כמעט כל אישה, בטח כאלה שאני פוגשת, רוצה לרזות. זה טבעי לגמרי, ואפילו הגיוני ולגיטימי לרצות לראות את עצמנו עם כמה קילוגרמים פחות. עם זאת, נשאלת השאלה – האם הנטייה להתמקד בתוצאה, כלומר – במספר הקילוגרמים הרצוי, כמטרה בלעדית, באמת מביאה אותנו לשם מהר יותר?
לכאורה חשוב, כשרוצים להשיג משהו, לסמן כמטרה תוצאה מדידה כלשהי ושגם תהייה מספיק ברורה בשבילנו כדי לכוון אליה. הרי לא הגיוני להניח, שהתוצאה תמיד מכתיבה את הדרך להשגתה. יחד עם זאת במקרה שהמטרה היא 'לרזות', זה יכול להיות אפילו די טריקי.
המוקש בעצם המיקוד בתוצאה
למעשה, יש כאן פרדוקס.
הפרדוקס הוא, שככל שאנחנו מתמקדות יותר בהרזיה – נצמדות לתוצאה – הירידה המיוחלת במשקל מתרחקת. כן, עצם התלות במספר הרצוי על המאזניים והפיקוח התמידי על המשקל, הם אלה שמונעים, או מאיטים, את שחרור הקילוגרמים המיותרים.
אמנם כשאנחנו רוצות לרזות, ומהר, אנחנו מוכנות לא פעם, לסבול כל דרך, אבל כשהמטרה היחידה שלנו היא התוצאה – הדרך דווקא מתארכת, כי סביר להניח שנחזור לעוד סיבוב דיאטה.
כך אנחנו משחזרות לעצמנו את הלופ הבלתי נגמר של הדיאטות. אנחנו מתאמצות לאכול "לפי הספר", בוחרות בקפידה כל מה שנכנס לצלחת יום אחרי יום אחרי יום. אבל כידוע, המוטיבציה נשחקת די מהר, ואיתה גם הסיכוי להתמיד לאורך זמן. ומגיעות שוב התחושות המוכרות של כישלון, אכזבה, ואולי אפילו אשמה.
מה אם היינו משנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלות וחושבות על סוגיית ההרזיה ומשנות את המטרה:
במקום לשים כמטרה את הירידה במשקל – כדי להיות שמחה ומסופקת,
נציב לעצמנו את המטרה – להיות שמחה ומסופקת עכשיו.
כי בסופו של דבר, להיות שמחה ומסופקת עם עצמי, ובכלל בחיים – מאפשר אכילה רגועה יותר ועוזר לגוף לעשות את העבודה שלו, כולל לשחרר את הקילוגרמים המיותרים לו, בזרימה טבעית, ללא מאבק, ובקצב הכי מהיר שמתאים לו בלי לפגוע ב well being שלנו. כך נוכל להתייצב במשקל מאוזן ונוח לגוף, לתמיד.
למה הדבר דומה? לזרימת המים בטבע, שמחפשים את הדרך המהירה ביותר להגיע לים. הנתיב הטבעי שנוצר בטבע לזרימת המים אינו תמיד הקצר ביותר, אלא זה שמאפשר זרימה חופשית. במילים אחרות, המים לא בוחרים את הקו הישיר שנמדד במטרים, אלא את המסלול שמאפשר להם לזרום במהירות, משמע, במינימום חיכוך והתנגדות. בזרימה טבעית ונינוחה, הם מוצאים את הדרך הקצרה ביותר ואפשרית להם, גם אם אובייקטיבית (במטרים), נראית "ארוכה" במבט ראשון.
כך זה גם בתהליך ההרזיה – כשאנחנו משחררות את ההיאחזות במספרים ובתוצאות ומתרכזות בהנאה ובתהליך עצמו, אז אנחנו מאפשרות לגוף שלנו (וגם לנפש) למצוא את המסלול הטבעי והנוח לו, גם אם נראה שהוא אינו הקצר ביותר. עם זאת הוא בדרך כלל מהיר הרבה יותר מהלופ של הדיאטות שאין ממנו מוצא. במקום היו-יו במשקל שנוצר בשל מאבקים חוזרים ונשנים, נמצא המסלול שמאפשר לנו באמת להתמיד, להגיע לתוצאה, וגם להחזיק אותה לאורך זמן.
בהקשר להרזיה - מה יותר חשוב - הדרך או התוצאה
כשהמטרה מקדשת את האמצעים
למה המיקוד בתוצאה עלול להרחיק אותנו מלהשיג אותה?
כשהמטרה היחידה היא להגיע למשקל מסוים, נוצר לחץ. לחץ להצליח, לחץ "לעמוד בזה", לחץ לא לחרוג. וזה לא סתם לחץ – זו השתוקקות עזה, שהופכת כל חריגה ל"אסון" וכל ירידה לא מספקת ל"אכזבה".
והלחץ הזה – משפיע עלינו פיזית ונפשית:
- הוא מגביר סטרס – שפוגע גם בתהליכי העיכול וחילוף החומרים.
- הוא יוצר תודעה של מאבק והופך את הגוף והאוכל לאויב שצריך "לרסן".
- הוא מגביר את תחושת הכישלון בכל פעם שחרגנו או המשקל לא יורד כמו שציפינו.
- הוא מקשה על ההקשבה לגוף.
- הוא מגביר את האכילה הרגשית.
הדרך הופכת למשטר רודני. והמשטר הזה, לא משנה כמה הוא "יעיל", לא מחזיק לאורך זמן – היות והגוף (וגם אנחנו), לא רוצות לחיות תחת משטר מגביל באופן קבוע.
אנחנו רוצות חופש.אנחנו רוצות בחירה. התחשבות. הקשבה. דיאלוג.
איך האובססיה לתוצאה משפיעה עלינו?
לפי חוק הטבע – מה שממקדים בו את תשומת הלב גדל. כך, ככל שאנחנו ממקדים תשומת לב בגוף שלא מרזה או לא נראה מספיק טוב, האובססיה – ההתעסקות הבלתי פוסקת במשקל, והאכילה המופרזת, גדלות, ואלה מרחיקות אותנו מהתוצאה שביקשנו להשיג.
לעומת זאת, כשאנחנו, בבחירה מודעת מחליפות את המטרה – מסמנות את הדרך כמטרה עיקרית ואת התוצאה כמטרה נלווית, האובססיה – ההתעסקות הבלתי פוסקת במשקל ובאכילה מתמתנת או נעלמת עם הזמן, ובמקומה מגיע שקט. רוגע. רווחה רגשית. וככל שמסיטים את תשומת הלב מהמספר על המאזנים – אל החוויה הפנימית ואל חיזוק התחושה של הרווחה הפיזית, וממשיכים להתמקד בדרך שהולכים בה – קל יותר להקפיד על אכילת מזון שטעים לחך ומתאים לגוף, תחושת הקלילות והחיוניות גוברת, ואיתה גם ההנאה מהאוכל והאכילה.
וכשהמוטיבציה אינה תלויה רק במספר על המאזנים, אלא בתחושה כללית טובה ומספקת, אותה תחושה מזינה את הרצון להמשיך בדרך – בלי לחץ, בלי פחד, בלי אשמה, ובהפוך על הפוך – קל יותר להגיע לתוצאה הרצויה.
בדיוק כמו בשינה – ככל שמנסים בכוח להירדם, המחשבות מציפות והלחץ להירדם עולה – השינה מאיתנו והלאה. לעומת זאת, כשמרפים מהצורך המיידי להירדם – השינה מגיעה בזמנה.
אותו דבר עם ההרזיה.
הקסם שבדרך
אז… הנה ההזדמנות – אם נבחר לשנות את נקודת המבט בה אנחנו חושבות ומסתכלות על כל העניין במקום להציב את המשקל במרכז תשומת הלב ונשים דגש על הדרך, נוכל לאתגר את עצמנו בשאלות מעניינות יותר שבהפוך על הפוך, מקרבות אותנו (גם) לתוצאה הרצויה:
- האם אני נהנית מהאוכל שאני אוכלת?
- האם אני מקשיבה לגוף שלי? מכבדת אותו ואוכלת כשאני רעבה?
- האם אני מוכנה להרגיש בנוח בגוף שלי כבר היום, בלי קשר למספר על המאזנים?
המטרה היא לפתח יחסים בריאים עם אוכל ועם הגוף שלנו. לא כאלה של משטור אלא של אינטימיות וחמלה.
והתוצאה? התוצאה והיעד שסימנו הופכים להיות תופעת לוואי טבעית.
כשאנחנו משקיעות בדרך – בהנאה, בהקשבה לעצמנו ובשחרור הציפייה וההצמדות 'למספר' מסוים על המאזניים – הגוף שלנו מתאזן למשקל הטבעי שלו. ככל שאנחנו מפסיקות "להפריע" לו להגיע לשם – הוא מגיב בהתאם.
הרווח הכפול
במילים אחרות, אפשר להרוויח גם את הדרך – בתוספת רוגע, סיפוק והנאה, וגם את התוצאה:
- להנות מהיום-יום ומהאוכל שאת אוכלת.
- להרגיש נוח עם עצמך כבר עכשיו, בלי קשר למשקל.
- ולתת לגוף שלך להגיע למשקל שבו הוא מתפקד במיטבו באופן טבעי.
הרעיון הוא למקד את תשומת הלב על החיים עצמם – על הרגעים הקטנים, ההנאות, ההגשמה, והחיבור שלך לעצמך.
כוחה של בחירה
בחירה היא הכוח לשנות את המסלול. כשלא רק התוצאה מול העיניים אלא גם המשמעות לאיך משיגים אותה – הדרך ראויה, מספקת, נעימה יותר ומאפשרת הצלחה.
וזאת מבלי שויתרנו על הרצון שלנו לרדת במשקל.
זה לא או-או, זה גם וגם.
כשאנחנו בוחרות להתרכז בדרך, בהווה, ולא רק ביעד אליו אנחנו משתוקקות להגיע בעתיד הקרוב או הרחוק, כשאנחנו מאפשרות לעצמנו, כמו זרימת המים, לסלול את הדרך צעד אחר צעד – לבחור כל רגע את הצעד הבא, המדויק והנוח ביותר לפי הצרכים המשתנים שלנו, אנחנו מתקדמות באופן עקבי לעבר המטרה. הבחירה לשנות את הגישה – לראות באכילה ובחיים בכלל, עניין להקשבה פנימה והזדמנות להתפתחות וצמיחה, משחררת את הלחץ להיות בשליטה מוחלטת על כל פרט.
זו לא רק החלטה לשנות את מה ששמים בצלחת אלא בחירה עמוקה שמבוססת על מיקוד תשומת הלב ברווחה שלנו ולהבין, בכל רגע, מה באמת מחזק את הגוף והנפש שלנו. כי בכל רגע שבו את בוחרת בך – להקשיב ולהיטיב עם עצמך, יש בידייך הכוח לשנות ולהיטיב את המסלול שלך.
לכוח הבחירה יש את היכולת לקדם צמיחה. כשאת בוחרת לאכול מתוך מודעות, באופן טבעי ונינוח – את מפסיקה להילחם באוכל או במשקל – את מפסיקה להילחם גם בעצמך וכך יוצרת רפרטואר חדש של אפשרויות. הבחירה בך זו הבחירה שמאפשרת התמדה ויציבות.
הבחירה להתנתק מהסיפורים הישנים של "אני חייבת" או "אני נכשלת" מאפשרת לך, במקום לחוות מאבק מתמיד – לראות את עצמך ואת האכילה שלך ככאלה שמזינות את הגוף… וגם את משמעות החיים. כל החלטה מודעת, גם קטנה ככל שתהייה, היא צעד נוסף לקראת שינוי גדול בעל משמעות מכרעת שמביא איתו חופש, יצירתיות ואיזון. כשאת בוחרת, את לא רק משנה את האכילה שלך – את משנה את ה"מזל" שלך. את המסלול עליו את מתקדמת.
כשאנחנו משנות את זווית ההסתכלות ומאפשרות לגוף לזרום לפי הקצב הטבעי שלו, נפתח בפנינו נתיב שבו הדרך עצמה הופכת למטרה. האימרה: "הדרך חכמה מההולכת בה" – לפי הבודהיזם – מתאימה גם כאן. במקום להיאחז במספרים ולחיות תחת לחץ מתמיד, אנחנו בוחרות להקשיב לתחושות, ליהנות מהאכילה ולבנות מערכת יחסים אוהבת עם הגוף. בדיוק כפי שהמים בוחרים את המסלול הפתוח והחופשי, כך גם התהליך עם הגוף הופך לטבעי, קליל ונעים. ההרזיה מגיעה ומתרחשת, כתופעת לוואי, כשאנחנו יותר ויותר חיות את הרגע בהווה, בחופש וברוגע.
אם את מרגישה שאת מוכנה לנסות גישה שונה, כזו שמחזירה לך את החופש ואת הביטחון בגוף שלך – אני מזמינה אותך להמשיך ולחקור. לשים לך כמטרה ליהנות מהדרך, ולתת לתוצאה להגיע אליך, באופן הכי טבעי ונעים שאפשר.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
