בלוג חופש מאוכל

בסביבת השפע בה אנחנו חיים יש היצע גדול יותר ממה שאנחנו יכולים לצרוך. איך זה תורם לפחד מהחמצה ומגביר אכילה רגשית?

שיטת 'חופש מאוכל' עוסקת, מצד אחד באוכל ואכילה, ומצד שני, בהתפתחות אישית. מכל צד שהוא היא מתמקדת בשינוי המחשבות סביב אוכל, גוף ומשקל – שילוב שהביא למספר כתבות בתקשורת

איך אפשר לקבל את עצמי כמו שאני אם אני לא אוהבת את איך שאני נראית? איך ולמה דימוי הגוף משפיע כל כך חזק על על הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלנו?

מה באמת עומד מאחורי השאיפה לרדת במשקל? מה ההבדל בין מי שמצליחה לרדת במשקל ולשמור על משקל יציב ללא מאבק למי שעולה ויורדת כמו יו-יו, ואיך זה קשור לערכים?

מה נותן לסופגניות את ההילה המפתה שקשה לעמוד בפניה? מה יש בהן שגורם לנו להושיט יד ולאכול מהן עוד ועוד גם כשלא רעבים? (ולא, זה לא רק בגלל שהן טעימות)

יו-יו במשקל זה לא משחק. זו תופעה כואבת, תוצאת לוואי של לופ הדיאטות כשעולים במשקל אחרי כל ירידה מוצלחת, עם תוספת. איך עוצרים ויוצאים מהלופ הזה?

כבר ידוע ש'ה(ק)כל בראש' – שהמחשבות שלנו קובעות את המציאות. למה ואיך מנטליות 'שמנה' גורמת לאכילת יתר רגשית בלופ שקשה להשתחרר ממנו?

תרבות הדיאטות לימדה אותנו שיש אוכל שאסור להתקרב אליו אבל…אולי זה בדיוק ההיפך? אולי אפשר לאכול מהכל, ליהנות מאוכל טוב ולשמור על משקל יציב לתמיד?

את מוצאת את עצמך אוכלת בערב בגלל דחף לא מוסבר? את לא לבד, הקרייבינג הלילי הוא תופעה מוכרת שלא מספיק מדברים עליה

כשמשאבי ההתמודדות מופנים להתמודדות עם המלחמה בחוץ, קשה להתמודד עם המלחמה באוכל, כל שכן למי שאכילה רגשית אוטומטית מאתגרת אותה גם בשגרה