למתעקשת יש מטרה גדולה להגיע אליה, והיא נחושה לעשות מה שצריך כדי  'לכבוש את ההר' ולהשיג את המטרה שלה. 

לפעמים את נתקפת ברפיון ידים ויאוש לזמן מה, אבל תמיד חוזרת לדרך ומגייסת מוטיבציה כדי להשיג את המטרה החשובה שלך. את מוכנה לעשות מאמצים גדולים כדי להצליח וזה מעורר השראה.

המוטו שלך – להמשיך גם כשקשה כי בסוף זה משתלם

את מתקדמת בקצב שלך, וזה מה שמוביל אותך להצלחה.

החוזקה שלך 

את ממוקדת במטרה ואת לא מוותרת – את מוכנה גם לרוץ למרחקים ארוכים – אם זה מה שצריך. זה אומר שגם כשאת נתקלת במכשולים בדרך, קטנים וגדולים, וגם אם חלקם אפילו מצליחים להפיל אותך לזמן מה ולְרָפוֹת את ידייך, זה זמני!
את תקומי, תתעשתי מחדש, ותמשיכי ללכת בדרך, גם אם נראה שהיא אינסופית.

ומה אם את מאבדת את הדרך? גם זה לא יסיט אותך מהמטרה. את תבקשי עזרה, שזה נהדר והכרחי, תמשיכי לחפש, תעשי 'מה שצריך' – ובסופו של דבר אין ספק שתצליחי לעלות בחזרה על דרך המלך ולהמשיך קדימה למטרה.

קוד האכילה שלך 

המתעקשת נוטה לאכול מתוך מטרה ברורה וממוקדת – לרדת במשקל, לשמור על איזון, או לדבוק בדרך לשינוי שהיא התחייבה אליה. היא משתדלת שיהיה סדר בארוחות שלה. ויחד עם זאת, לעיתים,  היא נוטה לאכול מתוך צורך רגשי כתגובה למצבים מאתגרים, תסכול, כעס וכד'. היא יכולה לחוות לעיתים, "גלים" של אכילה רגשית בלתי מתוכננת, בעיקר בזמנים של אובדן אמונה או רפיון ידיים, היות והאכילה משמשת אותה גם כפיצוי, כדרך להתמודד עם קשיים, או עם תחושת כישלון.
בזמנים של מיקוד ומוטיבציה, היא מצליחה להקפיד על כמויות מדודות ומחושבות. מנגד, בזמנים של ייאוש, בעקבות ביקורת עצמית או השוואה לאחרים, היא עלולה לחרוג בכמויות האוכל שאוכלת, מה שמגביר את האכזבה שלה מעצמה.

ההתמודדות שלך בתחום האוכל-גוף משקל

יתכן שיש בך גם את 'האיכות הפרפקציוניסטית'. מה שאומר שאת נוטה לחפש שלמות בכל דבר. לכן תשאפי לעשות הכול על הצד הטוב ביותר כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר. וזה בהחלט דבר חיובי! אפשר בהחלט לסמוך עליך שתשקיעי ותעשי עבודה משובחת.
יחד עם זאת, לפעמים האיכות הפרפקציוניסטית הזאת עשויה לעכב אותך בביצוע המשימות שעלולות לקחת לך יותר זמן מהצפוי, וזה מאכזב ומרָפה את ידייך. 

לפעמים את לא לגמרי בטוחה בעצמך ולא סומכת על עצמך, בעיקר כי את לא מעריכה מספיק את היכולות שלך. את נוטה להשוות את עצמך לאחרים ולהאמין (שלא בצדק), שהם באמת טובים, מוצלחים או מתקדמים יותר ממך.
זה גם, לא פעם, מקור הקושי שלך. כשאת מתהלכת בעולם עם ספקות ונוטה לפקפק בעצמך, מתוך אמונה, לא תמיד מודעת, שאת 'לא מספיק טובה' –  את לא מספיק מעריכה את ההישגים שהשגת  והם לא מרגישים "שווים" מספיק.

ביחס לניסיון לרדת במשקל

את לא מפחדת משיגרה שנמשכת על פני זמן. את חושבת על כל צעד וצעד בדרך ומוכנה לעשות תהליך. זה לא שאת מכוונת מראש לעשות תהליך ממושך, אבל כשנדרש, את מוכנה ללכת עם זה כי את לא מוכנה לוותר. כמובן חשוב לך להרגיש שזה מקדם אותך בדרך למטרה שבחרת. 

לכן, גם כשאת בתוכנית להרזיה – דיאטה או תוכנית תזונה מסוימת – למרות שאת באמת מקפידה לאכול ולעשות כל מה שצריך כדי להתקדם, העין הביקורתית והמחמירה שלך, כפי הנראה, נוטה יותר להתמקד ולהצביע על ה'נפילות' שלך. גם כשאנשים סביבך ינסו להסב את תשומת ליבך להצלחות שלך, יתכן שלא תמיד תוכלי לראות אותן, ולעיתים אף תבטלי אותן על הסף – לאור 'הנפילות' המתסכלות אך בלתי נמנעות, שנקרות מדי פעם בדרך והן לא נותנות לך מנוח.  

כשאת מצליחה לרדת במשקל זאת הוכיחה בשבילך שאת כן בעלת יכולת, והביטחון שלך עולה. עם זאת, מבפנים את חוששת, כי 'את יודעת שזה זמני'. 

עד שלא תכירי בערכך ותרגישי חזקה מבפנים – יכולה, מוצלחת ובעלת עוצמה כפי שאת באמת, הוכחה חיצונית – גם אם תתן לך הרגשה טובה באותו רגע, לא באמת תשכנע אותך. 

זו גם הסיבה שאת מרגישה שאת חייבת לרדת במשקל – כי את חושבת ומאמינה שרק ככה 'את בסדר'. לכן את ממשיכה עם הדיאטות או החיפוש אחר דרך שתעזור לך. אולם בכל פעם שאת נשברת, את מפנה אצבע מאשימה אל עצמך וחושבת, שאת לא מצליחה בדיאטה כי אין לך מספיק כוח רצון, כי את חלשת אופי מול הפיתויים, ובכלל, הבעיה שלך – שאת פשוט אוהבת לאכול.  אלה מיתוסים שכל כך הרבה אנשים מסכימים איתם, שאף אחד, ובטח לא את, מעיזה לערער עליהם – למרות שהם ממש לא האמת.