שיטת חופש מאוכל

הרגלי אכילה הם בסופו של דבר הרגלים התנהגותיים.

התנהגויות הן פן אחד בקיום שלנו, ולא נכון לבודד אותו מהגורמים שמשפיעים עליו – המחשבות והרגשות. אפשר אפילו להגיד שההתנהגויות הן סימפטום, וכשהן חוזרות על עצמן הן הופכות להרגל.

והרגלים מתקבעים. קשה מאד לשנות אותם. כל שכן אם לא מחוללים שינוי מהותי במקור.

לכן חשוב לי ‘לשים על השולחן’ את המוטו של חופש מאוכל – מתחילים לרזות מהראש, מכיוון שהמקור הוא במחשבות, שמושפעות מהרגש כמובן. הרגלי האכילה הם פועל יוצא, סימפטום נראה לעין של דרכי חשיבה, שלעיתים נסתרות מעינינו.

כך נוצר מצב שהרגשות והאכילה הרגשית שהתרגלנו לפתור איתה קשיים רגשיים, משתלטים על אורח החיים שלנו ומתנגשים עם הרצון שלנו לשנות את הרגלי האכילה.

במידה ורוצים להצליח לשנות הרגלי אכילה, מתבקש להתייחס אל כל המכלול בצורה מערכתית הוליסטית, ועוד יותר מתבקש לחולל שינויים עדינים כדי לאפשר לעצמנו להתרגל, ‘לאט אבל בטוח’, ולהתמיד ללא מאמץ.

האכילה הרגשית מתפתחת בגיל מאד צעיר.

איכשהו, בחברת השפע שלנו, תמיד נלווה אוכל למצבים רגשיים – ​משמחים או עצובים. חוגגים עם אוכל וכואבים עם אוכל.

זו לא אשמתך, ככה הורגלנו – ‘הנה, קחי סוכריה… להמתיק’.

למעשה, כתרבות וכחברה, התרחקנו מהרגשות שלנו, מחווית הגוף, והתרגלנו לעשות באוכל שימוש ממסך רגשות, במקום תפקידו המרכזי והטבעי שלו – להזין את הגוף ולענג את הנפש.

פלא שקשה לשנות הרגלי אכילה?

זהו מהלך קשה כואב ומתסכל, מאחר והתרגלנו לתמוך בהליכים מאתגרים, על ידי אוכל.

הבשורות הטובות הן שזה אפשרי.

אפשר ללמוד מחדש לברך על הרגשות, ולסמוך עליהם שהם מורים לנו דרך להתפתחות, צמיחה וגדילה.

אפשר ללמוד לחוות את הרגשות בלי לתת להם מענה באמצעות אוכל.

אפשר להחזיר את האוכל לתפקידו המקורי ולשפר את היחסים עם הגוף.

ללמוד להקשיב לצרכים שלו ולספק אותם, ​תוך עינוג הנפש במקום עינוי הרגש.

הגוף יודע בדיוק מה הוא צריך כדי לתפקד במיטבו.

לנו רק נדרש לסמוך עליו, תוך מציאת אמצעים מועילים יותר לצרכים ​הרגשיים, עדינים ונעימים יותר.

אפשר לצאת לחופש מאוכל.

לשם כך, חשוב להכיר את מנגנון הרעב והשובע ולהתרגל לאכול בהתאם לצרכי הגוף.

היחסים שלנו עם הגוף, הם יחסים לכל דבר ועניין.

כמו עם אנשים אחרים, עם כסף, עם האוכל.

הם יכולים להיות ‘יחסים טובים’, ויכולים להיות מסוכסכים.

ביחסים טובים מתקיימות איכויות כמו הקשבה, התחשבות, אכפתיות ודאגה, לעומת יחסים בהם מתקיימת מערכת של ניתוק, הקטנה, ביקורתיות.

וביחסים – כמו ביחסים. ככל שאנחנו מרוצות מהפרטנר שלנו – הכל טוב.

אבל מה קורה כשאנחנו לא מרוצות ממנו, ועדיין “תקועות” איתו בלי יכולת להשפיע, לשנות או להיפרד ממנו?

פה נכנס חופש הבחירה לעניינים – האם נבחר להשלים עם נוכחותו של הגורם הזה? לקבל אותו? להתיידד איתו? או שנבחר להלחם בו?

כל בחירה משפיעה על הלך הרוח ועל מצב הרוח, ומשליכה ​באופן דרסטי על איכות החיים שלנו –

חיים במוד של שלום או במוד של מלחמה?

​

הפרדוקס הוא הבסיס של מעגל ההשמנה.

כי ככל שנילחם יותר – נסבול יותר.

וככל שנסבול יותר – נפנה לאוכל כדי להקל על רגשות הכאב.

וככל שנאכל יותר – נשמין יותר.

וככל שנשמין יותר – המלחמה הולכת ומתעצמת.

וככל שהיא מתעצמת, נסבול יותר. ונאכל יותר. ונשמין יותר. ונתבאס יותר על עצמנו. ועל כל ביס מיותר.

לעומת זאת – מוד של שלום נותן לנו שקט. נותן לגוף שקט.

כמות ואיכות האוכל שנכנסת לגוף קטנה באופן דרסטי וקל לו יותר לחזור לתפקד במיטבו.

הגוף יודע לחזור לאיזון, להשיל קילוגרמים מיותרים לפי הצורך.

​הוא יודע. התפקיד שלנו הוא פשוט – לא להפריע לו. לסמוך עליו.

כמו בכל מערכת יחסים.

כן, אני יודעת… יותר קל להגיד מאשר לעשות את זה.

וכן, אני יודעת בוודאות שאפשר לעשות את זה כשלומדים איך.

אני אשמח ללמד אותך.

את שאלת-המיליון-דולר שיש לה תשובות מגוונות מאסכולות שונות.

גישת חופש מאוכל, מעבר להיותה תפיסת עולם ושיטה מובנית לירידה במשקל בלי איסורים או ייסורים, היא גם שפה. שפה של הבחנות ואבחנות שיוצרות שיח מחודש עם ועל הגוף, המשקל והאוכל.

יש מספר רעיונות רווחים ביחס למשקל, שהרבה פעמים מתערבבים להם ויכולים לבלבל אותנו, לכן חשוב לאבחן את התפיסה שיש לנו לגביו.

אז כשאנחנו מדברות על המשקל אנחנו מדברות על המשקל המצוי? הרצוי? התקין?

בואי נעשה קצת סדר:

משקל מצוי – ברור לכולם מהו – המספר שאנחנו פוגשות כשנשקלות.

משקל רצוי – ידוע לנו מהו המשקל ‘הנכון’ (האידיאלי מבחינתנו) אליו

אנחנו שואפות, ואיתו מידת בגדים מותאמת.

משקל תקין – הוא המשקל האופטימלי שהוא האיזון הקדוש בין

בריאות, שליטה והנאה.  וגם אהבה עצמית!

מדובר במשקל הטבעי והבריא לגוף שלנו –  שבו הגוף מתפקד במיטבו

מבחינה פיזית, והוא המשקל שאנחנו – והגוף שלנו – אמורים להרגיש בו הכי טוב.

נשמע הגיוני, לא? אלא מה…

אנחנו רוצות להרגיש נוח עם משקל-גוף גם מבחינה רגשית. והמשקל התקין  הטבעי והבריא שלנו, שמי יודע מהו בכלל, לא בהכרח עונה לנו על הצורך הזה.

ובדיוק זה המקום בו מופר האיזון.

זו הסיבה שאנחנו נלחמות בגוף שלנו – אנחנו מצפות ממנו לספק את הצרכים הרגשיים שלנו – לקבל אישור ש’אני מספיק’.

(בעזרת מחמאות, פופולריות באינסטגרם וכו’…)

אז מה מאפשר לרדת במשקל?

מתחילים ‘לחשוב רזה’.

ומתוך כך:

מניחים למשקל המצוי, מפסיקים להילחם בו.

מניחים למשקל הרצוי – כלומר, מרפים מהלחץ ומהשאיפה האובססיבית אליו.

ומניחים לעיסוק במשקל. 

לומדים לסמוך על הגוף. וכך הולכת ופוחתת גם האכילה הרגשית.

כך גם מתאפשר לגוף להשיל את הקילוגרמים המיותרים ולחזור למשקל התקין שלו – בקצב שלו.

ושימי לב, אין כאן אף מילה על דיאטה או הפחתת קלוריות.

שאלה מצוינת, את מוזמנת לשוחח איתי ולהכיר קצת יותר את ‘חופש מאוכל’.

(את יכולה ללחוץ כאן ולקבוע איתי שיחה, ואענה לך על כל השאלות)

ויחד עם זאת, אם קראת עד כאן, כנראה שמשהו “תפס” אותך.

אולי כי המאבק היומיומי, חוסר השליטה, והחשש מבריאות לקויה עדיין לא הסתיים.

סביר להניח שאת כבר די מצויה בעולם הדיאטות והטרנדים המתחלפים של תוכניות תזונה (אולי אפילו יותר ממני), ויש סיכוי של 99.999% (לערך) ​שכבר השקעת לא מעט זמן מאמץ וכסף כדי להצליח להיפטר ​מהמשקל המיותר ולשמור על ההישג.

אני מרשה לעצמי להניח שהסיבה העיקרית לכך שעוד לא מצאת פתרון משביע רצון לעניינים עם האוכל, היא שככל שזה נוגע למשקל שלך, את עדיין מחזיקה ב ‘mode של מלחמה’.

ב’חופש מאוכל’ “עושים שלום”.

ובזכות השלום הזה גם “אומרים שלום” לדיאטות.

שלום ולא להתראות.

עד כדי כך, שה-issue עם אוכל הופך ל non-issue.

‘חופש מאוכל’ היא דרך שבה את לומדת לאפשר לגוף שלך להוריד משקל בתהליך טבעי, בריא ובטוח, ומותאם אלייך אישית, כדי שתוכלי לחולל שינוי ​עמוק ויציב, תוך כדי הנאה שלמה מאוכל ומהאכילה – בלי רגשות אשמה, ​בלי ספירת קלוריות, בלי להימנע ממאכלים אהובים, ​ובעיקר בלי לסבול.

והבונוס הגדול שמדווחות עליו נשים שהולכות בדרך, הוא שקט בראש.

המלחמה היומיומית סוף סוף נרגעת.

מהות התהליך כולו היא – ככל שאת מאמצת mode של שלום, משתנה “מערכת ההפעלה” של כל ההתנהלות שלך.

כשאת בשלום עם האוכל את משוחררת מהמאבקים והשקט בראש הופך להיות טבע שני בשבילך.

כשאת מרפה ומאפשרת לגוף לעשות את העבודה שהוא יודע לעשות הכי טוב,  מתאפשר תהליך בריא ובטוח, שבו, הגוף, בקצב שלו, מחזיר את עצמו ​למשקל אופטימלי יציב.

כל מה שאת צריכה לעשות הוא להפסיק להפריע לו, וזה, כשלעצמו לא מעט.

‘חופש מאוכל’ היא שיטה חובקת חיים שמתמקדת ביחסים שלך עם האוכל, כי אני מאמינה שענייני האוכל לא מסתכמים רק בהיבט פיזי, או רגשי, או התנהגותי. זו גישה הוליסטית שנותנת מענה עמוק וכולל שנשאר איתך לצמיתות כי… הכל מתחיל בראש.

כל העניין עם האוכל נובע מהדרך בה אנחנו מתייחסות אליו – מה אנחנו חושבות, מאמינות ושואפות, ואיך אנחנו מתייחסות לאוכל, למשקל ולגוף שלנו.

​

מצד שני, תהליך כזה, הכרחי שיהיה פרקטי, ישים, ניתן להתאמה אישית ולחיי היומיום ולאתגרים המייחדים כל אחת ואחת, בדרך שלה.

לכן פיתחתי את ‘חופש מאוכל’ כתוכנית פעולה – שיטה סדורה וברורה עם צעדים מדויקים, שהוכחה כמסייעת לנשים שמעוניינות, אחת ולתמיד, לעשות ‘טיפול שורש’ באכילה שלהן כדי להשיל קילוגרמים, בתהליך בטוח ובריא, בלי להימנע ממאכלים אהובים, או תכנית תזונה מחמירה.

וכן, נשים עוברות תהליך עומק של צמיחה והתפתחות אישית שהתוצאה שלו היא גם ירידה במשקל.

הן חוות שיפור באיכות החיים שלהן ללא קשר למספר על המאזניים, ובאורח פלא הקילוגרמים נושרים מעצמם.

קצת הפוך ממה שלמדנו לחשוב:

במקום -אני ארזה וככה ארגיש טוב, אני ארגיש טוב וככה ארזה.

אולי קצת מפתיע, אבל תחשבי על זה רגע.

זה רווח כפול ומכופל.

אם את מרגישה שמגיע לך כבר להפסיק את המלחמות עם האוכל, לעשות שקט בראש, ואת בשלה להתמסר לתהליך – מגיע לך גם לתת לעצמך את האפשרות לשנות את היחסים שלך עם אוכל, לתמיד.

ליהנות מאוכל ולהנות מהחיים.

את יותר ממוזמנת לבדוק.

במקום להמשיך לעשות ‘עוד מאותו דבר’ ולבזבז עוד זמן, כסף ואנרגיה יקרה, בואי להכיר את ‘חופש מאוכל’ – השיטה שעזרה לנשים רבות להיות מרוצות עם הגוף, המשקל והאכילה שלהן לשנים ארוכות וטובות.

והדרך הטובה ביותר להשיג ביטחון ש’חופש מאוכל’ זו שיטה שבאמת מתאימה לך, היא לקבוע איתי שיחה קצרה כדי שאוכל להבין בדיוק (בהתבסס על הרקע הספציפי שלך) מה הם הצעדים המדויקים לך על מנת להגיע לשם.

אני מזמינה אותך לתאם את השיחה איתי פה

אל תהססי לתאם איתי שיחה

בשיחה אשמח לעזור לך למפות את הדרך ואת הצעדים הנדרשים

כדי להמשיך להנות מאוכל ולהרגיש טוב ובנוח עם הגוף שלך

לחצי כאן ותאמי איתי שיחה ונדבר

באהבה,

אופירה