מכירה מה זה 'אוכל שלא נחשב'?
אני מתכוונת לכל אותם נשנושים או "ביסים" קטנים שחוטפים על הדרך – טעימות בזמן הבישול, השאריות מהצלחות של הילדים או ליקוק הארטיק שלהם שלא יזל, קוביית שוקולד מול המחשב, כמה במבות מהשקית של הילד בגן המשחקים, ועוד ועוד ביסים 'לא נחשבים' שלא נספרים…
וכשאת מסתכלת אחורה על היום שעבר ואת חושבת לעצמך, “רגע… מה בכלל אכלתי היום? לא אכלתי כלום!”
אבל אם תהיי כנה עם עצמך תגלי שזה לא מדויק, שכן אכלת משהו. או הרבה 'משהו' קטנים שפשוט לא נספרו, נעלמו מהתודעה שלך.
נראה שיש לנו נטייה להתייחס ברצינות או עם תשומת לב יתרה לארוחות – בוקר, צהריים, ערב, או לעצירה מכוונת מהעשייה על מנת להקדיש זמן לאכילה תוך ספירה וזהירות לגבי כל-מה-שנכנס-לפה, ולהקדיש פחות תשומת לב לכל אותם נשנושים או "ביסים" 'לא נחשבים' ולכן גם לא נספרים, שנכנסו לפה 'על הדרך', 'באקראי'.
אני קוראת לזה 'אוכל שלא נחשב' – לא כי הוא לא חשוב, אלא כי לא מחשיבים אותו ולא בהכרח לוקחים אותו בחשבון בחישוב של 'מה וכמה באמת אכלתי היום' בעיקר כשסופרים כל ביס כדי לרדת או לשמור על המשקל.
אם כן, 'אוכל שלא נחשב' יכול בהחלט להצטבר ולשקול הרבה בקלוריות, אבל גם אם לא, והכנסת לפה “רק ביס” פה ו'רק ביס' שם, ב"קטנה", יש לזה 'משקל', אמנם מסוג אחר – משקל תודעתי. משקל רגשי. מצטבר.
כי לגוף אין אג'נדה. מה שנכנס אליו נחשב.
עם זאת, אכילה מיותרת מכבידה. גם על הלב.
כש'אין לי ראש' ו'הראש לא במקום'
אנחנו הרבה פעמים אוכלות 'על הדרך', לאו דווקא מתוך הדחקה מכוונת או חוסר שליטה, אלא כי יש רגעים שבהם אין לנו פניות, או את היכולת הרגשית להתבונן באמת. הראש עמוס, הלב מוצף, והנשנוש 'על הדרך' גם אם הרגל אוטומט, לפעמים מרגיע או מספק רגע של שקט בתוך הרעש. ברגעים כאלה אנחנו לא בהכרח עוצרות. לא מקדישות תשומת לב. לא סופרות אותו… ועוברות הלאה.
עם השנים, ה"אוכל שלא נחשב" הפך לשורת הרגלים אוטומטים.
ומכיוון שאנחנו אוכלות על הדרך, בלי לשים לב, התוצאה היא, שאנחנו לעיתים קרובות מגזימות בכמויות, אוכלות מזון שלא באמת עושה לנו טוב, ומתוסכלות כל פעם מחדש – אחרי מעשה.
אפשר להשוות אכילה של 'אוכל שלא נחשב' לנהיגה, כשהראש שלך "נודד למקום אחר" – את נוסעת בכביש יפהפה, אבל בגלל שאת לא מרוכזת, ממהרת והראש טרוד, היד על ההגה אבל את לא באמת שם.
כשאנחנו נוהגות כך על אוטומט, אנחנו עלולות להחמיץ פנייה או נוף מרהיב לצד הדרך (ואפילו לפספס את היעד). לעומת זאת, כשאנחנו נוהגות עם תשומת לב, וכוונה, מפנות מבט מדי פעם לצדדים, מקשיבות לצלילים (וגם למנוע), אנחנו מרגישות שליטה, ביטחון, רוגע והנאה גדולה יותר מהדרך, ומהנהיגה.
כך בדיוק קורה גם באכילה: ברגע שאנחנו מאיטות את הקצב, שמות לב לכל ביס, לטעם, לצורכי וחשקי הגוף, אנחנו לא רק "מגיעות ליעד", אלא גם מסופקות ונהנות מכל רגע בדרך.
הגוף יכול לחוש מתי אנחנו שם איתו, מקשיבות לו, ומתי אנחנו דוהרות קדימה בלי לתת את הדעת על מה הוא צריך, מה קורה איתו ומה המגבלות שלו.
למה קריטי לשים לב ל"אוכל שלא נחשב"?
כי כשמדברים על 'אוכל שלא נחשב', לא מדובר רק באוכל, בספירת קלוריות.
מדובר בכבוד.
מדובר בתחושת גאווה שבאה כשאנחנו מרגישות מחוברות. נוכחות. מכבדות את עצמנו.
כשאנחנו מזכירות לעצמנו: אני כאן. אני בוחרת.
וזה הרבה יותר מספק מכל נשנוש שנחטף על הדרך.
זה לא אומר שאת צריכה כבר עכשיו לשנות הכל. רק לשים לב לתופעה ולעצור. להיות איתך בנוכחות. לפעמים זה עושה את כל ההבדל.
אפשר להחזיר לעצמנו את השליטה לידיים בצעדים קטנים. גם כשיש עומס.
קודם כל לשים לב לתופעה, כי רוב הפעמים "אכילה שלא נחשבת" היא לא מודעת.
ואז, ליצור לעצמנו "חוקים-קטנים" לפעולה. לעזור לעצמנו עם מעין הסכם פנימי.
ולא, זה לא משטר. לא מדובר ב“חוקים נוקשים”.
רק כוונה כנה. הסכמה לשים לב.
זה יכול להתבטא בהחלטה פשוטה, כמו:
- להימנע מלאכול בעמידה, או תוך כדי הליכה, או נהיגה
- להימנע מלאכול ישר מהסיר או מהשקית של האריזה
- לבדוק עם עצמך “אני רעבה?” לפני שאת לוקחת
- או פשוט לעצור רגע ולנשום לפני הביס
- לכתוב משפט בפנקס לפני הביס
בקיצור ל-ע-צ-ו-ר לפני הביס. לאפשר למודעות להיכנס לפעולה. וכן, זה דורש תרגול.
יתכן שבהתחלה תשימי לב רק אחרי שאכלת.
אחר כך תתחילי לשים לב תוך כדי. אבל אז יהיו פעמים שתשימי לב לפני. ותעצרי.
עם הזמן זה יהפוך להרגל חדש.
התחילי עם שאלה להתבוננות:
איפה היום מופיע בהרגלי היומיום שלך "אוכל שלא נחשב"?
מה היית רוצה שיקרה באותו רגע או מה היית רוצה לעשות – אם כדי לשנות, או רק כדי להבחין?
ואם כן בחרת לאכול – אכלי ברשות, בהנאה, בנוכחות והקשבה.
לא מדובר רק בשינוי הרגל. השינוי הוא במיקוד תשומת הלב.
וכמובן – ביחס שלנו לעצמנו.
זו הדרך שלנו להגיד לעצמנו: "אני רואה אותך. את חשובה. מגיע לך לאכול. יש לך רשות לאכול מתוך בחירה. ולהנות מכל ביס."
הצטרפי גם את
לאלפי הנשים שכבר עברו בהצלחה את השינוי
תכנית חופש מאוכל
תכנית הליווי שתעזור לך פעם אחת ולתמיד
לאכול מסודר ובשליטה
