מה באמת משמין? מה שבצלחת או מה שנכנס לראש?
מיומנה של רחל, תלמידה בחופש מאוכל:
אני זוכרת את היום שבו קלטתי שאני חיה בתוך לופ אינסופי של מחשבות, שלימים הבנתי שהן, בעצם, אמונות מגבילות: "אסור לי לגעת בסוכר אחרת אעלה במשקל", "מה שאני הכי אוהבת בטוח משמין", "לגוף שלי קשה עם הפחמימות". כל המשפטים האלה נכנסו לי לראש, ובכל פעם שחרגתי, התחילו הביקורת העצמית, החרטה, והתחושה שהנה שוב הרסתי הכול.
ככל שהעמקתי בשיטת 'חופש מאוכל', התחלתי להבין עד כמה "מחשבות יוצרות מציאות" גם בעולמות האוכל והמשקל. גיליתי שיש לי המון אמונות נסתרות שבפועל יוצרות את האכילה המיותרת ואת האופן שבו הגוף שלי מגיב.
הנה כמה אמונות נפוצות – ואיך למדתי להפריך אותן ולהחזיר לעצמי את החופש:
"סוכר זה רעל"
בעבר, הייתי משוכנעת שסוכר הוא אויב ההרזיה האולטימטיבי. הייתי משוכנעת שזה לא בריא, ומשמין, אבל בפועל, לא הפסקתי לרצות אותו. בכל ביס מתוק, שמעתי בראש קולות של "טעות! מה עשית? מה נסגר איתך? אין לך משמעת?". והתוצאה: אכילה רגשית ותסכול מתמשך. אז אכלתי יותר, הרגשתי מכורה למתוק וחסרת תקווה – התביישתי בעצמי והרגשתי אשמה תמידית.
ככל שהשלמתי עם זה שאני אוהבת ורוצה קצת מתוק לפעמים, ואיפשרתי לעצמי להנות ממנו בלי להיאבק בו, נעשה לי שקט בראש והגוף שלי דווקא נרגע. כשהפסקתי להדביק לסוכר – במחשבות שלי – תווית של "רעל", גם כמויות הסוכר (והאוכל בכלל) צנחו מעצמן, באופן מוזר, כך גם רמת הסוכר בדם והתחושה הטובה בגוף שלי הלכה וגדלה.
"אני צריכה לסבול כדי לרזות"
שנים האמנתי שדיאטה חייבת לכלול סבל, הגבלות, ספירת קלוריות וכאב בטן מרעב. היו לי אינסוף מחשבות, רובן בלתי מודעות, על כך שרק סבל מוכיח שאני באמת עובדת קשה כדי לרזות. לצערי, זה נגמר בכל פעם בהתקפי אכילה חוזרים, כי כמה אפשר למשוך ככה?
כשהתחלתי להאמין שיש דרך נעימה ושפויה יותר לרדת במשקל – דרך שמבוססת על הקשבה לגוף, הנאה מאוכל ושהשינויים יכולים להתרחש בזרימה טבעית – שמתי לב שהאוכל הפסיק להיות אויב. וזה ניכר לא רק במחשבות בראש שלי אלא ממש בתחושות הגוף. כשרואים בגוף שותף, ובאוכל 'תומך' ולא עונש או פיצוי, הכול נעשה יותר קל ופשוט יותר.
"אם אני חורגת ואוכלת משהו 'אסור', זה אבוד"
נגעת – נסעת! המחשבה הזו דחפה אותי להאמין בכל ליבי, שברגע שאני טועמת מאכל 'אסור' או לא בריא, אין יותר טעם להמשיך ולשמור, היות ובמילא "הכול נהרס." מנגנון ה"פול גז בניוטרל" היה מיד מופעל: גם ככה "חטאתי", אז למה לא לחסל את כל המגש?
אבל כשהחלפתי את המחשבה הזאת ב"הכול בסדר, אני יכולה ליהנות גם מאוכל 'פחות בריא' שאני אוהבת, וגם אם אכלתי יותר מדי – לחזור להקשיב לגוף," ראיתי שאני מרגישה פחות צורך 'להשתולל' והחשקים נרגעים. לא היה עוד היגיון באכילה מוגזמת, כי לא באמת 'חטאתי' או עברתי גבול שאין ממנו דרך חזרה.
"אני צריכה לשלוט בגוף שלי כי אי אפשר לסמוך עליו"
גדלתי על המחשבה שבלי פיקוח מתמיד ושליטה מוחלטת, הגוף שלי ימשיך לעלות במשקל בלי סוף. המחשבות על זה גרמו לי להילחץ מכל סימן קטן של רעב, כאילו הגוף שלי חותר נגדי. בפועל, המתח הזה גרם לי לאכול יותר, כי כל טעות או חריגה באכילה הובילה אותי לחשוב שהכל אבוד.
ככל שביססתי אמונה חדשה: "הגוף שלי 'בעדי' ורוצה בטובתי," גיליתי את מנגנון הרעב והשובע הטבעי שלי. הייתי צריכה ללמוד אותו מחדש, אבל כשהגוף שלי הפך להיות החבר הכי טוב שלי, פתאום כבר לא רציתי להשתולל באכילה. הרגשתי שאני רוצה לעשות לו (ולי) טוב ובאופן טבעי ידעתי מתי די.
מחשבה יוצרת מציאות - האם גם בהקשר לאוכל-אכילה-משקל
למה כל כך קשה לתפוס ש"מחשבות יוצרות מציאות" גם בתחום האכילה והמשקל?
אנשים מתקשים לקבל את הרעיון ש"מחשבות יוצרות מציאות" גם בהקשר של האכילה והמשקל, משום שהנושא נתפס, לעיתים קרובות, כמשהו ביולוגי בלבד וכלל אינו תחת השליטה שלנו. מדובר בתהליכים כמו השפעה הורמונלית, התמכרות או מנגנון הויסות המטבולי. התפיסה הזו גורמת לקושי להאמין ולקבל, שגם האופן שבו אנחנו חושבות ומתייחסות לאוכל ולגוף, יכול להשפיע על תוצאות פיזיולוגיות, כגון ירידה או עלייה במשקל. למעשה, כשמדובר בתחום שבו הנתונים ברורים ומדידים כמו משקל או כמות קלוריות, המעבר מהסבר ביולוגי להסבר מבוסס חשיבה – מאתגר ומעורר ספקנות.
לעומת זאת, גישה שמבוססת על שינוי מחשבתי, כמו 'חופש מאוכל', מציעה נקודת מבט נוספת, לפיה שינוי השיח הפנימי הוא זה שמאפשר שינוי משמעותי מהשורש, עד כדי בלתי הפיך.
הסתכלות אחרת על האוכל והמשקל מאפשרת שינוי מבפנים החוצה. במקום לבקר את עצמנו כשאוכלים משהו "לא בריא" או "משמין" – גם אם ההעדפה היא לאכול אוכל בריא, גישת חופש מאוכל מעודדת לסמוך על הגוף ולהאמין שהוא יודע לאזן את עצמו גם במצבים כאלה. שינוי מחשבתי מסוג זה, מפחית קונפליקטים פנימיים, פותח אפשרות לגישה טבעית יותר לאכילה ואכילה רגועה יותר, שמשפיעה על הבריאות הכללית וגם על המשקל.
ולא, אני לא מתעלמת מהביולוגיה של הגוף או ההורמונים, ברור שיש מדע מאחורי משקל ועיכול. יחד עם זאת, בדיוק כמו בתחומי חיים אחרים, המחשבות שלנו אכן משפיעות על המציאות שלנו, כך שחלק ניכר מההתנהלות סביב אוכל נובע גם מאיך ומה אנחנו חושבות.
למחשבות שלנו יש השפעה מכרעת על התפקוד של הגוף. ברגע שמשחררים את 'הסיפורים' שהתרגלנו לספר לעצמנו (או סיפרו לנו) ומתחילים לבסס מערכת יחסים תומכת ומיטיבה עם אוכל ועם הגוף, הדברים מתחילים לחזור למקומם הטבעי, והחוויה של שינוי משמעותי ניכר בשטח – מבפנים החוצה.
אז אם גם את מרגישה תקועה במעגל הדיאטות, אולי שווה לבדוק:
מה אני מאמינה על אוכל? מה אני מאמינה על הגוף שלי?
מהן המחשבות שיש לי ביחס ל'מה משמין' אותי?
האם אני מוכנה להטיל ספק באמונות שאני מחזיקה היום ולחקור את הנושא לעומק?
כי אם יש משהו שלמדתי אחרי כמעט ארבעה עשורים בדרך הזאת של 'חופש מאוכל', זה שככל שנאפשר לעצמנו לחשוב "רזה," "בריאה," ו"פשוט" – הגוף ישתף איתנו פעולה.
במקום להוציא מהתפריט – להוציא מהראש
איך משנים את האמונות על הגוף, האוכל והמשקל לטובתינו?
קודם כל תשקלי את האפשרות, שכמו שאולי חווית 'מחשבות יוצרות מציאות' בתחומים אחרים בחייך, גם בתחום האכילה והמשקל זה יכול לעבוד.
מכאן, תוכלי לצאת רגע מהאוטומט ולזהות ביתר קלות "מה אני מספרת לעצמי" ולכתוב על דף את כל "הרעיונות-אמונות-מחשבות" שיש לך על אוכל, משקל, גנטיקה ועוד.
ולגבי כל אמונה-מחשבה שאלי את עצמך: "האם זו האמת המוחלטת? אולי זה סיפור שסיפרתי לעצמי (או סיפרו לי)?"
אנחנו נוטות לחפש הוכחות למה שאנחנו מאמינות בו. כאלה שיאששו את ה'אמת' שאנחנו מחזיקות בה. הפעם את מוזמנת להטיל ספק בנקודות המבט שאת מחזיקה בהן כבר שנים, ולחפש הוכחות שאולי זו אינה אמת מוחלטת. כמו – 'ההוא שאוכל בלילה ונשאר רזה', 'כשהייתי ילדה אכלתי ממתקים ולא השמנתי', או 'אני מכירה מישהו רזה שאוכל כמויות ממש גדולות ולא משמין'…
ברגע שאת מוכנה להטיל ספק במה שאת כבר 'יודעת' בוודאות ובטוחה שנכון, את יכולה להתחיל להתיר את הפלונטר ולגלות, שאפשר להכניס ל'מערכת ההפעלה' שלך אמונות ומחשבות חדשות: "אני יכולה לאכול לפי צרכי הגוף", "אני יכולה ליהנות מאוכל שאני אוהבת בלי להשמין", "אני יכולה לסמוך על הגוף שלי – הוא יודע לאזן את עצמו", "מתוק לא חייב להיות אויב" ועוד ועוד.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
