בלוג חופש מאוכל

כשאנחנו אוכלות בלי לשים לב – 'בין לבין' ו'על הדרך' – זה מעבר לשיחה על קלוריות או כמויות כדי לשמור, זו שיחה על נוכחות, ועל הדרך להתנתק מעצמנו בעזרת "אוכל שלא נחשב"

אם נמאס לך להילחם בבטן שלך – המאמר הזה בשבילך: איך הפכה הבטן 'לבטן הרכה' ביחסים שלנו עם הגוף ובדימוי העצמי?

אם כל כך חשוב לך לאכול מסודר, למה כל כך קשה ליישם את זה? מה זה אומר לאכול מסודר, ומה הקשר בין המאבק מול האוכל והמשקל לבין סדר וארגון?

גם כשהכל סביבנו בחוץ נרגע הגוף עוד לא שקט? איך אכילת חירום משמשת עוגן טבעי ונורמלי בזמנים של תחושת איום או סכנה קיומית?

כבר מוסכם ש'מחשבות יוצרות מציאות'. האם זה נכון גם לעולמות האוכל והמשקל? אולי לא רק מה שנכנס לצלחת משפיע על מידות הגוף אלא בעיקר מה שנכנס לראש?

ברגע שהפסקנו להקשיב לגוף והתחלנו לשלוט בו על ידי הוראות מבחוץ – איבדנו את האיזון הטבעי. איך חוזרים לתת אמון בחכמה המולדת של הגוף וסומכים עליו שיודע לאזן את עצמו למשקל תקין אופטימלי?

רוצה לשקם את היחסים שלך עם אוכל? זה מתחיל במילים. שפה חדשה מאפשרת יותר חופש, פחות לחץ ונותנת מרווח נשימה לתהליך מרפא.

כשרוצים לרזות – במה יותר כדאי להתמקד, ב'איך' או ב'מה'? לפעמים הדרך – ה'איך' מגיעים למשקל הרצוי, יכולה להיות קריטית להצלחה ולאיכות התוצאה

3 כללי הזהב שמאפשרים לאכול מהכל – בכייף ובלי להיסחף, במקום להכריז מלחמת חורמה על מאכל אהוב ולהוציא אותו מחוץ לתחום

האם אפשר לרדת במשקל בלי להילחם בו? בלי 'לפקח' עליו או להטיל על עצמי חוקים ומגבלות נוקשים? יש דרך אחרת שמאפשרת לרדת במשקל ולאזן אותו לתמיד