מה הבעיה עם התלות בין הירידה במשקל לבין פעילות גופנית?

פעילות גופנית: למה אנחנו עושות את זה?

אני בעד פעילות גופנית – להניע את הגוף בכל דרך בה נבחר. אין חולק על כך שהיא נחוצה ויש בה הרבה יתרונות – היא טובה לגוף. משפרת את מצב הרוח. מאפשרת תנועה חופשית ונוחה. עוזרת להרגיש מחוברות לעצמנו, ועוד.
עם זאת, לעשות פעילות גופנית "כדי לרדת במשקל", או לעשות פעילות גופנית מתוך הפחד להשמין,
זו לא בהכרח נקודת המבט הבריאה ומעוררת-מוטיבציה האפקטיבית ביותר.

יתר על כן – זה עשוי להרגיש כמו עול שיושב לך על הצוואר ולכן מקשה על הגעת התוצאה המיוחלת, או להכשיל את המטרה עד כדי להביא תוצאה הפוכה.

לעומת זאת, לעשות פעילות גופנית מסוימת כי היא גורמת לנו להרגיש טוב – זו נקודת מבט אפקטיבית הרבה יותר, שגם תעזור לנו להתמיד לאורך זמן.

כשאנחנו מתמקדות בטוב שהנעת הגוף מביאה לנו – הנאה, שחרור, אנרגיה – אנחנו משחררות את הלחץ ומתחילות לראות את הפעילות ככלי ודרך לחיים טובים יותר. ללא המחשבה המגבילה, שחייבים את זה כאמצעי לשליטה במשקל – מתאפשר יותר חופש והתמדה.

תחשבי רגע על תקופות בהן את לא יכולה להתאמן. אולי את חולה, עסוקה, או סתם אין לך חשק.
האם זה אומר שהגוף שלך יצא מאיזון? לא בהכרח.
הגוף שלנו חכם להפליא ויודע לאזן את עצמו, גם בלי אימון 'מכוון' לתקופת מה. אחרי הכל, אנחנו לא מרותקות לכיסא כל היום. גם לנו ביום-יום מפה לשם, בין מטלות היום – זו תנועה מבורכת לגוף שלנו.

אנחנו חיים באקלים תרבותי שמקדש גוף בריא, כשבריא = יפה = ספורטיבי. 

יחד עם זאת, כדאי גם לעצור ולתהות על טיבו של הקונספט ביחס לפעילות גופנית – מהי?
מה נחשב ומה לא נחשב כעיסוק בפעילות גופנית?

ב 2007 ערכה ד"ר לנגר מאוניברסיטת הרווארד ניסוי מעניין עם חדרניות בבתי מלון. זה התחיל במשאל בקרב 84 חדרניות – כמה פעילות גופנית הן עושות. מתשובותיהן היה ברור, שהן לא תפסו את העבודה שלהן כאימון גופני, למרות שהן עובדות בעבודה פיזית לאורך כל יום העבודה שלהן. הגיוני לחשוב כך, היות ופעילות גופנית זה דבר שעושים לאחר שעות העבודה, כפי שמקובל לחשוב. ובסוף היום, אמרו, הן כבר עייפות מדי לצאת לפעילות גופנית.
החדרניות חולקו לשתי קבוצות. בקבוצת הניסוי נאמר והוסבר להן, שהעבודה שלהן היא בעצם פעילות גופנית לכל דבר. שהחלפת מצעים, למשל, שקולה לאימון על מכשיר מסוים בחדר כושר, וכד'. למשתתפות קבוצת הבקרה לא נאמר דבר ולא היתה שום התייחסות לנושא.
אם כן, חלק ממשתתפות הניסוי האמינו, שהעבודה שהן עושות שוות ערך לפעילות גופנית, וחלקן לא. צוות המחקר מדד אותן במגוון פרמטרים במהלך תקופת הניסוי של חודש ימים וגילה, שהן לא עשו שינוי בהרגלי האכילה שלהן וגם לא עבדו קשה יותר. ובכל זאת, המשתתפות בקבוצת הניסוי ירדו במשקל, לחץ הדם שלהן ירד, מדד מסת הגוף שלהן (BMI) השתפר, והיה שיפור גם ביחס המותניים-ירכיים שלהן. הממצאים מצביעים על כך, שהשינוי אצל משתתפות קבוצת הניסוי הוא תוצאה של שינוי הלך המחשבה שלהן.
בקבוצת הבקרה, לעומת זאת, השינוי היה אקראי למדי ולפעמים אף היה שלילי.

אז נכון שפעילות גופנית משפיעה על ההרגשה וחווית הגוף. 

האם מדובר בהשפעה ישירה על הגוף? עושים ספורט = שורפים קלוריות = יורדים במשקל?

ואולי המשוואה היא אחרת? עושים פעילות גופנית = מרגישים טוב עם הגוף = פחות אכילה רגשית?

היום אנחנו גם שומעים לא מעט אנשים, שנוכחו בעצמם לגלות, שפעילות גופנית לא באמת עוזרת להם לרדת במשקל. לכן, שחרור הקשר המותנה בראש, בין פעילות גופנית להרזיה, כשלעצמו מאפשר מוטיבציה גבוהה, הנאה, והתמדה לאורך זמן – בפעילות מספקת, שנהנים ממנה, ללא שום קשר למשקל. 

וביננו, כשנהנים, גם אוכלים פחות – פחות אכילה רגשית, וזה בוודאי גם מסייע לגוף לאזן משקל.