"הבעיה שלי היא שאני פשוט אוהבת לאכול" – זה מה שאמרה לי נוגה בשיחת ההיכרות ביננו.
נוגה תמיד אהבה אוכל, והאכילה עבורה הייתה מקור לעונג, ולנחמה. עם הזמן, היא התחילה להרגיש שכל הביסים המיותרים האלה מתחילים לעלות לה ביוקר.
היא שמה לב שהיא מוצאת את עצמה אוכלת יותר מדי, לפעמים עד פיצוץ, ומתקשה להפסיק למרות שכבר לא רעבה – רק כי האוכל שם, טעים ומפתה. היא רוצה להפסיק לאכול בזמן, אבל משהו בתוכה לא משחרר והיא לא אוהבת את זה. מרגישה שכשזה משתלט עליה, כל פעם מחדש היא נכנעת. מרגישה שזה מעיק, לא מכבד ולא נעים – לא בגוף ולא בתחושה הקשה שהיא "לא יכולה על האוכל".
המאבק הפנימי הזה היה בלתי נסבל: מצד אחד, האוכל היה כל כך "טוב אליה", נעים ומרגיע. מצד שני, היא שונאת אותו כי הוא מכשיל אותה.
היא הרגישה לכודה – רצתה לעצור את הרגל האכילה המזיק הזה אבל לא יכלה. הרגישה כאילו היא 'הולכת נגד' הגוף שלה ומפריעה לו לעשות את העבודה שלו – לאזן את עצמו. כשהגיעה ל'חופש מאוכל', נגה התחילה להבין שהעניין הוא לא בדיוק "שהבעיה שלה שהיא פשוט אוהבת לאכול", אלא זה כנראה משהו עמוק יותר – המאבק הפנימי הזה עם הרגלים ותחושות שמתעקשים להישאר. זה מה שהביא אותה לפנות ל'חופש מאוכל'.
כולנו מכירות את הרגע הזה: אנחנו באמצע ארוחה, כל מה שמולנו טעים להפליא, אבל הגוף אומר לנו "די, אני לא צריך יותר." ברור לנו שאנחנו לא רעבות יותר. אבל מוצאות את עצמנו מתמודדות עם מאבק פנימי כל פעם מחדש: מצד אחד, אני מגיעה לנקודה ש'המיכל מלא' והגוף שלי לא זקוק יותר לאוכל. מצד שני, אני אוהבת לאכול והאוכל כל כך טעים ומהנה שמתחשק לי עוד ממנו.
מהי האהבה הזו לאוכל?
אוכל הוא לא רק צורך פיזי – הוא מקור לתענוג. לא סתם אנחנו כל כך נהנות לאכול.
הרבה פעמים אנחנו אוכלות לא רק כי אנחנו רעבות, אלא כי האוכל מספק לנו חוויות רגשיות של סיפוק. הוא מפעיל בגוף, מעבר לתפקידו הטבעי להזין אותנו, גם מערכות שמספקות לנו תחושה של רוגע ושלווה. לכן זה טבעי לחלוטין שנרצה עוד מהדבר שמסב לנו עונג.
עם זאת, האכילה הזו, שבמבט ראשון עשויה להיראות כאקט מובן וחיובי, היא בעלת אפקט מצטבר – פיזי ורגשי, שיש לו השלכות.
בשלב מסוים אנחנו מרגישות שההנאה הזו באה עם "תג מחיר", כמו משקל עודף, תחושת כבדות, תסכול או רגשות אשמה, ופגיעה ניכרת בדימוי העצמי. לעיתים כשאנחנו בחוסר שליטה, אנחנו נאבקות עם עצמנו: האם להפסיק לאכול? ואם כן, איך עושים את זה בלי להרגיש החמצה או תסכול?
למה זה כל כך קשה להפסיק לאכול בזמן?
הרי להפסיק לאכול בזמן כל תינוק יודע…
הבעיה הגדולה היא לא בהכרח האוכל עצמו, אלא התחושה שמלווה אותו. אנחנו לא תמיד מצליחות להפסיק לאכול כשהגוף כבר אומר לנו די – לא בגלל הרעב, אלא מהכמיהה לעונג (ועוד כמה רווחים) שהוא מסב לנו.
אבל לא רק…
החברה המודרנית, עם תרבות השפע, מקדמת את תרבות האכילה הזאת, שלא תמיד קשורה לאכילה מתוך רעב פיזי. אנחנו אוכלות הרבה פעמים כמו רוב האנשים – כי זה זמין, כי זה טעים, או פשוט כי כל הסובבים אותנו אוכלים. וכמובן, גם מתוך הפחד לפספס או שלא יהיה.
זאת ועוד…
אנחנו אוכלות מתוך הקושי לעמוד מול הרעב הרגשי והרגשות ששולחים אותנו – מתוך הרגל אוטומטי, לאכול.
העונג הוא לא רק מהאוכל הטעים, אלא גם מהתחושה הנעימה שמרגיעה את הגוף (אפקט הדופמין – 'הורמון האושר') – היות ולאוכל יש גם את היכולת לטשטש את הרגשות הלא נוחים שעולים. אלה בהחלט 'סיבות טובות' למה לאכול גם כשלא רעבות וקשה להישאר נאמנות למה שהגוף באמת צריך. קשה לוותר על האוכל המנחם, המפצה, ושמפיג בדידות או דאגות באותו רגע.
איך אפשר להפסיק לאכול כשאני שבעה?
ההבנה שהמחשבה הביקורתית הזאת – "הבעיה שלי שאני פשוט אוהבת לאכול" לא מדויקת ולא באמת מקדמת אותנו – היא כבר חצי מהפתרון. כי אהבה לאוכל זה נורמלי, וטוב שכך. מה שחסר, זו ההכרה בכך שלמדנו לקשר בין אכילה לתחושת רווחה רגשית רגעית, מדומה או אמיתית, וזה מה שמגביל את היכולת שלנו לבחור אחרת. ואת הקשר הזה אפשר בהחלט לפרום. לאט, ובעדינות.
נכון, זה לא תמיד קל – להפסיק לאכול כשהאוכל כל כך טעים. אבל אם נבחן את האישיו הזה לעומק, נוכל לחוות את היתרונות שבבחירה החדשה: כשאוכלים כשרעבים האוכל הרבה יותר טעים, והתחושה אחרי, כשעוצרים כששבעים, הרבה יותר קלילה ונעימה, וזה פחות מכביד על הגוף.
במילים אחרות, את יכולה לבחור אם את 'חייבת' את הסיפוק לטווח הקצר – ולהנות מלאכול (יותר) עכשיו, או מעדיפה את הסיפוק לטווח הארוך – לאכול ולהנות מהאוכל, אבל רק עד שובע סביר ונעים (ואולי להישאר עם 'טעם של עוד'), אבל להרגיש טוב גם אחרי הארוחה. זו הרווחה האמיתית – אכילה, ותחושה, הרבה יותר מכובדת ומכבדת.
איך להתמודד עם הפיתוי לאכול עוד ביס ועוד ביס?
כשהאוכל נמצא לפנינו וכולם סביבנו עדיין אוכלים, לא תמיד קל להיות זאת שמפסיקה לאכול, פשוט כי הספיק לה. הפיתוי עשוי להיות חזק, במיוחד כשמדובר במאכלים שאנחנו מאוד אוהבות. עם זאת, אפשר בהחלט לעצור ולשאול את עצמנו את השאלה:
איך אני רוצה להרגיש אחר כך?
האם אני מעדיפה להמשיך להנות מהאוכל למרות ש'אשלם' על כך בתחושת כבדות, או רגשות אשמה, או שאני מוכנה להפסיק עכשיו ולחוות את אי הנוחות שבוויתור על האוכל?
זו שאלה עדינה של כמות מול איכות, שהרי אפשר לאכול מכל מה שאוהבים.
זו המשמעות האמיתית של 'חופש מאוכל' – לאכול במודע ובמידה. בלי להיסחף ובלי לאבד שליטה. ולזה ניתן להגיע כשאוכלים בתשומת לב ובהקשבה לגוף.
אז… אם הבעיה שלך היא ש"את פשוט אוהבת לאכול" ואת כבר מבינה שאת לא סתם "פשוט אוהבת לאכול", אלא מדובר בעניין מורכב ועמוק יותר, חשוב לתת את הדעת על כך שיש דרך לעשות כדי להגיע למצב בו, את רעבה – אוכלת, שבעה – מפסיקה. וזה לא תמיד בא בקלות. ניהול האכילה הרגשית זו מיומנות שדורשת תרגול ואימון. יש לא מעט טכניקות שניתן להשתמש בהן כדי ללמוד להקשיב לגוף ולהפסיק לאכול ברגע הנכון, וזה לא פוגם במאומה באהבה שלך לאוכל, נהפוך הוא. עם הזמן, אנחנו מצליחות להתמודד טוב יותר עם הפיתויים כשאנחנו יכולות לראות את התמונה כולה – הרווח וההפסד בטווח המיידי וזה שבטווח הארוך, ויודעות כבר לעצור ולבחור. יודעות להפעיל שיקול דעת, ולא לאכול באופן אימפולסיבי כשהדחף לאכול מנהל אותנו.
נכון, זה דורש הרבה סבלנות. אבל ברגע שאנחנו עוברות את השלב הקשה של ההטמעה, אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב – לא רק ביחס לגוף שלנו, אלא גם ביחס לעצמנו ולמי שאנחנו. זהו תהליך שלוקח זמן, אבל התוצאה שווה את זה.
מדובר בתהליך שבו אנחנו לומדות להיות ברגע, להרגיש את הגוף, לעצור ולבחור איך לפעול על פי מה שהוא מאותת לנו שהוא באמת צריך. לפעמים זה דורש מאיתנו לתרגל להיות באי נוחות זמנית של חווית החמצה, אבל גם זו תחושה שעוברת די מהר, והתחושה של הרווחה בצידה שווה כל רגע.
לסיכום
היכולת להפסיק לאכול כשהגעתי לשובע ואני לא רעבה יותר זו מיומנות שניתן לפתח, והיא לא דבר של מה בכך. . רק צריך ללמוד מחדש (אם זה לא הרגל קבוע שלנו), להקשיב לגוף, להבין מתי הוא זקוק לאוכל, מתי הספיק לו, ולתרגל לעצור ברגע הנכון. וזה בהחלט אפשרי – לאכול מהכל בכייף מבלי להיסחף.
וגם אם זה לא תמיד קל, זה בהחלט שווה – להפסיק לאכול כשמרגישים שובע סביר ונעים – לא רק כדי להרגיש טוב יותר אחרי האוכל, אלא גם כדי לרפא את האכילה הרגשית ולפתח יחסים בריאים עם האוכל, כאלה שמבוססים על הקשבה וכבוד לצרכי הגוף.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה