למה כל כך חשוב לנו לאכול מסודר?
כבר מילדות למדנו שהסדר באכילה הוא מקדם בריאותי, כמו גם ששגרת האכילה מארגנת את רצף היממה ומעגנת בו זמני הפסקה-לשם-הזנה – ארוחת בוקר, צהריים וערב. זה מקנה לנו תחושה של שליטה והתמצאות, עושה לנו סדר במהלך אירועי היום, סדר בראש, וסדר בכלל.
כי כשיש לך סדר יום ותוכנית מסודרת, את יודעת איך לפעול.
אין ספק שסדר עושה לנו גם שקט בראש. וכשאנחנו 'אוכלות מסודר' – 3 ארוחות ביום בלי נשנושים באמצע, 'אני מרגישה שאני בסדר'.
מכאן, כשהאכילה הרגשית נכנסת לתמונה, הסדר משתבש ואנחנו מרגישות ש'זה לא בסדר'. משמע – 'אני לא בסדר שאני לא מצליחה להשתלט על האכילה ולאכול מסודר'.
מה זה אומר לאכול מסודר?
הרעיון של "לאכול מסודר" לפי הדיאטות, משמעו – אם זה לקבוע שעות קבועות, מספר ארוחות ביום, לחשב קלוריות או כמויות, או כל דרך שמורה לך מראש מה, כמה ומתי לאכול. מדגישים לנו שלאכול בריא משמעו "לאכול מסודר" – ארוחת בוקר, צוהריים וערב או לקבוע שעות או טווחי זמן קבועים לאכילה. אבל בפועל זה לא תמיד תואם לצרכים של הגוף והנפש שלנו ולא בהכרח מתיישב עם מה שהגוף שלנו באמת צריך.
למרות זאת, אם זה בגלל כישלונות העבר או חוסר אמון בעצמנו, אנחנו בכוח מנסות להכניס את עצמנו לתוך תבנית אוניברסלית גנרית שמקובל לחשוב כ'נכונה' ומתאימה, כבמעין הסכמה קולקטיבית – כאילו יש מי שיודע מה נכון לנו, למרות שבפועל היא לא מתאימה לכל אחד.
וכשזה לא מצליח?
המאבק 'לאכול מסודר' מתחבר אצלנו לניסיון "להיות בסדר", שבעצמו מעורר המון תחושות ורגשות מעורבים – חוסר שקט, ביקורת עצמית, השתוקקות, תחושת בלבול, וכך משתלט לנו על החיים. כי כל ניסיון להכניס את עצמנו לתוך "תבנית של 'להיות בסדר" שמגיעה "לפי הספר", מהמוסכמות בחוץ, עלול לחזק את הפער בין מה שאני אמורה להיות – לבין מי שאני באמת, וליצור עוד יותר כאוס.
כמה זה מתסכל להרגיש שאת כל הזמן במאבק מול עצמך.
כמה זה מתסכל לנסות לארגן את האכילה כדי לאכול מסודר, להרגיש 'שאת בסדר', אבל את לא מצליחה?
אני לא מצליחה לאכול מסודר: מה אפשר לעשות במקום להילחם?
מה הקשר בין סדר בחיים, "להיות בסדר" ואכילה מסודרת?
סדר הוא לא בהכרח קופסה סגורה, אלא מרחב מאורגן שמאפשר זרימה, בחירה, והתאמה למה שאת זקוקה לו בכל שלב.
בסוף, כולנו מחפשות את הנקודה שבה החיים-מרגישים-מסודרים-מבפנים – סדר, שמשתקף גם בחיים שבחוץ.
החוויה הפנימית: למה בכלל חשוב לנו סדר?
סדר הוא לא רק רשימת מטלות או לוחות זמנים, הוא תחושת יציבות.
כשהדברים מסודרים, אנחנו מרגישות שיש לנו על מה להישען. יש מסגרת.
סדר נותן לנו תחושת ביטחון – לדעת מה קורה, לצפות מה יהיה, ובכך מפחית את תחושת הכאוס והרעש מסביב.
סדר בלוח הזמנים מעניק שקט פנימי. כשיש סדר – בראש, בלו”ז, בבית – אנחנו פחות טרודות, יותר נינוחות, ומתפנה מקום למחשבות טובות, לרוגע, ליצירתיות.
סדר עדיפויות הוא מצפן. הוא עוזר לנו, במקום להתלבט, להתמקד במה שחשוב באמת, לדעת מה בעדיפות, מה אפשר לדחות, ואיפה נכון להשקיע אנרגיה.
סדר במרחב הפיזי והמנטלי שומר על האנרגיה שלנו. כשאין סדר, מתבזבזת המון אנרגיה על חיפוש והתארגנות. סדר חוסך זמן ומפנה משאבים לדברים שחשובים לנו באמת.
סדר מקנה תחושת שליטה.
לא בהכרח שליטה נוקשה – אלא ידיעה שיש מבנה שמחזיק, למרות שמאפשר גם גמישות.
כך שאם משהו משתבש – יש לנו על מה להישען, קל יותר לחזור למסלול.
סדר מחבר בין החוץ לפנים.
סדר חיצוני – בצלחת, בבית, ביומן – משפיע על התחושה הפנימית, ולהיפך.
כשחווים סדר פנימי ההחלטות קלות יותר, ויש רוגע גם כשיש הרבה רעש או אי סדר כאוטי בחוץ.
החוויה החברתית: למה בכלל חשוב לנו להיות "בסדר"?
מאחורי המושג "בסדר" מסתתר צורך רגשי להרגיש שייכת, בטוחה, נורמלית. לא חריגה. לא יוצאת דופן. מגיל צעיר לימדו אותנו "להיות בסדר" – שהדרך להיות ראויה ורצויה, בעלת ערך, תלויה ביכולת שלנו להסתגל, להשתלב, לעמוד בכללים – להתאים את עצמנו, להתנהג נכון, למלא אחר הציפיות של אחרים (שלא פעם הפכו לציפיות שלנו מעצמנו).
עם השנים, להיות "בסדר" הפך לתמרור שמכוון אותנו בכל תחומי החיים: האם אני אמא (מספיק) "בסדר"? אשת מקצוע מספיק "בסדר"? בת זוג מספיק "בסדר"? וכמובן גם – האם אני אוכלת מספיק "בסדר"?
אם כן, למה באמת חשוב לנו גם לאכול מסודר?
כי אחרת, "אני גם אשמה שאני לא שומרת על הניראות והבריאות שלי, שיהיו "בסדר".
לכן סדר באכילה = אני בסדר?
כשאומרים לנו שאכילה מסודרת היא הדרך הנכונה לאכול כדי להיות בריאה, מתווסף עוד נדבך למשוואה, שהרי אם אני אוכלת לפי הכללים – "אני בסדר".
ואם לא? עולים רגשות של אשמה, תסכול, תחושת כישלון – כאילו משהו בי "לא בְּסֵדֶר", או לא "בַּסֵּדֶר החברתי-הנורמטיבי", כמו כולם.
מה, בעצם, מסתתר מתחת לרצון לאכול מסודר?
מעבר לסוגיה של 'אכילה נכונה', מדובר, לא פחות, בשאלה של תחושת הערך העצמי.
הסדר בארוחות מסמל סדר פנימי, שליטה, ביטחון, ואפילו אהבה עצמית. לפעמים נדמה לנו שאם רק נצליח להיות "יותר מסודרות", הכל יתיישב והסדר ישוב על כנו – גם האכילה, גם ההרגשה, וגם החיים.
איך בונים "סדר" אחר?
אפשרות חדשה נפתחת כשאנחנו עוזבות לרגע את הדרישה להיות "בסדר" בעיני הסביבה, ומתחילות לשאול:
מהו הסדר הפנימי הנכון שלי?
מה יוצר אצלי יותר שקט? רווחה?
איזו שגרה, או חוסר שגרה, מדויקת לי באמת?
להיות "בסדר" הופך למשהו אישי וגמיש – לא משהו חיצוני שצריך להוכיח או להתאים בכוח, אלא הלימה פנימית בין, מה שאני צריכה – למה שנכון לי – למה שמרגיש לי טבעי.
אני מציעה לחשוב אחרת על סדר – בצלחת, בארוחות, וגם בחיים.
בסופו של דבר, האכילה היא מראה למה שקורה בחיים:
כשאני לומדת לסמוך על עצמי, להקשיב לצרכים שלי, לכבד את הדרך שלי – מתייצב בי שקט פנימי. אני לא צריכה להילחם בעצמי, או במישהו או משהו כדי "להיות בסדר". אני פשוט בסדר, בדיוק כמו שאני. "אני בְּסֵדֶר" כשאני בַּסֵּדֶר של עצמי.
במצב זה אפשר להתחיל להרגיש חופש – באכילה וגם בשאר תחומי החיים.
לאכול מסודר – הסדר החדש בהתאמה אישית
אם כן, במידה ואני רוצה לשנות הרגלי אכילה, מתבקש לשנות הרגלי חיים.
ואם אני רוצה לשנות הרגלי חיים, רצוי לשנות גישה.
או במילים אחרות – הרגלי החשיבה.
הדרך להצליח לעשות שינוי שמחזיק בלי מאבק לתמיד, מתחילה בראש. בשינוי הגישה. ושינוי גישה הוא הרבה יותר מלהחליף תפריט או לאמץ רשימת "מותר-אסור" כזו או אחרת.
והנה נקודת מבט חלופית שאני מציעה לך לשקול:
לאכול מסודר = לאכול לפי הסדר שהגוף שלי מבקש
שינוי גישה מחייב אותנו להניח סימני שאלה על מה שכרגע ברור לנו מאליו. זה פותח את האפשרות, במקום לשאול כל פעם "מה אני אמורה לאכול עכשיו לפי התפריט?"
אנחנו לומדות לשאול "מה הגוף שלי מבקש עכשיו?"
או "מה יזין אותו ויספק לי בדיוק את מה שאני צריכה עכשיו?"
כשאת מקשיבה לגוף, את מגלה שלפעמים אין צורך בארוחת בוקר על הבוקר. ואולי הגוף מבקש רק לשתות, ולאכול מתישהו בהמשך הבוקר, או זקוק להפסקה באמצע היום.
כך, במקום להילחם בעצמך כדי לעמוד בכללי הסדר החיצוני ולמצוא את עצמך בלופ של אכילה לא שפויה, את יכולה ללמוד "לאכול מסודר" כש"הסדר" הוא אכילה לפי צרכי הגוף שלך ואותות הרעב והשובע הטבעיים.
באופן הזה מתהווה מערכת של סדר פנימי טבעי שמבוססת על בחירה מודעת – לא רק לפי מה שכבר ידוע לנו מהקולות שבחוץ. התוצאה היא אכילה שפויה שמרגישה טבעית וחופשית, בה את מייחסת חשיבות למה שהגוף שלך מבקש ומאותת לך בהתאם.
במידה ואת בוחרת בגישה החדשה, את כבר לא נדרשת או עשויה לדרוש מעצמך להיכנס לתוך תבניות שלאו דווקא מתאימות לך ורוב הסיכויים שיובילו אותך בשלב מסוים למאבק. כך את בוחרת ומאפשרת לעצמך להתחיל לבנות סדר חדש, כזה שמתאים ונעים לך.
סדר שמכיל גמישות. שמבוסס על הקשבה. שמאפשר מרחב נשימה.
עכשיו את יכולה, במקום לשאול "איך אני אמורה לאכול?"
לשאול:
מה אני מרגישה עכשיו?
מה הגוף שלי צריך באמת?
מה יעשה לי טוב – בגוף ובלב?
הדרך הזו לא דורשת שתהיי מושלמת, רק שתהיי שלמה.
היא לא דורשת מאבק, רק תשומת לב.
תופתעי לגלות שכל פעם שתבחרי בך, תיווצר עוד נקודת שקט. עוד תחושת סדר. עוד חופש.
אם כן, זהו הסדר החדש: במקום כיבוש עצמי במטרה לאכול מסודר לפי הספר, את אוכלת מסודר לפי צרכי הגוף, במטרה לבסס ולשמר חברות ומחויבות עמוקה עם עצמך.
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
