את יושבת מול הטלוויזיה עם הצלחת. או מול המחשב בעבודה, עם קופסת אוכל פתוחה ליד העכבר. אולי זו שיחת טלפון תוך כדי נישנוש. את אוכלת, אבל בעצם את לא שם. הידיים זזות, הפה לועס, הכל נעשה באופן אוטומטי והראש במקום אחר. בתוכנית על המסך, בתוכן של המייל, בשיחה.
לפעמים את מסיימת לאכול הכל, מרגישה מפוצצת, ולא זוכרת בכלל איך זה היה. אם זה היה טעים. אם בכלל היית רעבה.
במבט מהצד, זה נראה כמו חלק מהשגרה. אבל בפנים – תחושת פספוס.
לא רק של טעם האוכל, גם של עצמך.
זה בדיוק העניין. אנחנו רוצות להנות מהאוכל באמת. להרגיש אותו, להיות מסופקות ממנו, להנות מהטעם, מהריח, מהמרקם, וגם לדעת מתי הגוף אומר 'מספיק' – לא כי צריך אלא כי נעים. כי נוח. כי הקשבנו לו. כי אכלנו בנוכחות ובתשומת לב מלאה.
אכילה מוקשבת היא בדיוק ההפך מאכילה אוטומטית אליה כל כך התרגלנו.
אכילה מוקשבת היא הנוסחה של הטבע לאכילה שפויה.
אכילה שמחזירה את הכבוד לאוכל, לאכילה ולעצמנו. זו דרך להחזיר את תשומת הלב שלנו אל הגוף והצלחת. אכילה מוקשבת היא לא טכניקה, היא בעיקר כוונה. זו בחירה לעצור לרגע, להסיט את תשומת הלב מהעולם שבחוץ, אל מה שקורה לנו בגוף. זו דרך להזכיר לעצמנו שאנחנו כאן. נוכחות. לא מתוך שליטה או שיפוט, אלא מתוך אכפתיות. מתוך הקשבה לרצון האמיתי להתמלא, לא רק באוכל, אלא גם בסיפוק ותחושת רווחה.
וזה לא קשור בהכרח ל"צריך לשמור על המשקל" או "לא בריא לי לאכול דברים מסוימים". זה קשור בעיקר לרצון להרגיש טוב יותר, כל היום, להעניק לגוף שלנו את מה שהוא צריך בזמן שהוא צריך, ובכמות הנכונה לו.
אכילה מוקשבת – איך זה נראה בפועל?
- את מקשיבה לתחושות הגוף: מזהה מתי רעב אמיתי מגיע ואוכלת כשרעבה באמת.
- את יושבת לארוחה בכוונה מלאה: נותנת לאכילה זמן ומקום. גם אם זו רק הפסקת צהריים קצרה בעבודה, את שמה את הטלפון בצד ומתרכזת בטעם ובמרקם של האוכל.
- את עושה בחירות מושכלות: במקום לקחת אוטומטית מה שעומד מול העיניים, את שואלת: "האם זה באמת מה שהגוף שלי צריך עכשיו?", האם 'בא לי את זה' כי זה מה שמתאים ויספק אותי, או כי זה מפתה אותי?
- את מתמסרת לאכילה: חווה את האוכל ונהנית ממנו, נהנית מתחושת השובע הנעים שמתקרב, ומניחה את המזלג לפני שאת מגיעה ל"לא יכולה לזוז."
- את מוקירה את האוכל: מודה על השפע שקיים סביב ועומד לרשותך, ועל הזכות לאכול להנות ולשבוע
מה משתנה כשהאכילה מוקשבת?
- טעם האוכל מרגיש הרבה יותר עשיר ומספק כשאנחנו אוכלות בהקשבה לגוף.
- ההרגשה טובה, של שליטה באכילה, כשאנחנו בוחרות כמה ומתי לאכול, במקום שהאוכל "משתלט" עלינו.
- פחות רגשות אשמה כשאנחנו מתנהלות בהקשבה. גם אם אכלנו משהו 'אסור' או כמות גדולה מהרצוי, זה נעשה מתוך מודעות והנאה, ולא מתוך דחף אוטומטי בלתי נשלט.
השינוי הזה משפיע על יותר מאשר רק האכילה שלנו. כשאת לומדת לעצור ולשאול את עצמך "מה הגוף שלי צריך?" את מקשיבה לצרכים שלך (ולא רק מקשיבה לצרכים של אחרים, כמו שרובנו מיומנות בו), ואת הופכת את זה להרגל בריא בחיים באופן כללי, גם בתחומים אחרים. במקום לפעול מתוך היסח דעת, באופן אוטומטי, את מזכירה לעצמך שאת חשובה ומגיע לך להתייחס לעצמך ולגוף שלך, בכבוד. את קשובה לגבולות ולקצב שלו (ושלך).
כשאת אוכלת בהקשבה, הגוף מפסיק לקבל עומס מיותר של מזון, וזוכה לפסקי זמן חשובים לעיכול, ספיגה, איזון וריפוי. אכילה מוקשבת מאפשרת לגוף לעשות את העבודה המופלאה שלו, לשמור על בריאות, לאזן את עצמו, וגם להתקרב בהדרגה למשקל שמתאים לו באמת.
כולנו יודעות ומכירות בכך שמדובר באיכות חיים, והיינו מאמצות אותה בשמחה אילולא היה כל כך קשה לעצור את דפוסי האכילה האוטומטית שכל כך הורגלנו להם.
זו בדיוק הסיבה שנדרשת סוויץ' בגישה, תשומת לב יתרה, ותרגול, כדי לחזור לאכילה הטבעית שנולדנו איתה.
בנוסף, חשוב לזכור שהמסע לשינוי מתחיל בהכרת תודה על מה שיש. כאשר אנו מפנות את תשומת ליבנו לטוב שבחיינו – לטעמים, לטבע, לרגעים הקטנים שמביאים שמחה, להישגים הקטנים שמלווים אותנו לאורך היום, אנחנו מגבירות את תחושת השפע והברכה.
הודיה היא כלי רב עוצמה. במקום להתרכז במה שחסר, אנחנו בוחרות להעריך את מה שיש ולהעניק לעצמנו את המתנה של חיים מלאים.
לסיכום
אכילה מוקשבת היא לא משטר של "מותר-אסור." אכילה מוקשבת היא הרבה יותר מאשר קביעת מסגרת ושעות לאכילה, היא דרך חיים והלך רוח. היא בחירה להיות נוכחת ברגע ולתת לעצמך את הזמן והמרחב לאכול מתוך קשב.
זה כמובן דורש תרגול, אבל מהר מאוד תגלי כמה מפתיע וטוב זה מרגיש לגוף, וכמה שקט מחשבתי זה מכניס לחיים.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
