אנחנו כל הזמן שומעות הצהרות כמו "אל תאכלי מזה – זה לא בריא". "כדאי לך לאכול מזה – זה מאד בריא", או "חייבים לאכול כל יום מכל אבות המזון ומגוון של צבעים בצלחת", "צריך לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום", "צריך להימנע מפחמימות ריקות ומתוקים זה בכלל סכנה", "כדאי לא לאכול מאוחר בלילה".
העולם מלא בחוקים והגבלות לגבי מה לאכול ומתי, בתקופת הדיאטות בוודאי אבל לא רק, גם כקונספט בריאותי נורמטיבי. הרבה מאד מידע מסתובב שם בחוץ ביחס ל-מה בדיוק הגוף שלנו צריך. ואנחנו, במקום לסמוך על תבונת הגוף ולהקשיב פנימה לאיתותי הגוף, אנחנו כופות על עצמנו חוקים חיצוניים למישטור וניהול האכילה שלנו, שכביכול נותנים מענה לצורכי הגוף, אבל בפועל, מנתקים אותנו ממה שהבטן באמת מספרת ומהגוף שיודע מה הוא צריך – מתי להוריד הילוך ומתי להוסיף עוד דלק.
עם השנים, למדנו להתעלם מהמנגנון הטבעי של הגוף שכולנו נולדים איתו: מנגנון הרעב והשובע. אני מציעה, ללמוד לחזור לאכול לפי אותו מנגנון, שכן אכילה לפי צורכי הגוף, יכולה להחזיר לנו את חופש הבחירה, והרבה יותר הנאה מהאוכל, וחיוניות לגוף.
מהם צורכי הגוף?
הגוף שלנו אינו מכונה עם הגדרות קבועות – אלא מערכת חיה ודינמית. בכל יום הצרכים שלו עשויים להשתנות בהתאם לפעילות, למתח נפשי, לתנאי מזג האוויר או למצב הבריאותי. לפעמים הוא ירצה יותר פחמימות לאנרגיה, לפעמים יחפש חלבונים להתאוששות, ולפעמים יספיק לו משהו קליל.
כדי להבין כמה הגוף באמת צריך, חשוב להקשיב לאיתותי הרעב והשובע שלו. אלה ה"מדדים" הטבעיים שמאותתים לנו: "הגיע הזמן לתדלוק" או "תודה, אני מסופק". ככל שנתרגל לקלוט את האותות האלה ונאפשר לעצמנו לאכול בהתאם – נבין טוב יותר את איכות וכמות המזון המתאימה לנו. זה לא מספר מוחלט או נוסחה, אלא הסכמה להיות בהקשבה מתמשכת למה שהגוף מבקש בכל רגע נתון.
הדבר אמנם דורש תרגול, ניסוי וטעייה, ואפילו אומץ להודות לפעמים שאכלנו יותר מדי – רק כי האוכל היה זמין או טעים. אבל כשמתחילים לאכול מתוך הקשבה לרעב ולשובע, מגלים שהגוף הוא שותף פעיל שיודע לאזן את עצמו. הוא מודיע לנו – ברמזים עדינים או תחושה ברורה – מתי מספיק לו ומה בדיוק חסר לו. הוא לא מתעניין בחוקים כלליים, אלא בצרכים האישיים שלנו, שיכולים להשתנות מיום ליום, אפילו משעה לשעה.
המטרה היא לחזור לאכול כמו שתינוקות אוכלים. הם עדיין לא פיתחו אישיו עם אוכל ואין להם דפוסים של אכילה רגשית, הם פשוט יודעים לבקש אוכל כשהם רעבים ומפסיקים כששבעים – הספיק להם לעת עתה.
ובכל זאת, איך עושים את זה? איך באמת חוזרים לדעת מה וכמה הגוף צריך – ואיך עומדים במשימה הזאת יום יום ולאורך זמן?
הרעיון פשוט, אבל לא טריוויאלי.
לאכול לפי צורכי הגוף זה אומר להקשיב לעצמנו, במקום להקשיב לתכתיבים שבאים מבחוץ, כאלה שלאו דווקא מכירים את הגוף ואת הצרכים הייחודיים שלנו. כמה שזה נשמע פשוט, זה לגמרי לא מובן מאליו. 'הסיסטם' כבר בילט-אין אצלנו בגוף מלידה – לכן אנחנו אמורות לחוש את הבטן מסמנת לנו שהגוף רעב ולהרגיש את העוררות הקלה בגוף שמאותתת: "הגיע הזמן לתדלוק". וכשאנחנו מתיישבות לאכול. אנחנו אמורות לשים לב ולהרגיש בבירור את הנקודה הזאת שבה תחושת השובע מתחילה להופיע, והרגע הזה שבו הגוף אומר לנו: "תודה, אני לא צריך יותר, אני מסודר." ולהניח את המזלג.
אנחנו 'אמורות', אבל זה לא כזה קל ולאו דווקא קורה ככה. מהרגע שהפסקנו להקשיב לצורכי הגוף וחינכנו את עצמנו להקשיב לראש – להוראות מבחוץ, המערכת הפנימית התחילה להשתבש והמידע מאותות הגוף אינו זמין לנו כמו פעם.
יש סיבה לכך שהתהליך הזה התרחש. לאימוץ הכללים והחוקים החיצוניים מטרה מאד ברורה – לשמור עלינו מעצמנו. לשמור אותנו מהחשקים הרגשיים שלנו, שדוחפים אותנו לאכילה בלתי מבוקרת. אבל… יש כאן חרב פיפיות – אכילה לפי הכללים והחוקים הללו עובדת לנו רק במידה מסוימת, לזמן מסוים. והשורה התחתונה – זה גובה מאיתנו מחיר גבוה, וברוב המקרים – מכשילה גם את מטרתה.
לחזור לאכול לפי צורכי הגוף – למה ואיך?
ברגע שויתרנו על אכילה מתוך הקשבה לאיתותי הגוף, ונתנו למישהו, או משהו, את הסמכות 'לדעת' בשבילנו מהם צורכי הגוף שלנו – מה ומתי לאכול, הניתוק מהצורך הפיזי מתחזק. לאט לאט, אנחנו מאבדות את הביטחון לדעת מה נכון לגוף שלנו. ובכל זאת, אף פעם לא מאוחר ללמוד לחזור להקשיב פנימה.
לשם כך עלינו להבחין בין חשקים פיזיולוגיים לחשקים רגשיים.
הגוף שלנו יודע להדריך ולאותת לנו – מתי אני רעבה ומתי אני שבעה. כמו שהחשקים הרגשיים מאותתים לנו על צרכים רגשיים, באמצעות החשקים הפיזיים הגוף מדריך ומאותת לנו מה הוא צריך – איזה אוכל, כמה אוכל, מתי לאכול.
ואת כל זה אפשר ללמוד מחדש – כמו שפה שנשכחה, כי המנגנון הזה איתנו מלידה. מה שמפריע לנו הרבה פעמים להקשיב פנימה, אלה כל הרעיונות, שלמדנו לחשוב עליהם כ'אמת' מוחלטת שלא מטילים בה ספק, בעיקר בגלל שהם מהווים מוסכמות בחשיבה הקולקטיבית, לגבי מה בריא, מה לא בריא, ומה כדאי או לא כדאי לאכול.
ככאלה שמתמודדות עם אכילה רגשית, אנחנו נוטות לחשוש מלאכול 'מה שבא לנו' שמא יבוא לנו "הכל והרבה, וכל הזמן". זו טבעה של אכילה רגשית. אבל כשמרפאים אותה מהשורש, החשקים הרגשיים ('בא לי') מתמתנים , והחשקים הפיזיים הם אלה שמובילים אותנו למה הגוף באמת צריך. אנחנו עשויות למצוא את עצמנו בהחלט מופתעות, שפתאום מה שבא לנו יכול להיות מאכל שלא היה לנו ברפרטואר המוכר. הגוף מאותת לנו כשהוא נמשך לדבר מזון שמכיל ויטמינים או אבות מזון מסוימים, והוא גם יודע בדיוק לאיזו כמות הוא זקוק מהם באותו רגע, בלי קשר לערך הקלורי. כך שאנחנו יכולות לבחור את האוכל שאנחנו אוהבות תוך כדי כך שאנחנו מתחשבות במנגנון הרעב והשובע – רעבות-אוכלות, שבעות-מפסיקות לאכול. היופי הוא, שאם התחלנו לאכול כשרעבות, יהיה לנו קל יותר לזהות מתי להפסיק. כמובן, שנדרש פה שינוי תפיסתי בחשיבה, לעיתים גם קפיצת אמונה, ות-ר-ג-ו-ל. אבל זה משתלם (ואפשר!) ללמוד מחדש לאכול לפי צורכי הגוף.
הכייף, הבריאות וההנאה שבדבר, תחושת הקלילות והחיוניות בגוף כמו גם תחושת המסוגלות והכבוד העצמי שמתקבלת, היא פרייסלס.
ויעידו על כך אלפי תלמידות 'חופש מאוכל'.
כמו כן, רכישה מחדש של הרשות לאכול וההנאה מאוכל אהוב, מאפשרות לנו לסמוך יותר ויותר על הגוף, ולהאמין שהוא באמת יודע לאזן את עצמו.
לסיכום
הגוף צריך את המזון שמתאים לו כדי לתפקד בצורה אופטימלית. זה לא עניין של כמות מוכתבת מראש אלא של הקשבה לצרכים האמיתיים שלו, אשר משתנים לפי מצבנו הגופני, רמת הפעילות, המצב הרגשי, והצרכים שלנו. הגוף מבקש את 'הדלק' בכמות שמאפשרת לו לתפקד בצורה אפקטיבית – לא יותר ולא פחות. הוא גם יתאים את האותות שלו בהתאם למצב או למאמץ שעשינו – פעילות גופנית, מאמץ נפשי או מנוחה. המחויבות שלנו היא להקשיב לגוף – הוא יגיד לנו בדיוק מתי הוא רעב, כמה הוא צריך ומתי הוא מסופק.
זה נכון שאין באמת קסם שמבטל את כל ההרגלים הישנים ברגע אחד. עם זאת, כשרואים בדרך הזו מסע מרתק לשיפור היחסים עם הגוף, מסכימים להשתחרר לאט לאט מהתלות בחוקים חיצוניים, ומתחילים לגלות מחדש את הקסם שבתחושת רעב אמיתי ושובע נעים. מהר מאוד מגלים שמשהו משתנה, שהאכילה הופכת לפעולה טבעית, מהנה ומשוחררת, בלי רגשות אשמה ובלי מאבקים מיותרים. זה הרגע שבו "אני אוכלת לפי צורכי הגוף שלי" הופך מסיסמה – להרגל טבעי, שמחזיר לנו את תחושת החופש סביב השולחן.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
