חופש מקרייבינג

הכוח הזה שדוחף אותך בעוצמה כל כך חזקה, לקום ולחפש אוכל, 

לשלוח יד ולאכול למרות שנדרת בכוונה מלאה ש… לא עוד! 

הכוח הזה שכמעט בלתי אפשרי להשתלט עליו, ולא

משנה כמה כוח רצון נפעיל.

הכוח הזה שקשה כל כך להתנגד לו ולא נותן מנוח –

בערב, בסוף הארוחה, כשמכינים אוכל, בנסיעה בדרך וחזרה מהעבודה

או סתם עוברים דרך המטבח, ובכלל.

אמרת לעצמך שתתאפקי. 

אז אמרת… 

למה זה כמעט בלתי אפשרי? 

למה הדחף לאכול כמעט תמיד מנצח בקרב גם אם ניצחת כבר

מערכה פה ושם?

נתחיל מזה שאת לא אשמה! וגם לא היחידה שזה קורה לה.

בינינו, גם המאכלים המפתים שאת כל כך אוהבת לא אשמים.

אבל את יודעת מי באמת אשם?

נושמת?

תרבות הדיאטות שלימדה אותנו לדחות סיפוקים, 

להימנע מאוכל טעים,

להיות רעבות כדי להיות ראויות 

וגרמה לנו חוויה מתמשכת שהולכת ומתגברת, של אשמה, בושה וכישלון.

כן, כן… 

להתאפק, לחוות כישלון על בסיס קבוע או לחיות במאבק מתמשך 

זה ב-ני-גו-ד לטבע האנושי!

אם עוגת השוקולד, הפיצה והממתקים 

מגרים לך את בלוטות הטעם כבר כשמזכירים אותם בקול,

אם את חושבת ש’הבעיה שלי היא שאני פשוט אוהבת לאכול’ 

ולכן חושבת עליהם כל היום (והלילה) 

עד כדי כך שהם ממלאים לך את הראש באוכל – 

ייתכן שמדובר בצורך רגשי שלא בא על סיפוקו 

או חוסר נוחות מסויים שלא תמיד ברור מהו 

ולמלא אותו באוכל כבר הפך להרגל. 

בדיוק בזה שיטת חופש מאוכל עוסקת ובסדנה תגלי מה עוד את יכולה לעשות במצבים כאלה במקום לאכול.