פעמים רבות אנחנו לא אוכלות מתוך רעב (מחסור ב’דלק’ לגוף), אלא מתוך מחסור אחר בתוכנו, בדרך כלל צורך רגשי בלתי מסופק. לצורך המאמר הזה – אני מגדירה את הרעב הרגשי כ-כל מצב שרוצים לאכול בו אבל ברור לנו שלא מדובר ברעב פיזי. מה שלעיתים קרובות נקרא “בא לי” או ‘פשוט הרגל‘).
הרעב הרגשי הוא חוויה פנימית, תחושה-עד-כדי-כאב-פיזי לעיתים, של חשק או אפילו דחף – צורך עז לאכול שנובעת מצורך רגשי בלתי מסופק, אבל מתחפשת ומרגישה ממש כמו רעב פיזי שמאותת על צורך, כביכול, לספק את צרכי הגוף. לכן קל מאד לטעות ולזהות את הרעב הרגשי כרעב פיזי, ו/או להאמין שניתן להביא אותו לכדי סיפוק באמצעות אוכל.
“תמיד רעבה”? ייתכן שהרעב הרגשי המתמשך מאותת או משקף חווית חיים מתמשכת של חוסר סיפוק או לא מספיק תשומת לב על ה’טוב’ שיש לנו כבר. הוא עשוי ללמד אותנו על הרגשה כללית של חוסר שביעות רצון שנובעת ממחסור במילוי צרכים טבעיים, כמו עצירה ומנוחה, אהבה, ביטוי עצמי אותנטי, מימוש והגשמה אישית. האכילה הרגשית מטרתה ניסיון להימנע מתחושת הכאב של המחסור ו/או למלא אותו.
למעשה מדובר ב”להשתמש” באוכל כשרצון כלשהו לא “שבע” (אי שביעות רצון). אלה מצבים טעונים רגשית, שלעיתים קרובות מעירים את המחסור ומאירים עליו ועל הרגשות שצפים בסיטואציה. וככל שקשה לנו להכיל רגשות, כך נוכל, כמעט בכל מצב בחיים, למצוא מאפיינים רגשיים שגורמים להופעה של רעב רגשי.
לעומת הרעב הרגשי, אכילה רגשית, היא התנהגות, פעולה, מעשה של אכילה שמקורה בתחושת הרעב הרגשי. ההבדל העיקרי בין שני המושגים הללו הוא שהרעב הרגשי הוא מצב רגשי פנימי, בעוד שאכילה רגשית היא התנהגות חיצונית, שבדרך כלל גם מלווה ברגשות (אשמה, בושה, כעס…).
מה ההבדל בין רעב רגשי לאכילה רגשית?
ישנם מספר מצבים שיכולים להוביל לביטויים של רעב רגשי, כגון:
מתח פנימי: כשהדחף לאכול נובע מהצורך להרגע ו”לנוח” רגע
תסכול: כשהדחף לאכול הוא מענה להתמודדות עם רגשות לא נעימים
שעמום: כשהדחף לאכול נובע מהרגל או צורך בעניין או פעילות
בדידות: כשהדחף לאכול נובע מרצון לקבל או לחוות חיבה, הערכה או אהבה
עייפות: כשהדחף לאכול נובע מתוך התנגדות לעייפות או מחשבה שהאוכל מעורר
וכן הלאה…
כמובן, ואולי באופן מפתיע, גם אירועים משמחים, מרגשים וחגיגיים יוצרים רעב ואכילה רגשית.
רעב רגשי יכול להוביל לאכילה רגשית, אך לא בהכרח ולא תמיד. הוא יכול להופיע ולהיות נוכח גם בלי שתהיה אכילה רגשית. לדוגמה, נוכל לחוות תחושת רעב רגשי, ולבחור שלא לאכול. באופן דומה, אכילה רגשית יכולה להתרחש גם בלי רעב רגשי. כך שיתכן שנאכל – מזון ספציפי, או נמשיך לאכול עוד מתוך הרגל או צורך מסוים, גם בלי חוויה מובהקת של תחושת רעב רגשית.
למי שיש דפוס של אכילה רגשית, שהיא בדרך כלל אכילה לא רצונית בעקבות הרעב הרגשי שעולה שוב ושוב, קשה – עד בלתי אפשרי – לאכול כפי שהיינו רוצים, לאורך זמן, מבלי להיות במאבק מתמשך מול האוכל ומול הרעב הרגשי שמקורותיו בתחושות של חוסר סיפוק, חוסר שביעות רצון, וכד’. התסכול הכרוך בכך, כשלעצמו יכול להעצים את חווית הרעב הרגשי, כי מחד, יש רצון עז ולגיטימי, לדאוג לעצמי ולבריאות שלי, ומאידך, כשעוצמת הרעב הרגשי כל כך גדולה וגוברת עליו, היא לא מאפשרת להצליח לאורך זמן להתאפק ולהילחם בדפוס האכילה הרגשית שמושרש כל כך עמוק.
מקורותיו של הרעב הרגשי
למעשה, הפניית תשומת הלב מהאכילה הרגשית לרעב הרגשי לוקחת אותנו עוד מדרגה בעומק המסע שלנו לצמיחה אישית – לחקור את דפוסי הרעב הרגשי, ולא להסתפק רק בהכרות עם דפוסי האכילה, שהיא התוצאה שלו. זה מאפשר לנו לבחון את השורש ממנו צומחים גם הרגלי האכילה וגם הרגלים אחרים שנועדו לתת מענה לרעב הרגשי, כמו מסכים, עישון, אלכוהול וכד’.
שורש האתגר בהקשר לרעב הרגשי, הוא בכך שהתרגלנו מגיל צעיר לספק צרכים רגשיים באמצעות אוכל – “אל תבכי, הנה, קחי סוכריה”, “הנה שוקולד שימתיק לך את היום”, “יש סיבה למסיבה, נצא למסעדה”. כך, גם רגשות מכאיבים כגון כעס, שעמום, קנאה, וגם רגשות נעימים כמו שמחה, כשהם מציפים וקשה להכיל אותם, הם בדרך כלל נקשרים לאוכל ולסיפוק (הזמני) שהוא נותן.
ההרגלים הללו, הפכו, עם הזמן לאכילה אוטומטית בלתי נשלטת. ממש קשרים במוח בין תחושה או הרגשה לבין פעולת אכילה, שמתבססת על אמונה, לא לגמרי מודעת, שהיא תעזור לנו להתמודד איתם. וכשמנסים לנתק את הקשר האוטומטי הזה באופן שרירותי, ללא עבודה פנימית וריפוי הרעב הרגשי (כמו בדיאטה), הוא עולה ביתר שאת.
כך, עם השנים, ההתייחסות שלנו לתפקיד של האוכל התרחבה מעבר לתפקיד של הזנה וסיפוק צרכי הגוף – למדנו להשתמש באוכל גם כדי לספק צרכים רגשיים. למדנו זאת בד בבד עם הרצון להימנע מלהרגיש רגשות כואבים וכך התרגלנו לפצות עצמנו באמצעות אוכל על כמעט כל דבר. התרחקנו מהגוף והפסקנו להקשיב לו. איבדנו את הקשר הטבעי, המולד, עם הגוף.
אפשר להגיד שנמנענו יותר ויותר מלתת מקום לרגש, ונתנו יותר ויותר מקום לרציונליזציה – למחשבה ולחשיבה. אך עם כל זאת, הרגשות עדיין כאן, קיימים. הם לא הולכים לשום מקום.
איך מתירים את הקשר בין הרעב הרגשי לתגובה אוטומטית של אכילה רגשית?
מה לא עושים? לא מחכים 20 שנה להצלחה של טיפול רגשי, וגם לא מנסים להעלים את הרגשות.
חשוב לזכור, שתחושה של רעב רגשי (לפי איך שהוגדרה בפתיח המאמר) זו תחושה טבעית. הבעיה לא בעצם קיומה, אלא בתדירות, בעוצמה שלה ובהשלכות שלה על האכילה שלנו. ובעיקר בדרך בה אנחנו מתייחסות לרעב הרגשי כאל אויב שדוחף אותנו אל האוכל. זהו אחד המאפיינים הבולטים של חשיבה או מנטליות שמנה, כשנבהלים מחריגת האכילה מתוך חוסר האמון בגוף לאזן את עצמו בחזרה.
תחשבי על תחושה של חוסר סיפוק או אכזבה – לכולנו יש כאלה וכולנו חוות אותן לעיתים. אף אחד לא חי בסיפוק מלא של כל צרכיו ומאוויו בכל רגע ורגע. תמיד תהיה לנו מידה מסוימת של ‘רעב רגשי’, וחשוב לעשות שלום איתו ואפילו ללמוד ממנו. באמצעות התבוננות סקרנית על דפוסי הרעב הרגשי, אנחנו יכולות ללמוד ולזהות מה מציק או מה לא נוח לי כרגע, איזה צורך לא מסופק ולא מקבל מענה?
מפה, הטבע האנושי והאינטואיציה כבר מובילים אותנו לדעת איך טוב לנו לפעול לטובתנו, גם אם הידע הזה נגיש לנו רק בחלקו. כשאנחנו לא פועלים כך – סביר להניח שיש “משהו” שמפריע לנו לעשות זאת. זו “הנקודה העיוורת” שאותה נרצה לגלות על מנת להשתחרר מהקשר האוטומטי בין רעב רגשי לאכילה רגשית.
לשם כך נדרש – לעצור כדי לבחור!
זה ה-מקום של החופש, שיכול לבוא לידי ביטוי בעצם נקיטת ההחלטה.
זאת אומרת, שדווקא כשעולה רעב רגשי, מתחשק לי משהו, כולם אוכלים וגם אני רוצה להשתתף בחגיגה, אם זה משעמום או איזשהו רגש או אי נוחות אחרת, זו הזדמנות עבורי לתרגל את החופש לבחור אם לאכול או לא.
קל להגיד קשה לעשות
נכון, וכל החוקים של ‘מה תאכלי ומתי תאכלי’ שבאים מבחוץ אינם עוזרים למשימה זו, אם כבר ההפך – רק גורמים לכשלונות חוזרים.
הדרך להתיר את הקשר ההדוק בין תחושת הרעב הרגשי לפעולה האוטומטית של האכילה הרגשית היא ללמוד מחדש להקשיב לגוף, וכך להבחין בהם ולהבחין ביניהם. כשלומדים להכיר אותם ניתן לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם ולהערך בהתאם. הסוד הוא לזהות למה את אוכלת עכשיו. זו לא תורה מסיני, אבל נדרשת הקשבה עמוקה לעצמך.
הבשורות הטובות הן שלא משנה כמה זמן עבר מאז שאכילה רגשית נכנסה לחייך, אפשר להשתחרר ממנה. וללמוד מחדש להרגיש, לשמוח ולברך על הרגשות, ולסמוך עליהם שהם מורים לנו דרך להתפתחות, צמיחה וגדילה.
בד בבד הכרחי גם, כמובן, ללמוד ולהתרגל מחדש לאכול בהתאם לצרכי הגוף. באופן זה ניתן להשתחרר מהאכילה הרגשית הבלתי נשלטת – לתמיד! וזאת על ידי הקשבה לתבונת הגוף המדהים שלנו, שמדריך אותנו באופן טבעי ומדוייק להיענות לצרכיו – לאכול על פי מנגנון הרעב והשובע.
הגוף “יודע” בדיוק מתי הוא זקוק לאוכל ומתי הספיק לו. ולמרות שאצל הרבה אנשים ‘המנגנון המדריך’ הזה השתבש עם השנים – לשמחתנו, המצב לא אבוד. אף פעם לא מאוחר מדי. ומכיוון שהמצב הפיך אפשר להחזיר לתפקוד את המנגנונים הטבעיים שלנו, גם אם כבר השתבשו. אפשר ללמוד להכיר מחדש את מנגנון הרעב והשובע ולפעול על-פיו.
אפשר לסמוך על הגוף שהוא יודע בדיוק מה הוא צריך כדי לתפקד במיטבו.
אפשר להחזיר את האוכל לתפקידו המקורי ולשקם את היחסים עם הגוף.
ואפשר ללמוד לחוות את הרגשות בלי לתת מענה לצרכים הרגשיים באמצעות אוכל. אפשר למצוא אמצעים יעילים ומועילים יותר, עדינים ונעימים יותר, למילוי הצרכים הרגשיים.
אפשר לצאת לחופש מאוכל.
מה ניתן לעשות כדי למתן את הרעב הרגשי?
בכל פעם שאוכלים כשלא רעבים פיזית, כתגובה לרעב רגשי, זו הזדמנות לפתח את היכולת לעצור ולבחור פעולות שבאמת מטיבות איתנו.
כשמזהים את הגורמים לחשק-לרעב הרגשי, ומבינים מה גורם לדחף לאכול, אפשר ללמוד להתמודד עם הגורמים הללו בדרכים בריאות יותר ולמתן באופן ניכר את האכילה הרגשית.
כשמתמקדים בהתפתחות, בצמיחה ובחוויית הסיפוק שלנו, במקום להתעסק או לספור קלוריות או קילוגרמים, מתקדמים בכיוון הנכון, וגם הרעב הרגשי יתמתן.
לשם כך, כשאת מרגישה רעב רגשי את יכולה:
- לשאול את עצמך האם את גם עייפה או לחוצה ונסי לתת קודם מענה לאותו צורך.
- להקשיב לגוף, ולזהות – איזה חלק בגוף “צריך” במיוחד את האוכל ברגע זה, מה הוא “אומר”, מה הוא “צריך” – ולנשום, לכבד אותו ולתת לו את תשומת הלב הראויה.
- להתמקד בבחירות הערכיות שלך ולבחור אילו פעולות באמת מטיבות איתך.
לצורך כך הכיני לך רשימה של דברים שאת יכולה להעניק לעצמך במצבים השונים – ממש “הנחיות” כמו שמשאירים לבייביסיטר חדשה שמגיעה לשמור על הילד, כמו פעילות יצירתית, שיחה עם חברה, מנוחה וכד’.
ומעבר לכך, כשאת בנחת עם עצמך, הנה כמה שאלות מעניינות-מאפשרות-התבוננות והתפתחות שרצוי להרהר בהן בסקרנות, בעקבות מה שלמדת על דפוסי הרעב הרגשי:
– לְמָה אני רעבה בחיי?
– ממה אני שבעה בחיי?
– באיזה תחום בחיי אני מתנהגת כפי שאני אוכלת?
– כיצד החזרה לאכילה לפי רעב ושובע יכולה לעזור לי לחיות טוב יותר?
אלו רק כמה מהשאלות שמתעוררות בתהליך הלמידה וההקשבה כשלומדים לאכול לפי רעב ושובע. באותו מקום ממתין לך עוד עולם שלם של שאלות ודקויות מרתקות. ההזדמנות לקחת את הנושא המעיק הזה של הרעב הרגשי, שבוודאי רודה בך כבר אי אלו שנים, ולהשתמש בו לטובתך, היא מופלאה ומפתיעה. האפשרות להגיד “יש לי עניין לא פתור עם אוכל, הוא מעניין אותי כי הוא עוזר לי ללמוד על עצמי ומאפשר לי להתפתח דרכו ולספק משמעות לחיי” – תפתח לך עולם ומלואו, לתמיד. אנחנו אוכלים ונמשיך לאכול בכל יום, וההזדמנות להתבונן בחיים שלנו דרך הרעב הרגשי והאכילה – מרתקת.
לסיכום,
המלחמה באכילה הרגשית שמאפיינת את רוב הדרכים והשיטות באמצעותם מנסים לרדת במשקל היא מלחמה עקרה. לא בכדי הדיאטות לא מצליחות לרוב האנשים, כל שכן לא לאורך זמן – גם כשמשיגים תוצאות יפות.
מבלי לשנות את הזרקור מהאכילה הרגשית לרעב הרגשי, קשה מאד להתמיד להימנע מאכילה רגשית.
כשמפנים את תשומת הלב לרעב הרגשי ושם מחוללים ריפוי, מתרחשת טרנספורמציה עמוקה, הצורך באכילה הרגשית מתמתן, וחוזר לפרופורציות הטבעיות שלו.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
