רבות מאיתנו מכירות את הרגעים האלה בהם אנחנו אוכלות באופן אוטומטי, בלי שאנחנו באמת רעבות. את תחושת חוסר האונים כשמגיע דחף בלתי נשלט לאכול. את ההכרה הלא נעימה בכך שהאוכל הפך להיות כלי להרגעה, פורקן או נחמה ברגעי מצוקה.
מהם המנגנונים האוטומטיים שמובילים אותנו שוב ושוב לאכילה רגשית?
התשובה טמונה עמוק בקשר ההדוק בין הרגש לבין האוכל, קשר שמתקיים בתוך המוח שלנו. כשאנחנו חשות עצב, לחץ, בדידות או חרדה, נוצר קשר מהיר ואוטומטי לאוכל כאמצעי להרגעה. זו תגובה טבעית ובסיסית שנועדה לספק לנו נחמה. וביננו, גם האישה הכי חייכנית במשרד מרגישה מדי פעם לא הכי ב-ZONE שלה.
בלי לשים לב בכלל, הקשר הזה במוח הופך להרגל שלא ניתן לשלוט בו, וברגע מסוים את מגלה שהאוכל השתלט לך על החיים ואין כמעט רגע שהאוכל על כל נגזרותיו לא נמצא ומציק שם בתודעה.
אנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב נגררות באופן אוטומטי לאכילה רגשית בלי שום יכולת לעצור. זה גורם לתחושת תסכול, אשמה או בושה, ומוביל להלקאה עצמית, ומפה מתחיל להתגלגל כדור שלג שלא נגמר. אנחנו אוכלות על אוטומט כדי להתנחם ואז מייסרות את עצמנו על האכילה המיותרת, מה שמהווה בעצמו טריגר לנפילת מצב הרוח או נפילת אנרגיה ואז שוב אוכלות כדי להתנחם וחוזר חלילה. הלופ הזה שואב לעוד דיאטה בניסיון לרדת במשקל, שרק עולה ועולה כל פעם מחדש.
עם יד על הלב, לא היית רוצה להישען אחורה על הכורסא ולקבל קצת, ממש קצת, חופש מהאוכל? ליצור לעצמך שגרת חיים נינוחה של אכילה שפויה בראש שקט וחופש ממחשבות על אוכל והדאגה למשקל?
מה אפשר לעשות?
זה כבר ידוע: להילחם במשקל לא גורם לו להיעלם, להיפך… ומסתבר שאפשר גם אחרת. את לא חייבת להילחם בגוף שלך כדי לרדת במשקל. אפשר להנות מאוכל וגם להשיל קילוגרמים מיותרים בלי לסבול ולהתענות, בתהליך טבעי ובטוח של מודעות והתפתחות אישית.
אם את רוצה פעם אחת ולכל החיים להפסיק את המלחמה באוכל, להפסיק להילחם בגוף שלך, ובמקום זה לתת לתבונת הגוף להוביל אותך ולגוף את הכוח להחליט מה טוב בשבילו, וממש על הדרך, כאחת מתופעות הלוואי גם לרדת במשקל, והכי חשוב – לשמור על משקל שפוי לאורך זמן בלי להשמין, הגעת למקום הנכון.