במפגשים בתוכניות 'חופש מאוכל', עולה, לא פעם, דיון ער במהלכו עולה הביטוי – 'יחסים עם אוכל' בהקשרים שונים, ולצידו, בדרך כלל בצמידות – יחסים עם הגוף, או במילים אחרות – דימוי גוף. דימוי גוף הוא הדרך שבה אנחנו תופסות את הגוף שלנו: מה אנחנו חושבות עליו, איך אנחנו מעריכות את הצורה שלו, מידת שביעות הרצון שלנו ממראה חיצוני מסוים. זו למעשה תמונה מנטלית (לעיתים גם רגשית) שאנחנו נושאות בראש, על "איך אני נראית" לעומת "איך הייתי רוצה להיראות", או איך אני בהשוואה לאחרים.
אז יש לנו יחסים עם אוכל ויחסים עם הגוף – 2 מושגי מפתח משמעותיים – למה בכלל חשוב לדבר עליהם? מה מאפיין כל אחד מהם, ומה המשמעות שלהם – יחד ולחוד?
הרבה נשים מוצאות את עצמן עמוק בתוך "משולש היחסים" של אוכל, משקל ודימוי גוף, בלי להבין עד הסוף מי מנהל את מי. האם אנחנו לא מרוצות מהמשקל שלנו כי יש לנו יחסים טעונים עם האוכל? או שמא אנחנו לא מרוצות וכועסות על הגוף שלנו, ולכן נופלות לאכילה רגשית?
כשיש בלבול כזה, קל למצוא את עצמנו נלחמות בשני כיוונים בו-זמנית: מצד אחד, מנסות לשלוט באוכל דרך דיאטות וחוקים נוקשים; מצד שני, כועסות על הגוף על שהוא לא 'מציית' לכללים שהצבנו לו.
אם נעצור רגע ונבחין בין "יחסים בריאים עם אוכל" ל"יחסים בריאים עם הגוף," נגלה שנוכל לגשת לכל אחד מהם ממקום ברור יותר, ובסופו של דבר לחולל שינוי בר קיימא בריא בכל מרחב חיינו.
יחסים עם הגוף באים לידי ביטוי במרקם היומיומי של קשר-בפועל, בינינו לבין הגוף: איך אנחנו מתנהגות אליו, מטפלות בו, מקשיבות לו, עונות על צרכיו ומכבדות את האותות שהוא שולח. בסופו של דבר, לדימוי הגוף (הדרך שבה אנחנו תופסות את הגוף שלנו) יש השפעה מכרעת על איכות הקשר-היחסים, שיש לנו עם הגוף.
"הבוקר נפלה לי הבנה מעניינת:
כמו שילד בהתקף טנטרום, מה שהוא צריך זה חיבוק אסרטיבי ואוהב,
כך הגוף שלי. הוא צריך חיבוק, חמלה ואהבה.
ואז ישתחרר והדברים יסתדרו בטבעיות…
העבודה שלי זה לאהוב ולקבל את המצב כפי שהוא היום.
איך שאני.
וגם ברגעי נפילה, כשאני במקום נמוך של חוסר שליטה. בהתקף בולמוס,
הגוף שלי לא מאמין כמה אני בחמלה לאירוע.
אני לא מעליבה, כועסת, מתמרמרת, אלא מחבקת אותו ואוהבת אותי
כתמיכה ברגעים קשים אלה.
זה השינוי הגדול שאני מתמקדת בו."
אתי, משתתפת בתוכנית הליווי ריסטראט של חופש מאוכל
לעומת זאת, כשאנחנו מדברות על "יחסים בריאים עם אוכל" אנחנו נוגעות בנקודה מורכבת שמערבת גם את הגוף והמשקל. לפעמים נדמה שהכול מתערבב יחד – החששות מהעלייה במשקל, השאיפה להיראות בצורה מסוימת, הדאגה לבריאות, ופחדים שונים שמובילים למאבק תמידי עם האוכל. אז איך, מצד אחד מבחינים בין "יחסים בריאים עם אוכל" לבין "יחסים בריאים עם הגוף", כשמצד שני מבחינים באופן בו הם שלובים זה בזה?
מה זה אומר יחסים בריאים עם אוכל?
יחסים בריאים עם הגוף
תקשורת והקשבה פנימית
גוף הוא לא רק אמצעי שמאפשר חיים בעולם הארצי, הוא חלק מהותי מה"אני" שלנו. יחסים בריאים עם הגוף משמעם להכיר בו, לכבד את הגבולות והצרכים שלו (הזנה, מנוחה, תנועה, נשימה), ולהבין שהגוף לא מנסה "להכשיל" אותנו.
שחרור מהשוואות
האשליה שהרשתות החברתיות משקפות את 'האמת בחיים' מושכת אותנו פנימה לתוך מלכודת ההשוואות – "למה הגוף שלי לא נראה כמו של ההיא?", "איך זה שהיא תמיד נראית נפלא, אוכלת בריא ושמחה בחלקה ואני לא מצליחה?".
יחסים בריאים עם הגוף זה אומר לזכור, שיש לנו (ולכל אחת) גוף ייחודי, עם מבנה וצרכים משלו.
קבלה והערכה
במצב של חיבור חומל לגוף, אנחנו לא מחפשות "לתקן" את הגוף, אלא מעריכות את מה שהוא מסוגל לעשות. זה לא אומר לוותר על השאיפה לשיפור הבריאות, הכושר או המראה, אלא לצאת מנקודת מוצא של אהבה וקבלה, במקום ביקורת והלקאה עצמית.
יחסים בריאים עם אוכל
יחסים בריאים עם האוכל, זה אומר להתיידד עם אוכל, לחשוב עליו כמזין, תומך, טעים, ולחשוב עליו כעל 'חבר'.
יחסים בריאים עם אוכל משמעו גם יחסים בריאים עם האכילה – זה אומר להתיידד עם האכילה, עם התשוקה לאכול. לאהוב לאכול זה טבעי, לגיטימי, במקום לחשוב שזה מה שמכשיל אותנו. זה אומר לסלוח לעצמנו כשהאכילה לא מדויקת, ובעיקר להיות יותר בחופש והקשבה מול מה שאנחנו אוהבות לאכול. כשאנחנו אוכלות ברשות, בהנאה, במידה ובמודע – קל יותר לגוף לאזן את עצמו.
הבעיה היא שאנחנו נוטות לחשוב על אוכל כעל 'משמין' עוד לפני שהוא מזין, וזה, כשלעצמו גורר מלחמה מולו. אנחנו מרחיקות אותו כדי לא להתפתות, מתגעגעות אליו, וכועסות עליו בגלל האתגר שהוא מציב בפנינו. במוד של שלום אנחנו משקמות, לא רק את היחסים עם האוכל אלא גם עם האכילה, ובשורה התחתונה – עם עצמנו.
כבוד לאוכל כמקור הזנה והנאה
אוכל נועד להזין אותנו, לתת לנו אנרגיה – לצד סיפוק ועונג. אוכל הוא לא אויב, אלא שותף במסע החיים. כשאנחנו מכבדות את האוכל, אנחנו מכבדות גם את הגוף שלנו. אנחנו בוחרות אותו מתוך תשומת לב, העדפה של טעם, מרקם – והקשבה לצורכי הגוף. כשהיחסים עם אוכל בריאים אין פחד תמידי מאוכל או מהשפעה מזיקה שלו על הגוף.
אכילה מוקשבת – לפי מנגנון הרעב והשובע
במקום להיצמד לחוקי "מותר-אסור" עדיף ללמוד להכיר את איתותי הגוף – מתי הוא רעב וצריך "דלק"? מתי להפסיק כי אכלתי מספיק והגוף כבר שבע? היחסים עם הגוף הם דו-כיווניים. זה אומר, שאני יכולה (או לומדת מחדש), לסמוך על הגוף שהוא יודע לזהות ומאותת לי – מה, מתי וכמה הוא צריך, ואני מספקת לו את צרכיו בדיוק המירבי, כמיטב יכולתי, למילוי תפקידו, מבלי להעמיס עליו יתר על המידה.
חופש מאשמה ופחד
יחסים בריאים עם אוכל הם גם יחסים בריאים עם עצמי. רבות מאיתנו מרגישות באופן אוטומטי אשמה וביקורת עצמית סביב כל "ביס מיותר". לעומת זאת, כשהיחסים עם האוכל בריאים, מתאפשר לי ליהנות מכל טעימה, בלי להיכנס ללופ של "הרסתי הכול."
איפה הם נפגשים – היחסים עם הגוף והיחסים עם האוכל?
למעשה, הקו שמחבר ביניהם ברור מאוד:
הגוף מאותת לנו מה הוא צריך (על פי רעב, שובע, עייפות או פעילות).
האוכל הוא התשובה לאיתות של רעב, מנוחה או לו"ז מרווח יותר – לאיתות של עייפות, וכן הלאה ועדיף שנספק לגוף את צרכיו תוך התייחסות של כבוד, ונקבל אותו באהבה במקום לכעוס, להאשים אותו או להתבייש בו.
כשאנחנו מתייחסות לגוף בכבוד, גם הבחירות שלנו מול האוכל הופכות מכובדות ומודעות יותר.
במילים אחרות, "יחסים בריאים עם הגוף" הם התשתית שמאפשרת לנו להיות בנינוחות סביב אוכל, ו"יחסים בריאים עם האוכל" הם התשתית שמאפשרת לנו להיות בנינוחות סביב הגוף.
אם אני בריב מתמיד עם הגוף שלי, כנראה שאכנס גם למאבקים עם האוכל, מתוך פחד או רצון "לתקן" את הגוף בכוח. אבל אם יש לי בסיס טוב עם הגוף, קל לי יותר להתקרב לאוכל ברוגע וסקרנות. וגם ההפך הוא נכון.
לסיכום
היחס לגוף בא לידי ביטוי בדימוי-גוף – התחושות הפיזיות והרגשיות שיש לנו לגבי המראה, ולגבי היכולות והתפקוד שלנו. ליחסים בריאים עם הגוף – עם דמוי-הגוף, יש השפעה מכרעת על האכילה שלנו.
היחס לאוכל עוסק יותר בהזנת הגוף – האופן שבו אנחנו בוחרות מה, מתי ואיך לאכול. יחסים בריאים עם אוכל מאפשרים הקשבה והנאה, במקום מאבק בעזרת משטור ואיסורים, חוקים חיצוניים או פחד מהשמנה.
כלומר, אפשר להיות מרוצות מהמראה החיצוני, ועדיין להתייחס לכל העניין במוד של מלחמה ולסבול מאכילה רגשית. ואפשר גם לאהוב לאכול בכייף, לטעום מהכול, ועדיין להיות ביקורתיות כלפי גופנו, הצורה והגודל שלו.
"יחסים בריאים עם אוכל" ו"יחסים בריאים עם הגוף" הם כמו שתי זרועות של אותה מערכת:
זרוע אחת (יחסים בריאים עם אוכל) דואגת להקשיב למה שהגוף מאותת ולהתייחס לאוכל כאל 'חבר תומך', במקום כאל אויב.
זרוע שנייה (יחסים בריאים עם הגוף) אחראית על כבוד עמוק וקבלה של הגוף כפי שהוא – לדעת שהוא לא "פגום" אלא זקוק לתשומת לב ואהבה.
המטרה היא להגיע למצב שבו שתי הזרועות הללו – הגוף והאוכל, משרתות אותנו בלי שמאבק או חרדה יפרידו ביניהן, או בינן לביננו – וכך אנחנו הופכים לצוות מנצח שיודע לפעול יחד בהרמוניה.
כשכל אחת מהזרועות (הגוף והאוכל) מקבלת את המקום הראוי לה, אנחנו מגלות תחושה חדשה של רווחה נינוחה. אין עוד צורך להיאבק בגוף או באוכל באמצעות דיאטות, או להלקות את עצמנו מול המראה. כך יכולה להיווצר הרמוניה שמאפשרת לגוף ולאוכל להפוך, מעוד "בעיה" – לנון-אישיו. הם בסך הכל חלק טבעי ומאוזן בחיים שלנו שמסייע לנו למצות את החיים במלואם.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
