האם אכילה בלילה באמת משמינה?

פעם, היו הולכים לישון כשהיה מחשיך. היום הימים ארוכים ומלאים יותר. הערב הוא הזמן שלנו להרים רגליים ולנוח, לעשות עוד כמה דברים שלא הספקנו, להיות רגע עם עצמנו, להנות מזמן פנאי… אולי לקרוא ספר, לבהות בטלוויזיה, או לגלול ברשת החברתית.

לכן מצד אחד, לפעמים קשה לנו 'להיפרד' מהיום, רוצות למשוך אותו עוד ועוד. ולא מעט פעמים בליווי או בעזרתו של האוכל.

מצד שני… אסור! "שהרי ידוע" שאכילה בלילה זה לא טוב למשקל, לא טוב לגוף, לא טוב לשינה, לנשימה, לבריאות ובכלל – "עדיף לא לאכול בלילה ולא להעמיס על הגוף".

ברור שאם את לא רעבה – אין סיבה לאכול מאוחר בערב או לפני השינה. עם זאת, גם אם זה נכון 'לא לאכול בלילה' לפי תאוריה כזאת או אחרת, אני מניחה שתסכימי איתי, שהמלחמה הזו, בין הרצון לאכול לבין 'האיום' של האכילה בלילה, לא באמת השיגה את מטרותיה (או מטרותיך), עד כה.

יתר על כן – אם כבר, היא עוזרת בעיקר להגביר את הקונפליקט הפנימי, שגורר אחריו עוד אכילה, עוד מאבק ו… עוד תבוסה. 

אפשר להמשיך ולנסות עוד כל מיני 'פטנטים' לאיפוק. ואפשר להסתכל על כל זה מעוד זווית, להרחיב את נקודת המבט על המצב – בעיקר אם הוא חוזר על עצמו, ולקחת בחשבון את הדבר הבא:

מה אם היינו מסתכלות, בהקשר לאכילה, על היממה כולה כיחידת זמן שלמה, כשהגוף חי נושם ומתפקד בה 24 שעות ביממה, וצורך "דלק בהתאם לקילומטראז שהוא נוסע"? 

במצב כזה, כשההקשבה לצרכי הגוף ('שעון הדלק') היא הפרמטר העיקרי שמנחה אותנו, נדע, באופן טבעי ואינטואיטיבי, מתי 'לתדלק' את הגוף – ללא צורך באימוץ כללים וחוקים חיצוניים-כוללניים שלא לוקחים בחשבון את הצרכים הייחודיים של הגוף שלנו, את ההעדפות האישיות ואת אורח החיים שלנו, כולל כשיש צורך לאכול בשעות מאוחרות יותר. 

היות וכך, יעזור לנו לקבל את הרעיון, שאופן האכילה שלנו במשך היום, משפיע על האכילה בערב ובלילה, ואיך אכלנו בלילה, משפיע על ההרגשה והצורך בבוקר, ובהמשך היום, וכן הלאה. כשחושבים על היממה כיחידת זמן שלמה – גם זמני האכילה במהלך היממה מתארגנים, ומשתנים, בהתאם.

לדוגמא: אם את מעדיפה, או התרגלת, להישאר ערה עד השעות הקטנות של הלילה, ואכלת ארוחת ערב בשש או שבע בערב, טבעי שתהיי רעבה באחד־עשרה בלילה. הגוף הוא לא שעון קשיח – הוא בנוי על צרכים אנושיים-אנרגטיים ודינמיים, לא על חוקים גינריים-אוניברסלים של "מותר-אסור" שאמורים להתאים לכולם.

הבעיה מתחילה כשאנחנו לוקחות על עצמנו לציית לחוקים נוקשים שלאו דווקא מותאמים לנו ולאורח החיים שלנו. ואותם חוקים, במקום לשרת אותנו ולהיטיב עם הגוף שלנו, רק מגבירים את תחושת האיסור, האשמה, מה שגורם  לגוף, וגם לנפש שלנו לא פעם, "להתמרד". ואז 'הדחף' נוטה להופיע, החשק לאכול מתגבר, ובמקום להקשיב למנגנון הרעב והשובע, שמאפשר אכילה מדויקת לצרכינו, מרוב שאנחנו עסוקות בפחד להשמין או בריאות לקויה, אנחנו עלולות לייצר בדיוק את התוצאה ההפוכה: אכילה לילית חסרת שליטה.