעת תפיסת העולם שלנו ביחס למציאות, על בסיס הנחות יסוד שאנחנו מאמינים שהן האמת ואין בלתה.
אפשר להמשיל את המנטליות לעדשות דרכן אנחנו מסתכלים על המציאות, כשצבע העדשות הוא הפרשנות הסובייקטיבית (סט של מחשבות), שקובעת איך נחווה את המציאות. מכאן גם השוני בין חוויית המציאות של אנשים שונים, בהתאם לפרשנות שלהם.
מנטליות שמנה ומנטליות רזה
אני טוענת שלא משמינים ממה שנכנס לפה אלא ממה שמכניסים לראש.
תחשבי על הרעיון הזה רגע. הרי זה כבר ידוע – מחשבה יוצרת מציאות. נכון?
אחד ההסברים לכך הוא – המחשבות שלנו יוצרות ומשפיעות על הרגשות, ואלה משפיעים על אופן הפעולה וההתנהלות שלנו. הגיוני, לא?
וזה נכון גם בתחום האוכל והאכילה – הפחד להשמין משמין והמחשבות על האוכל, על הגוף והמשקל משפיעות על כל אחד מהם, כולל על אופי האכילה ומה שאת מרגישה ביחס אליה.
כשהמנטליות ‘שמנה’ האוכל הוא ה-issue כך שהיא מתאפיינת במחשבות אינסופיות על אוכל – או לעתיד: מתי, איך ואיפה אוכל? או בעבר – למה אכלתי יותר מדי? בעקבות המחשבות הללו צפים רגשות שגורמים לנו להרגיש רע, ולאכול יותר או לאבד שליטה, ואז להרגיש עוד יותר רע, וחוזר חלילה… מעגל שכזה.
לעומת ‘המנטליות הרזה’ (רזה טבעית – ככה נולדנו), מבוססת על דפוסי חשיבה בהם האוכל והאכילה הם non issue.
למעשה, מה שאת חושבת ביחס לאוכל (או לגוף) קובע עד כמה “תזדקקי” לאוכל, ומשפיע על תפקוד הגוף.
במנטליות השמנה שרווחת בתרבות שלנו, לא מעט באמצעות הקונספט של הדיאטות, האוכל שאמור להיות הדלק שמניע את הגוף שלנו הפך למשהו אחר, למשהו הרבה יותר רחב – הוא הפך לנחמה, לתעסוקה, לפיצוי, למילוי צרכים במצבים של – עייפות, שעמום, ריקנות, אכזבה, עצב…
וכשהאוכל הפסיק להיות רק הזנה נטו, ובמקביל התחיל להשפיע על הגוף שלנו,
איבדנו את האמון בגוף שלנו.
כדי לחזור למשקל הטבעי והבריא שלך, כל מה שנדרש הוא, “להפוך את הראש“, לצאת מהמנטליות השמנה ולהזכיר לגוף שלך את מה שהוא כבר יודע באופן טבעי ומולד – לחשוב מאוזן. לחשוב רזה.
לשם כך נדרש להשתחרר מהמנטליות השמנה והמשמינה שעתינו על עצמנו מאז שלקחנו על עצמנו להחליט בשביל הגוף מה הוא צריך.
כן, ממש כך, הפוך על הפוך.
אם אנחנו מסתכלים על א.נשים במשקל הטבעי שלהם, למרות שאוכלים מה שמתחשק, אין להם צורך להפעיל כוח רצון, כי באופן טבעי בא להם לאכול רק כמה שהגוף צריך, נכון?
זו פשוט מציאות קיימת.
לא.נשים במשקל טבעי יש את מה שיש לכולנו, מלידה – חופש מאוכל.
יש להם את מה שהטבע נתן לגוף שלנו:
את התבונה לאזן את עצמו ולשמור על משקל שמאפשר לו לתפקד במיטבו (ואגב למען הסר ספק, ‘משקל טבעי’ הוא לאו דווקא משקל מאד נמוך, אלא כל הא.נשים שבמשקל יציב ואוכל ומשקל הם נון-אישיו בשבילם).
חשבת פעם על האכילה של תינוקות?
רעבים (ומתלוננים) – אוכלים.
כששבעים – מפסיקים לאכול. ושוב מבסוטים ופנויים לעניינים אחרים.
הם אוכלים בהתאם למנגנון הרעב והשובע.
זו מנטליות ‘רזה’, לא מתעסקים ולא חושבים כל היום על אוכל. הכי טבעי והכי בריא.
עם השנים, כשהתחלנו להשמין או לא היינו מרוצות מהגוף שלנו, אימצנו מנטליות שמנה – שגרמה לנו להתרחק מחווית הגוף, ולהפסיק לחוש אותו, להקשיב ולהתחשב בו.
מה ההבדל בין 'מנטליות של שמנה' ל'מנטליות של רזה'?
האם אפשר להחליף מנטליות?
גם לנשים עם ‘ראש שמן’ היתה פעם אותה מנטליות של רזה – כאמור, כולנו נולדים ככה. והנה החדשות הטובות: אפשר לחזור ולהיזכר. ללמוד מחדש את המנטליות הקדומה ותעזור לנו גם ללמוד מחדש את תבונת הגוף.
יחד עם זאת, כל עוד ממשיכים להחזיק ‘מערכת הפעלה שמנה’ ולפעול לפיה, קשה עד בלתי אפשרי, להצליח לשמור על משקל יציב (ללא מאבק יומיומי). המנטליות ה”שמנה” משמינה. היא זאת שגורמת לעליה במשקל אחרי כל דיאטה “מוצלחת”, או הרזיה משמעותית, בדומה לאותם אנשים חסרי-כל שזכו בכסף גדול, ואז איבדו את כולו וחזרו למקום ה”נוח” והמוכר שלהם.
מה אפשר לעשות?
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
- להכיר ברעיון של השפעת המחשבות.
כמו שאנחנו יודעות שהן משפיעות עלינו בתחומים אחרים – זה נכון ותקף גם בתחום של האכילה והמשקל. וכל עוד אנחנו עם ‘ראש שמן’ – ממשיכות להאמין בדיאטות לסוגיהן – לא באמת יהיה פתרון אמיתי ומזור לאורך זמן. - להחליט לוותר על הדיאטות והחשיבה שמשאירה אותנו באותו מקום כבר זמן רב.
- להסכים לעשות ‘קפיצת אמונה‘ – leap of faith – אל הלא-נודע. לעבוד על לשנות את אופן החשיבה – את הציפיות ואת האופן שבו אנחנו מגדירות ושופטות את עצמנו, יחד כמובן עם עבודה רגשית, והקשבה לגוף, כדי לשנות הרגלי אכילה ופיתוח דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית.
והכי חשוב, להיות בתהליך מיטיב שמכבד אותך, את הקצב שלך, ששואף ויוצר יחסים בריאים עם אוכל.
היות וכבר ידוע ש’ה(ק)כל בראש’ – שהמחשבות שלנו משפיעות על ההתנהגות וקובעות את המציאות. לכן ‘החשיבה השמנה’ – (‘המנטליות השמנה’) – היא בעצמה גורמת לאכילת יתר – לאכילה רגשית, ולתוצאה (איך לא?!) של יו-יו במשקל – ללופ של דיאטות-שמירה-וכיוצא באלה, שקשה מאד לצאת ממנו.
